/ תורה / משפטים

לקיים - למעלה מהשכל (פרשת משפטים)

בפסוק שבפתיחת פרשתנו, פרשת משפטים: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מדייקים חז"ל ולמדים ממנה כמה דברים.

א. "לפניהם" ולא לפני עובדי כוכבים" (גיטין פח, ב). כשיש דין ודברים בין יהודים צריך להביאו בפני דייני ישראל ולא בפני שופטים שאינם יהודים, גם במקרים "שדיניהם כדיני ישראל".

ב. "לפניהם" - לשים להם "פנים" - טעם והסבר. לבאר את ההלכה הנלמדת בטעמה, עד שתקלט אצל התלמיד, ולא לומר לו: כך היא ההלכה, ואת הטעם עליך לחפש בעצמך!

ג. "לפניהם" - מסביר אדמו"ר הזקן: "לפנימיותם". שתומשך בחינת ה"דעת" באלוקות בפנימיותם של ישראל, "בסתים" בדרגות הנעלמות והחבויות שבנשמה..

שלש סוגי המצוות

המצוות נחלקות לשלושה סוגים: חוקים, עדות ומשפטים.

חוקים - הינם מצוות שאי-אפשר להבין את סיבתן וטעמן, ואנו מקיימים אותם רק בגלל ציווי ה'.

עדות - הינן מצוות שאפשר להבין את טעמן בשכל. אומנם, בעצמנו לא היינו מגיעים לקיום מצוות אלו, לולא ציווה כך ה', אבל ביכולתנו להבין את טעם המצוה.

ומשפטים - אלו המצוות שגם בני אדם, מצוות שהשכל האנושי בעצמו מבין שצריך לקיימן.

ולכאורה מדוע, דווקא על משפטים - המצוות השכליות, שגם לולא ניתנה תורה (ח"ו) היינו מקיימים אותן - דוקא על מצוות אלו נאמר "אשר תשים לפניהם"?

מפני שכך ציווה ה'

וההסבר: בחוקים ובעדות לא היה עולה בדעתו של איש להתדיין לפני דיינים גויים. אלו הרי ענייני התורה, מצוות שנובעות מציווי ה' ואולי מצד שכל אנושי, ולגויים אין שייכות אליהן. אבל ב"משפטים" היינו עלולים לחשוב, שבעניינים אלו גם הגויים מבינים, שהרי גם הם מקיימים ציווים אלו, ואפשר להדיין אצלם, ולכן דווקא במשפטים מסבירים חז"ל "לפניהם - ולא לפני עובדי כוכבים".

כל המצוות ניתנו לנו מה', וכך צריך לקיימין. מפני שה' ציווה, ולא מפני שהשכל מחייב או שכך נוח לנו. וכשם את ה"חוקים" וה"עדות" אנו מקיימים מצד הקבלת עול - אמונתנו בה' מחייבת אותנו לקיימם, וכך עלינו לקיים גם את המשפטים.

לקיים את המשפטים באמצעות התעוררות פנימיות הנשמה דוקא, ולא להסתפק בהבנה שכלית פשוטה, ויחד עם הקבלת עול, והאמונה השלמה, צריך להיות גם "להראות לו פנים" - להבין בשכל, עד שנקיים את כל המצוות, גם את המשפטים, בכל כוחותינו ומידותנו.

כל חלב לה'

אמנם "המעשה הוא העיקר, לקיים את המצוות בפועל, ברם רצון העליון הוא שהמצוות יקיפו את קומתו השלימה של האדם, כל חלקי וכוחות האדם. לא רק כח המעשה וכוח הדיבור שלו, כי אם גם את כח המחשבה, ואפילו מדותיו ושכלו עד לכוחות מקיפים של רצון ותענוג - על כולם להיות חדורים במצוות.

כלומר לא רק אותן המצוות שהם כלליות התלויות בעצם הרגש הלב ובהבנה שבמוח - כמו מצוות אהבה ויראה, או האמנת וידיעת האלוקות - אלא גם כל המצוות הפרטיות, אפילו מצוות התלויות במעשה, צריכים להקיף את כל מציאות האדם, עד לכוחות הנפש העמוקים ביותר,

וביחוד כח התענוג, שכן קיום המצוות, (רמב"ם סוף הלכות לולב) הרי צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב, ונאמר: "כל חלב לה" (פנחס עח, ב). כח התענוג שיתגלה בשלימות אצל כל יהודי בגאולה האמיתית והשלימה