בס"ד                                                                                                                          י"ח   בטבת   התשע"ב

                               עצה בפרשה – שמות

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו...ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש"(א, א)

וזה תחילת הגלות כפי שפירש הרמב"ן ונראה לי שזה החומש נקרא 'שמות' על שמם של השבטים שהתחילו את פריעת

שטר החוב של הגלות שנאמר 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה'(בראשית יג, טו).

ולכאורה לא ברור למה חזרו השבטים למצרים לאחר שקברו את יעקב ע"ה במערת המכפלה שהרי שעלו איתם גם רכב

וגם פרשים ויהי המחנה כבד מאוד ויכלו בגבורתם לכבוש בנקל את ארץ כנען ע"פ מה שמצינו במדרש(ב"ר פצ"ג ח) שהכינו

עצמם למלחמה על כל מצרים(פרשת ויגש, ע"ש)ומה העניין שמנה בשמותן במיתתן שכבר מנה אותם בחייהם בפרשת ויגש.

ונקדים ונסביר בסיעתא דישמייא מה שכתוב(קהלת ז):''טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הולדו'' וממשקל הפסוק נראה

לומר ששם טוב הוקש ליום המוות ואילו שמן טוב הוקש ליום הלידה. וצריך להבין למה? ואולי משום שאין אפשר לקנות

שם טוב אלא רק לאחר מותו כי רק בנקודת זמן זאת אפשר להעיד שזכה לשם טוב כי כל עוד הוא חי יש אפשרות שיקלקל

חס ושלום, ואין טוב אלא תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו"(אבות ו) ואילו שמן טוב ליום הלידה כי

כל עוד יש שמן הנר דולק היינו כל עוד שהנשמה בגוף אפשר לתקן ע"י תורה מצוות ומעשים טובים וזה יהיה לו לקניין שם

טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

וכן ידוע שנותנים שם לאדם יש השפעה על מעשיו העתידיים וזה יהווה נקודת פתיחה טובה לילד לעלות במעלות הקדושה.

ומבואר בתלמוד(ברכות ז)עניין השמות והשפעתם העתידית על האדם ע"פ הפסוק  "לכו חזו מפעלות ה" אשר שׂם שָמות

בארץ"(תהילים מז) אל תקרי שָמות(מלשון שממה) אלא שֵמות וחז"ל מפרשים הקורא שם לילד הנולד אינו עושה כן מתוך

נבואה. אלא הקב"ה שם בפי הקורא שם לילד, אף שאין טעמו ידוע לקורא השם. לאחר שנים יש והמשמעות הנסתרת של

השם מתגלית(עין יעקב, מהרש"א). אך צריך לדעת ששמו של האדם לבד לא יקנה לו שם טוב כנ"ל אע"פ שיהיה של צדיק אלא

מעשיו יעידו בעדו ובחירתו תוביל אותו לטוב ולרע. וזה שנאמר שמותיהן ומעשיהן נאין אלו השבטים(תנחומא ב).

ודע שיש לאדם לחנך את בניו בדברי מוסר ותוכחה כמו שכתוב(משלי יג): "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר"

וזה לומדים מיעקב אבינו ע"ה שייסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו וכו' וע"י כך יצאו כולם צדיקים כמותו(שמו"ר פ"א א).

ואפשר אולי לומר שהשבטים לא כבשו את ארץ כנען כי הם הבינו שהם הם צריכים לפרוע את שטר החוב וגאולת כלל

ישראל תלויה בהם בזכות יעקב אבינו שלימדם ללכת בדרך הישר.

וזה 'ואלה שמות' רצה לומר אולי ואלה שמוסיף על הראשונים כלומר רצון הנפש והנשמה לקבל את ייסורי הגלות והשעבוד

באהבה ובשלמות לגוף כי השמות הם מלשון נשמה כמו שכתוב 'נפש חיה, היא שמו'(בראשית ב, יט)ופירט את שמם ראובן

שמעון וכו' על סדר השמות שירמזו לגאולה העתידית כפי שמובא במדרש כל השבטים על שם גאולת ישראל נקראו(תנחומא ג, שמו"ר פ''א ה).

ואולי אפשר לצרף עוד הסבר לעניין קיצור השעבוד במצרים ע"פ אחד ההסברים של חז"ל בתלמוד(ברכות ה, פני יהושע)

שכאשר צדיקים מקבלין עליהם את היסורין באהבה הם ממרקים את עוונותיהם של ישראל וברגע שהשבטים בחרו לחזור

מצרימה ולקבל את הייסורין של הגלות באהבה קיצרו את התקופה מארבע מאות שנה למאתיים ועשר שנים כמניין רדו.

ומכאן גם נבין את עמקות דבריו של רש"י ז"ל שכתב שחזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים - שמוציאן ומכניסן

במספר ובשמותם, שנאמר:(ישעיהו מ כו): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא"(שמות רבה). כיוון לומר אולי שמנה את

י"ב שמות השבטים במיתתן הינו בחזרתם למצרים שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא וזהו להודיע חיבתן כלומר

קבלת הגלות באהבה ובזכות זה מוציאן במספר היינו שמהם יצאו  שישים ריבוא בגאולת מצרים.  

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל אחד מישראל יש לו בחינת מלכות וממשלה לפי בחינתו, יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר וכו'; וצריך

כל אחד לזהר ביותר לבלי להשתמש עם המלכות והממשלה שיש לו להנאתו ולצרכו, כי אם לעבודת השם יתברך לבד,

שהינו להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו, להשיבם אל ה', אם מושל בביתו לבד – צריך להזהיר ולהוכיח את

בני ביתו בעבודת השם, ואם יש לו ממשלה יותר כל אחד לפי בחינתו – מטל עליו להזהיר ולהוכיח יותר ויותר אנשים,

כל אחד לפי הממשלה שיש לו. וכשאינו נזהר להוכיחם ולהזהירם כראוי, הוא נענש עליהם, ונתקצרין ימיו חס ושלום,

ועליו נאמר: אוי לרבנות שמקברת את בעליה; אבל כשמוכיחם ומזהירם בעבודת השם כראוי, ע"י זה ממשיך חיים

ואריכות ימים(סימן תוכחה, אות ז).

                                                          "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                      ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה על תשובה בע"ה       

                                                  ליאור עמאר - 050-6262044           

                                                              שבת שלום!

  © כל הזכויות שמורות, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר ומצוה להפיץ לזיכוי הרבים בלבד.