"רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם... דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ" (אבות ב, א)

כל לימוד במסכת אבות נפתח במשנה (סנהדרין י, א): "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". משנה זאת באה לומר לנו שלמרות שבמסכת אבות נשמע דברי מוסר על מעשינו ואיך עלינו להתנהג בעולם הזה, יש לכולנו חלק לעולם הבא.

אולם אפשר בכך להגיע לידי טעות: אם לכל אחד מישראל יש חלק לעולם הבא, למה צריך להתאמץ ולקיים תורה ומצוות? ה"חפץ חיים" עונה על כך בהסבר נפלא: המילה "חֵלֶק" היא מלשון "חלקה", כמו (בראשית לג, יט): "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה". חלקת שדה צריך לפתח, לחרוש ולזרוע. אם האדם אינו משקיע, חלקת השדה תישאר שדה בור, עזובה ושוממה. ולא רק זה, אלא שיגדלו בה קוצים ועשבים מזיקים.

לכל אחד מישראל יש "חלקת שדה" רוחנית, אותה הוא צריך לטפח ולהשקיע. זאת יעשה על ידי עשיית חסד, הצנע לכת וקיום תורה ומצוות. הדבר מוכח מהפסוק שהמשנה מביאה: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" - כל עם ישראל יורשים ארץ, דהיינו חלקת שדה לעולם הבא, אך ורק אם הם "נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי" - רק אם ייטעו תורה ומעשים טובים, מעשים אשר יעשו במו ידיהם, רק אז יוכלו "לְהִתְפָּאֵר" בחלקת השדה המטופחת שלהם.

מי שינסה למכור קליפות אגוזים לא יקבל עליהם שכר, אולם, אם ימכור קילו אגוזים, אף על פי שחצי ממנו קליפות - יקבל כסף על כל המשקל. מדוע? כיוון שכשהקליפות משרתות את האגוזים ולכן יש להם ערך.

אותו דבר גם ביחס לחייו של האדם. הגוף - הוא הקליפה, והנשמה - היא האגוז. כאשר האדם דואג רק לצרכי גופו - אין לכך כל ערך, ולא יקבל על כך שום שכר לאחר מותו, אולם, אם יעשה את כל מעשיו לצורך נשמתו - הרי שגם על ענייני הגוף - יקבל שכר.

צריך לדעת שחלקו של האדם לעולם הבא, תלוי במעשיו. המגיד ממזרטיש פירש את המשנה (אבות ב, א): "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם... דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ" - דַּע, שכל מה שקורה למעלה, בעולמות העליונים, הכל הוא "מִמָּךְ" - הכל תלוי בך ובמעשיך!

הרב רונן חזיזה שליט"א, מהחוברת היומית: "חמש דקות תורה ביום"

"לב אבות" - לימוד יומי בפרקי אבות לתלמידי החמ"ד