"שֹׁפְטִים וְשֹׁוטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק"  (דברים טז, יח)

בשולחן ערוך (חושן משפט כו, א) כתוב שאסור לדון בבתי דין של גויים. האיסור הזה חל אפילו במקרה שבו דיני הגויים כדיני ישראל. גם אם יש נושא שבו החוק הבריטי זהה לחוק היהודי, אסור ללכת לבית משפט כזה. מדוע? לכאורה הדין אותו דין והפסק יהיה אותו פסק.

יש להבין מה ההבדל בין מערכת המשפט הישראלית לזו של אומות העולם. ב"ה נביא שני הבדלים:

הרב קוק זצ"ל, בספרו "ערפלי טוהר" (עמ' צג), מסביר שהבעיה היא לא בפסק הדין, אלא במגמה, במטרה של המערכת המשפטית.

השקפת העולם של אומות העולם אומרת שהמערכת המשפטית באה בשביל העולם, בשבילנו, בשביל שנוכל לחיות חיים נוחים ומסודרים. כך, למשל, מכיוון שאנחנו לא רוצים גנבים בינינו, אנחנו מטילים עליהם עונש חריף. אנחנו לא רוצים ריב וסכסוכים בין אנשים, ולכן אנחנו יוצרים מוסד מסודר שינהל אותם ויכריע בהם.

אצל עם ישראל זה בדיוק הפוך. לא המשפט הוא אמצעי להסדרת החיים, אלא אפשר לומר שהחיים הם בשביל המשפט. המטרה היא המשפט, כלומר, לדעת מה הקב"ה אומר, מה רצונו, איך הוא מתייחס למקרה מסוים. יש עניין להכיר וללמוד את הדעת האלוקית ולחיות אותה. הבעיות משמשות לנו מצע לדיון ולהבנת רצון הבורא. בעקבות הבעיות, אנשים מגיעים לבית הדין ובכך אנו חוקרים ומבררים את הרצון האלוקי.

יש השלכות ברורות להבדל הזה בין מערכות המשפט. למשל, אם שני קבצנים באים לבית המשפט, והאחד תובע את חברו שלקח ממנו חצי שקל. בבית המשפט של אומות העולם, אפילו לא תירשם תביעה על כך. יש סכום מינימאלי מעוגן בחוק לפתיחת דיון משפטי. לסכומים קטנים שכאלה אין משמעות כלכלית והם לא משנים דבר לציבור, ולכן הם לא ראויים למשפט.

לא כך הדבר במערכת המשפט הישראלית: "שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה" (סנהדרין ח, א). הדיון הוא עקרוני, הוא בא לברר את רצון ה' ולממשו במציאות, זאת המטרה, גם אם מדובר בסכומים זניחים.

תפקיד נוסף שיש למערכת המשפט הישראלית ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם שמכנה את החכמים/דיינים (הלכות דעות ב, ב): "רופאי הנפשות" - האישיות של האדם צריכה להשתנות בעקבות המפגש עם הדיין. הדיין הוא לא רק מנהל סכסוכים וחורץ דין, הוא בא גם לחנך בני אדם, להגיע לתוך נפש האדם וללמדם מידות ומוסר.

לדוגמא, דיין שדן דין, בין אדם עשיר מאוד לבין עני - ויצא שהעשיר זכאי. הדיין כמובן ישפוט כדין, אך יחד עם זאת הוא יפנה אל העשיר, וינסה לשכנע אותו לוותר ובכך לעשות צדקה וחסד עם העני.