אלוהים הודיע לאברהם ששרה תלד לו בן ושמו יהיה יצחק. אברהם לא סיפר זאת לשרה, ואלוהים היה חייב לשלוח לה מלאך שיודיע לה בנוכחות אברהם, כדי שכולם ידעו שכולם יודעים.

שרה שמעה וצחקה בליבה, "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן" (בראשית יח יב). שרה הבינה שאברהם ידע ולא גילה לה כי הוא לא צחק ולא הגיב.

שרה היתה נשואה רק לאברהם ולא ידעה מה משמעות זיקנה בגברים. אין ספק שאברהם לא היה זקן הן הוא עוד הביא שש בנים מקטורה פילגשו (בראשית כה ב). כל ששרה ידעה זה שאברהם חדל לבוא אליה, ומזה היא הסיקה שהוא איבד את יכולתו והוא זקן. שרה קבעה עובדה, ולא ניסתה להעליב או להעביר אשמה. ואכן, בהמשך, לאחר ששרה ילדה את יצחק, היא חוזרת ואומרת, "כִּי יָלַדְתִּי בֵן  לִזְקֻנָיו" (בראשית כא ז), לזקוניו של אברהם שלא בא אליה, ולא שהיא עצמה זקנה. היא מתפלאת שאברהם הצליח.

שרה ידעה שהיא עדין מסוגלת ללדת ולכן היא מצפה לקבל עדנה לאחר שגופה התחיל לדעוך, למרות שמלך גרר לא חשב כך ולקח אותה לביתו (בראשית כ ב).

המלאך, כדברי חז"ל, נמנע מלגלות לאברהם שאשתו מעליבה אותו ואמר בנוכחות אברהם ששרה אמרה, "הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד, וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח יג), ולא שאתה זקן. הם ראו בזה הצדקה לשקר לבן.

המלאך עשה שגיאה גדולה, אולי בכוונה.

אברהם שמע ששרה חושבת שהיא זקנה. אברהם ידע ששרה יודעת אם היא יכולה ללדת או לא, ודברי המלאך אישרו שהיא לא מסוגלת ואין צורך להתאמץ. ולהפך, המלאך לא אמר ששרה חושבת שאדונה זקן, וכך אברהם לא למד, ששרה חושבת שהוא זקן כי הוא לא בא אליה, למרות שהוא יודע שהוא עוד מסוגל לקיים מגע מיני, וגם הוא לא למד שהיא מוכנה לקבל עדנה ומצטערת שבעלה הזקן לא בא.

המלאך עוד הוסיף שגיאה כאשר הוא אמר, "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (בראשית יח יד), כלומר אלוהים יעשה פלא, ואישה שכבר אין לה מחזור, ובעל שהוא זקן ולא בא לאשתו, יקבלו בן פלאי ללא מאמץ מצידם. לכן אברהם הודיע לאלוהים, 'נו תראה לי', עבר לגרר והציג אותה כאחותו כדי לא לשכב איתה.

למעשה זאת היתה כוונתו של אלוהים, כי בגרר אלוהים ריפא את כל נשות גרר וגם ריפא את שרה ממחלתה שמנעה ממנה להכנס להריון, בעזרת תרופה עשויה מזרעי שיח אברהם שהיוונים הכירו, השיב את אברהם ושרה כבעל ואישה לבאר שבע, ושרה ילדה את יצחק.