"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים י, יב)

בעבודת ה' אנו נדרשים לפעול על פי שני צירים לכאורה מנוגדים - היראה והאהבה.

ה"יראה" - היא תחושת הפחד לנוכח האין סוף, הבלתי נודע, האלוקות בעלת כל הכוחות לעומת אפסיותו ומגבלותיו של האדם. היראה מהדיין העליון מובילה את האדם להימנע מלעבור על חוקים והמצוות.

ה"אהבה" – היא החשק לחיבור, לקרבה, לדיבור עם הבורא. האהבה נותנת משמעות לעשייה.

בספר המדע, הלכות יסודי התורה (ב, ב) כותב הרמב"ם שאותה הדרך עצמה המביאה לאהבת ה' היא גם הדרך המביאה ליראת ה', וכך כתב שם:

"הא-ל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו, שנאמר: 'ואהבת את ה' אלקיך', ונאמר: 'את ה' אלקיך תירא'. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול... וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות".

אותה התבוננות בבריאה - המביאה את האדם לאהבה בראותו את נפלאותיה, מאידך מזכירה לו את אפסותו וקטנותו - ובכך מביאה את האדם גם ליראה את ה'.

רבי יהודה הלוי ב'כוזרי' מונה את היראה והאהבה כשניים מתוך שלושת יסודות העבודה (מאמר שני, נ):

"כללו של דבר: שלושה הם יסודות עבודת הא-לוה על פי תורתנו: היראה, האהבה והשמחה".

לרוב אנו חושבים ש"יראה" היא שלב מקדים ל"אהבה": עבודה מיראה בהתחלה, על מנת לדעת את ה' לבסוף ולעובדו מאהבה. לפי זה, היראה והכניעה הן שלב מקדים לאהבה. אך התורה מעמידה אותנו על טעותנו - היראה נחוצה היא בפני עצמה, ולא רק כשלב מקדים לאהבה. היראה אינה בסיס לאהבה בלבד - היא מונח בסיסי בעבודת ה'.

יראת ה' מבטאת ענווה וכפיפות, יש דברים שאינך מבין, ובהם עליך לעבוד את ה' ביחס של יראה. היראה מחנכת למשמעת, ולביצוע פעולות גם שלא מתוך הבנה גמורה. כאשר אדם מתרגל לעשות רק דברים שהוא מבין, אם ייפגש בדבר אותו אינו מצליח להבין, לא יקיימו.

במצוות עשה של ה"יראה" מחויב בה גם מי שזוכה לעבוד את ה' מאהבה - שתי המצוות הללו, האהבה והיראה, נחוצות יחדיו לעובד ה'.

אהבה בלי יראה הוא כוח פורץ גבולות, העלול להביא לזילות בקשר עם הקב"ה. ומנגד, יראה ללא אהבה, עלולה לצמק ולייבש את נפש האדם. יש צורך בשילוב מאוזן בין שתי המגמות, על מנת להגיע לשלמות ולהרמוניה הרצויה.

הרב חיים סבתו, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il

מתוך העלון: "פנינה לשבת"