התורה היא "ספר הוראות" מושלם!

בתורה כתוב ה...כל! היכן?

   וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (שמות כ"ה א' - ב').

   בפסוק זה רמוז סוד ויסוד עמוק ורחב, עמוק יותר ממצולות הים - ורחב יותר מרקיע השמים, מדובר במידע מאוד בסיסי ועסיסי, אשר חייב לדעת אותו כל מי שנושא את התואר "יהודי".

   מי שמתבונן במצוות התורה, מוצא שם דברים ברורים ומוגדרים. שבת, תפילין, קדושה, דיני ממונות... הכל פרוס וברור בצורה נפלאה, ומהווה מסגרת נפלאה ומקיפה לאדם היהודי.

   אך כאשר מחפשים מצוות הקשורות לעבודת המידות הפנימית, לאיזון וריסון התאווה, לדרכי שלום, ללִפְנִים משורת הדין, לא מוצאים דברים ברורים, ואין איזה "עשרת הדברות" לנושאים הללו. ומדוע באמת זה כך? למה אין איזה סולם תורני אשר מפרט ומבאר מה רצון הבורא בנושאים נכבדים אלו?

   התשובה על כך מאוד מעניינת. (הנושא מבואר בהרחבה במקורות הבאים: שומר אמונים "הקדמון" הקדמה שניה הצעה שלישית, מגיד משנה שכנים י"ד ה', רמב"ן דברים ו' י"ח, של"ה עשרה מאמרות מאמר שביעי, כד הקמח - קדושה).

   בנושא עבודת המידות, הפרטים מִשתנים מאיש לרעהו ותלויים כל הזמן בנתוני השטח, בטבע ותכונות האדם, במזג רוחו, במקומו בסולם העולה בית אל, ואי אפשר לדרוש מאחד מה שדורשים מהשני, ומה שהתורה דרשה ממושיקו אתמול - לא בטוח שהיא תדרוש ממנו היום, שהרי אז הנתונים שלו היו שונים, הוא גם עמד על שלב אחר "בסולם העולה בית אל"...

   מחמת זאת, לא שייך שהתורה תיכנס לפרטים ופרטי פרטים בצורה כוללנית לכולם, ובעצם היא דחסה את כל הנושא של "עבודת המידות והלפנים משורת הדין" בשתי משפטים: א) קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא י"ט ב'). ב) כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים י"ב כ"ח). כך לימדונו חכמנו (במקורות הנ"ל).

   והשאלה נשאלת, אם הפרטים הללו משתנים כל הזמן - ומה שנאמר לאחד לא נאמר לשני, אם כן כיצד יידע האדם את מקומו בסולם עבודת המידות, איך יידע מה לדרוש מעצמו ומה לא?

   הספר היקר "מסילת ישרים" (בפרק י"ג) נתן לנו נוסחה ברורה בנושא הזה, וזו לשונו הטהורה:

   הרי לך הכלל האמיתי, שכל מה שאינו מוכרח לאדם בענייני העולם הזה, ראוי לו שיפרוש מהם. וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה, כיון שהוא מוכרח לו, אם הוא פורש ממנו - הרי זה חוטא...

   פירוש: כל דבר בעולם שהוא "מותרות", על האדם לפרוש ממנו. אך אם יש לאדם איזה צורך בדבר, ואפילו צורך הכי קטן, אסור לו להסתגף ולמנוע מעצמו את ההנאה.

   אתה רוצה לאכול סטיק עין? לצלול בים ולאסוף צדפים? לעלות לירח ולהביא משם חול? לטוס לשמש ולהתחמם שם "מקרוב"? אין בעיה. אם אתה בטוח שזה נחוץ לך לשלוות הנפש ובריאות הגוף ומרגיע אותך מעול החיים,  אם כן ההנאה הזו היא בעצם "צורך נפש" עבורך - ולא נקראת "מותרות", והתורה נותנת לך אור ירוק לעניין.

   אך אם אתה מרגיש שאין לך בכך כל צורך, כבר נפשת מספיק בשביל עשרים שנה קדימה - והטיול הזה סתם מיותר. אכלת ושבעת בשביל עשרה איש - והסטיק הזה הוא סתם פינוק עבורך. הרי שזה נקרא "מותרות", ועליך לפרוש מאותה הנאה.

   החשבון התורני הזה כל כך חזק ועמוק - ומהווה נדבך מאוד מרכזי "בהלכות צדקה", עד כדי כך שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד צדקה ר"נ א') שאדם שירד מנכסיו, גבאי הצדקה שבעירו צריכים לתת לו "כל מחסורו", את כל פינוקיו הורגל בהם, ואפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו (כבוד). שהרי אצל העשיר שירד מנכסיו הכבוד אינו "מותרות", ומדובר בצורך נפש! בשביל שנבין באיזה רמות מדובר, נציין רק שהגמרא (כתובות ס"ז:) מביאה מעשה על הלל הזקן שהיה מטפל באופן קבוע בעשיר שירד מנכסיו - ודאג לו לכל צרכיו שהורגל בהם, ואחד מצרכיו היה "סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". הגמרא מגלה לנו שיום אחד לא מצא הלל עבד שירוץ אחרי אותו עני ויובילו על הסוס, והלל בעצמו רץ אחריו שלוש מיל!!!

   אכן יש מצבים שההנאה מאוד חיונית לאדם - והתורה מבינה זאת, ומחמת כן, כל אדם באשר הוא, אמור לברר האם הנאותיו הן "צרך נפש" - או שמא הן סתם מוֹתרות. והיה ויתברר שהוא זקוק להנאה, אין הוא "חייב" לסגף עצמו ולפרוש ממנה. אך אם מדובר בהנאה אשר אינה נצרכת לו, הרי שהיא מוֹתרות עבורו - ומצווה עליו לפרוש ממנה, וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט ב'), קדש עצמך במותר לך.

   היסוד הזה מרומז גם אצלנו בפרשה, בפסוק דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תרומה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. שהרי המילה תְּרוּמָה, בהיפוך אותיות יוצרת את המילה "הַמוֹתָר", מלשון "מותרות", וממילא הפסוק מתפרש כך:

   וְיִקְחוּ לִי "תְּרוּמָה" - כל דבר שהוא בגדר "מותרות" לאדם ואינו צורך נפש עבורו, מצווה הוא לבדול ממנו ולהקריב את הרצון הזה עבור בורא עולם.

   אך מניין יידע האדם  את מקומו? האם יאסור עליו את כל המותרות?

   מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר "יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" - מה שהאדם מרגיש בליבו שהוא לא נצרך לו - אלא זה בגדר "נדבה" ותוספת וסתם פינוק, עליו לבדול ממנו. אך אם האדם דורש מעצמו "יותר מדי" ועושה זאת בעין צרה וממורמרת, אין ה' חפץ במאמץ שכזה (רבנו בחיי, מלבי"ם, תרגום יונתן).

   תִּקְחוּ אֶת "תְּרוּמָתִי" - רק בצורה כזו בורא עולם נהנה מהתרומה ומקבל אותה, וקורא אותה "תְּרוּמָתִי" (אור החיים).

   מתברר שעבודת המידות של האדם אינה מפורשת בתורה בצורה פרטנית, אך זה לא מחמת שיש הפקרות בעניין - אלא משום שזה נושא מורכב ומסועף ומשתנה, ותלוי בהתאם למצבו הרוחני של האדם ולנתוני השטח, ובעצם התורה טמנה את הכללים בפסוק "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" [לבדול מהמותרות והתאוות], ובפסוק כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ [להתחזק במידות ולנהוג לפנים משורת הדין].

   וכל זאת למה? לשם מה נדרש האדם לעבוד על מידותיו ולהקריב עבור הבורא את מה שנקרא אצלו "מותרות"? מה התועלת שבזה?

   אדם המתרגל לחיות עם גבולות וגדרות "מעבר למחויבותו", ניצל על ידי כך מהחטא. שהרי גם אם אחר כך היצר יתגבר עליו והוא יכשל חס ושלום, הוא יכשל רק "בגדר" שהציב לעצמו, ולא בעבירה. (רש"י סנהדרין דף נ"ג: ד"ה ר' יהודה מחליף).

   דבר נוסף: לימדנו רבי פינחס בן יאיר (סוטה ט' ט"ו) שהפרישות מביאה את האדם לידי קדושה. על ידי שהאדם עושה לעצמו גבולות וגדרות ולא נסחף בים תאוותיו ויצריו ועושה מה שבא לו, הוא זוכה לקדושה רוחנית, ומתרומם מדרגת אדם (גשמי) לדרגת מלאך (רוחני), ובעצם ממצה את תכליתו ועושה נחת רוח גדולה לבוראו.

   לאחר שהגענו עד הלום והבנו שבתורה הקדושה יש "הוראות מלאות" עבור האדם, לא רק מצוות רוחניות - אלא גם ענייני עבודת המידות, כאן המקום לציין פנינה נוספת, אשר תשלים לנו את המעגל בעזרת ה'.

   רבים שואלים: לשם מה טרחה התורה וכתבה לנו הרבה מצוות "הגיוניות ופשוטות", כמו - כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תגנוב... הרי זה מובן מאליו, זה שכל בריא של כל אדם, ומה צורך יש לצוות על דברים ברורים אלו?

   שאלה נוספת: למרות שמצוות התורה מפורטות ומקיפות תחומים רבים, כמו - כבוד הזולת, צדק ומשפט, קדושה וצניעות, זהירות מהונאה וצביעות... עדיין ישנם נושאים רבים שהתורה לא גילתה את דעתה בהם. וכיצד באמת יידע האדם איך לנהוג באותם מצבים? מי ערב לו שהוא לא נקרא "נבל ברשות התורה" (כינוי לאדם המצליח לממש את כל תאוותיו ורשעותו - מבלי להתנגש עם איסורי התורה המפורשים. מה שנקרא היום "למצוא את הפִּרצה בחוק").

   לדוגמא: אין אף פסוק בתורה האוסר להחזיק חתולה שחורה ביד - בעת אמירת "כל נדרי" ביום כיפור. אין גם פסוק שאוסר להגביהה עז לבנה אשר לרגליה קשורים בלונים - באותו זמן שהחזן עושה "הגבהת ספר תורה". וכיצד באמת יידע האדם לנהוג במצבים פיקנטיים אלו? מהיכן יידע מה מותר ומה אסור, מה ראוי ומה הזוי?

   שאלות אלו נשאלו כבר על ידי חכמי התורה - והתשובות על כך רבות ומגוונות, אך אנו נעלה כאן את התשובה הקשורה אלינו לפרשת השבוע, וכדלהלן:

   בורא עולם ציווה אותנו במצוות רבות אשר חלק נכבד מתוכם מאוד הגיוני ושכלי, משום שכל החבילה הזו של המצוות מהווה בעצם "מאגר נתונים" שלם. וכאשר האדם לומד את המאגר הזה ומעבד אותו בתוך מוחו ומנסה להבין את רוח הדברים, על ידי זה המוח שלו נהפך "למוח תורני", ועל פי מאגר הנתונים הזה - הוא כבר יודע לאבחן במדויק מה רצון התורה בכל עניין ונושא, גם במה שלא כתוב בתורה (עיין רמב"ן דברים ו' י"ח).

   זה מה שנקרא היום "דעת תורה". להבין על פי מה שכתוב בתורה - מה רצון ה' באותם נושאים שלא כתובים בתורה בפירוש.

   ממילא, אם היה חסר בתורה אפילו מצווה שִֹכְלִית אחת, כבר היה חסר לנו "נתונים תורניים" - ולא היינו יכולים להבין כהוגן מה דעת התורה בכל מקום. שהרי הלכות רבות למדנו דווקא "מהמצוות השִֹכְלִיוֹת", ההגיוניות והפשוטות. (דוגמא לכך עיין רמב"ם הלכות גניבה ב' י"ח, "צַדֵק משלך ותן לו").

   מתברר כעת שלתורה יש דעה ברורה בכל נושא ועניין, והיא טמנה זאת "בין השורות", בתוך מכלול המצוות. ומי שמתבונן בפסוקי התורה כהוגן ומטיל עוגן בכל מילה - ולא מצנזר ממנה אף חתיכה, מחכים בכל הנושאים התחומים, ויודע מה דעת התורה במדויק בכל נושא ועניין. לא רק בנושאים תורניים, אלא גם בנושאים גשמיים! אתם יודעים עד כמה?!

   מעשה שהיה לפני מספר שנים. יהודי אחד החל להרגיש כאבי ראש "עזים" וחזקים. הוא ניסה את כל תרופות הסבתא והדודים, שוקולד עם שום, ערק עם זיתים, חלב עם סחוג... אך המצב לא השתנה והכאבים לא פסקו. כיראות האיש שהעסק ביש, הוא נכנס אל רכבו והמריא אל קופת החולים, לקח מספר - והמתין. כאשר תורו המיוחל הגיע, הוא נכנס אל הרופא וסיפר לו על הטרגדיה שפקדה אותו, על כאבי ראשו החזקים.

   הרופא ביצע את הבדיקות השגרתיות... הוא ביקש ממנו לפתוח את הפה ולהגיד ההההה - ובינתיים דחף לו עמוק את המקל המפורסם... כמובן שהוא גם בדק את האוזניים עם הפנס הידוע... לך תדע, אולי משם תבוא הישועה והתשועה. בסיום הבדיקות התברר שהדופק בסדר, הלב תקין, לחץ הדם לא המריא לשחקים, האוזניים 10, הבטן נשמעת נהדר, אורך הזקן משביע רצון, האוזניים סימטריות, בקיצור... הָפְנֲיָה להמשך טיפול בבית החולים.

   מיודענו נסע לבית החולים, שם הוא הוכנס למעבדת הפוטו, עשו לו כמה צילומי סטודיו ובדיקות נוספות, ובסופו של דבר התברר שצריך לעשות לו בראש ניתוח מאוד סבוך, אשר חיוני מאוד עבורו.

   אך מחמת שאת הניתוח היה ניתן לבצע בשתי צורות חיתוך מסובכות ומסוכנות, שיתפו את החולה בשתי האפשרויות - ונתנו לו להתייעץ עם מביני עניין.

   בלב שבור ועצב גמור נטל האיש את הממצאים ונסע אל רבו "החזון איש", כדי לקבל "דעת תורה" והחלטה בעניין. הרב עיין בשתי האפשרויות, לאחר מכן נטל דף ועט וסרטט כמה קווים, ובקש מהחולה להעביר זאת לרופא המנתח.

   כאשר ראה הרופא את הסרטוט שבדף, הוא כל כך התרגש ונהיה נסער, ושאל את החולה "איזה פרופסור סרטט את זה"!!! התברר שבדף היה סרטוט המורה על צורת חיתוך אשר אינה מסוכנת, המגדילה את סיכויי ההצלחה בניתוח - ואת מהירות ההחלמה.

   הרופא ציפה לשמוע שם של רופא בכיר אשר פקע שמו מקיר לקיר, איזה מלומד מקהיר או דוקטור שאינו מכיר, אך להפתעתו השיב לו היהודי שמדובר ברב שלו, המכונה בשם "החזון איש".

   הרופא ההמום החליט שהוא חייב להיפגש עם הדמות החכמה הזו! הוא נכנס אל רכבו ונסע אל החזון איש, נקש על דלת הבית, המתין שיפתחו לו, כעבור כמה שניות הדלת נפחה, הוא הוזמן אל הקודש פנימה, ולאחר שהתיישב - שאל את החזון איש מהיכן הוא שאב את הסרטוט הנפלא שהגיע לידיו.

   הרופא היה בטוח שהוא ישמע שם של ספר רפואה בלטינית המכיל בתוכו מחקרים חדשניים, אך להפתעתו, החזון איש הפנה אותו לסוגיה בגמרא במסכת חולין (בענייני שחיטה וטריפה), סוגיה תלמודית אשר דנה בפרטים דומים לאלו של תלמידו החולה - בהקשר לבריאותה של הבהמה, ועל פי זה הוא בנה את הסרטוט המדובר.

   סיפור זה מאלפנו בינה ומראה לנו בחוש, שלא רק שהתורה מהווה "מאגר נתונים" - אשר באמצעותם ניתן ללמוד מה רצון ה' בכל מקום, אלא על פי התורה ניתן גם להחכים בכל תחום, ואפילו במקומות המסובכים והרגישים ביותר.

   אם כבר הבאנו את הסיפור הזה, נביא על הדרך סיפור קצרצר נוסף - כהשלמה לעניין, ובאמצעותו נקבל עדכון חשוב נוסף למה שראינו עד כה.

   יהודי אחד היה צריך לעשות ניתוח מסוים. הוא נסע לבית החולים לניאדו, קבע תאריך לניתוח, הכל כבר היה מוכן... אך מחמת שלכל ניתוח יש סיכונים, חפץ אותו אדם לקבל את ברכת הרב חיים קנייבסקי לפני הניתוח.

   ממחשבה למעשה, נסע היהודי אל הרב וסיפר לו על הבדיקות ועל הניתוח, וביקש מהרב את ברכתו. אך להפתעתו, הרב מאן לברך אותו, ואמר לו את המילים הבאות: אני לא מכיר את הניתוח הזה, וכיצד אוכל לברך אותך להצלחה? היהודי חזר שוב על דבריו - והדגיש: כבוד הרב. לא באתי לבקש "יעוץ רפואי". זה כבר עשיתי בבית החולים. יש לי אפילו תאריך לניתוח. כל מה שבאתי כעת, זה כדי לקבל מהרב ברכה להצלחה בניתוח. אך למרבה התדהמה, הרב חזר שוב על מילותיו. אני לא מכיר את הניתוח הזה, וכיצד אוכל לברך אותך להצלחה?

   הבין היהודי שיש דברים בגו, ואם הרב מתעקש שלא לברך - סימן שלא מומלץ לעשות את הניתוח. ומחמת שלא היה מדובר בניתוח קריטי, בהזדמנות הראשונה צלצל האיש לבית החולים וביטל את התור - מבלי להבין מדוע הניתוח לא מצא חן בעיני הרב.

   חלפו מאז כעשר שנים, והחידה נפתרה. מחקרים גילו שהניתוח הזה מזיק יותר מאשר מועיל, ואף הוציאו אותו מהתקן וביטלו אותו!!!

   אציין רק פרט קטן ונחוץ. הסיפור הזה לא הגיע אלי ממקור חיצוני, אלא קרא לי כותב השורות - אישית. אני הוא זה שהלכתי אל הרב קנייבסקי לקבל את הברכה לניתוח - והרב מיאן לברכני מהנימוק שהוא לא מכיר את הניתוח הזה, ולאחר כעשר שנים התברר לי שהניתוח מזיק מאשר מועיל - ויצא יצא מהתקן.

   אכן, תלמיד חכם קדוש וצדיק אשר הוגה בתורה וְעָמֵל בה בחירוף וחירוק נפש, המוח שלו צלול וסלול בכל תחום - גם במה שאינו תורני, ולאו דווקא בגלל שהוא מבין כל עניין. פשוט זכות התורה עומדת לו שלא תבוא על ידו תקלה - ואפילו לא בעקיפין.

   במילים אחרות, בתורה יש שתי חלקים. א) טמון בה "דעת תורה" בכל עניין ונושא. ענייני רפואה (כמו בסיפור עם החזון איש והסרטוט של הניתוח). נדל"ן ומסחר וכללי צדק ומשפט (ב"ק, ב"מ, ב"ב), השקפת עולם יציבה ושיפור המידות (פרקי אבות), שלום בית, חינוך וחיוך הילדים... התורה נוגעת בכל תחום!!! ב) בתורה טמונה גם "סייעתא דשמיא", הגורמת לאדם להיזהר מכל מה שעקום ופגום ולא נכון, ומצילה אותו מטעות ומכשול, ואפילו מצרות וייסורים (עיין באורך וברוחב בנושא זה באור החיים במדבר י"ג כ"ו). בתנאי שהאדם לומד בקדושה וטהרה ולשם שמים (אור החיים ויקרא כ"ו ז').

   עד כאן הבנו שכלל המצוות מהוות חבילה אחת, מעין "מאגר נתונים" הנחוץ לאדם לדעת מהי דעת התורה בכל מקום ובכל נושא, ומשום כך כתבה התורה גם את המצוות הברורות והפשוטות והשכליות. אך ישנו תירוץ נוסף בעניין זה, אשר הוא אבן היסוד לאדם היהודי:

   רצתה התורה ללמדנו שיהודי אף פעם לא עושה מה "שהוא" מבין, אלא רק מה שה' מצווה. מחמת זאת היא כתבה ה...כל, גם דברים ברורים כמו כיבוד הורים, זהירות מגזל וכו'.

   זה יסוד עמוק מאוד, אשר הוא בעצם הפאר והנזר והכתר של עם ישראל, וזהו המימוש האמיתי של המילים "נעשה ונשמע". התבטלות גמורה לה' ולתורתו.

   נו, היכן עוד יש תורה כמו שלנו - ועם נפלא ומתוק כמונו?