בס"ד                                                           ערש"ק                                                                      ב'  באייר  תשע"ז

                        ליקוטי אור - בפרשה – תזריע-מצורע

  " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא   "(יב, ב)                                           

בשנה רגילה היינו בשנה לא מעוברת פרשה זו, דהיינו תורת היולדת, מחוברת עם פרשת תורת המצורע. ונראה כי הטעם

לחיבור זה הוא על פי המובא בספרים הקדושים ובמדרש (תנחומא, מצורע א), וכן עיין בשפתי חכמים: שעיקר הצרעת בא עליו

ועל בניו כשמשמש עם אשתו נידה, רחמנא ניצלן. וזה שכתוב 'דבר אל בני ישראל' דייקא כי קדושה וטהרה זאת לא שייכת

בגויים אלא רק בבני ישראל. ולאו דווקא רק בבני ישראל אלא גם בבית יעקב היינו הנשים, ואפילו נראה שבהן יותר כי בהן

תלוי הדבר, כמו שנאמר (ויקרא יא, מד): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים".

והמעניין הוא שאף על פי שהדינים הללו שייכים יותר באישה בימי נידתהּ וביום טהרתהּ, כגון: ז' ימי הנידה, הפסק טהרה,

הבדיקות וההכנות שיש לעשות, הטבילה שתעשה כהלכתה, וכן על זה הדרך, בכל זאת לא דיבר הכתוב ישירות לנשים,

כמו שמצאנו שנכתב במקום אחר (שמות יט, ג): "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב", היינו אמור לנשים את הדינים בלשון רכה בשביל

שתתיישב דעתם. אלא שנראה שמפאת הצניעות שבדבר, בבחינת (משלי יא): "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה", בחר לדבר לבני ישראל

ועל הדרך להשמיע לנשים. וראיתי שכבר הרגיש בזה "אור החיים" הקדוש בכותבו: טעם אומרו 'לֵאמֹר' פעם ב', ואולי כי

להיות שמצווה זו עיקר אזהרתה היא על הנשים, לזה אמר לֵאמֹר לנשים שיזהרו בדבר, עכ"ל.

וזה שכתוב 'אִשָּׁה כי תזריע וילדה זכר' היינו תלה קליטת הזרע דווקא באישה, כי אפשר שרוב הדינים שתקנו לנו חז"ל,

שהם בבחינה: 'ועשו משמרת למשמרתי', שייכים בעיקר לאשה. ואולי הטעם שהקיש הכתוב דווקא כאן, טומאת היולדת

לטומאת הנידה, שנאמר: 'וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא', כי מעת קליטת הזרע ועד שתלד יעברו לא מעט

ירחי לידה, שהרי ברוב הזמן זה האיש והאישה לא מחויבים בדיני הרחקות, כי כל עוד לא נראה דם היא טהורה. ולזה

בא הכתוב לרבות את טומאת היולדת, שמא יהיה הזמן הגורם לכך שישתכחו הדינים שיש לשמור מיד לאחר הלידה, כי

הטומאה חוזרת כימי נדתהּ שבהם תטמא. וכן פירש הרשב"ם ז"ל: 'נִדַּת' לשון נדוד וריחוק מבעלהּ. לפיכך, יש לנהוג

מיד לאחר הלידה באותה זהירות של הדינים כנ"ל, ובפרט בדיני הרחקות בין בני הזוג מפאת חומרת הטומאה, כנ"ל.

נמצא, שהאיש ובפרט האישה צריכים לשמור בקפידה יתרה, היינו קלה כבחמורה, את הדינים שפסקו רבותינו זיכרונם

לברכה בעת 'נדת' האישה, בעבור שלא לבוא לידי איסור דאורייתא חלילה וחס, כי אחרת רעה גדולה תצמח חס ושלום,

כאמור. ואם אכן ישמרו את ימי הנידה, ולא זו אף זו, דהיינו יקדשו את עצמם בעת הזיווג יזכו לבן זכר צדיק וישר, אשר

כידוע אין ברכה יותר גדולה מזו. וכן איתא במדרש  (ויק"ר יד, ז): זה שכתוב (קהלת יא): "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה", תן

חלק לשבעה, אלו ז' ימי נדה, וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן

ואת מולו לשמונה ימים, כמו שכתוב (ויקרא י"ב, ג): "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". אומנם, לצערנו עיננו רואות ולא זר

מעשים שבכל יום, שגם נשים שלא שומרות נידה יולדות בנים, ואף מָלִים את בנם ביום השמיני. אלא העניין הוא, שבהתאם

לשמירת הטהרה בין בני הזוג, והתקדשותם בעת הזיווג, מושכים לבנם נפש זכה וטהורה אשר תעניק לו יותר חשק ורצון

לעסק התורה, ולקיים המצוות מרצון.

ומכיוון שיש חשיבות רבה מאוד לשמירת טהרת הבית כי זה יסודו, הבאתי מעשה שהיה אשר ממחיש את הזכויות של

טהרת המשפחה. מעשה בזוג שגר בבאר שבע, שבמשך שבע עשרה שנות נישואיהם לא זכו לילדים. הם הלכו לרופאים,

למגידי עתידות, וניסו סגולות שונות ולא נושעו. סיפרו להם אודות המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שעקרות

רבות נפקדו בזכות תפילתו. האישה והבעל ביטלו את הדברים במחי יד, אולם לאחר זמן שכנע אותם אברך מבאר שבע

לעלות לירושלים אל הרב. אמר להם הרב: נעשה לכם תיקון, ובעזרת ה' אני מבטיחכם כי בעוד עשרה חודשים תהיו

הורים לתאומים, אך תנאי אחד קודם לכל, והוא שתקפידו על שמירת טהרת המשפחה וצניעות האישה. בני הזוג

חזרו לבאר שבע ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד ובקיום הלכות נידה, האישה אף שמרה על צניעות לבושה.

לאחר כחודש ימים התעברה האישה. משראו בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת בפועל לנגד עיניהם, התמידו בקיום

המצוות וחזרו בתשובה. במלאת עשרה חודשים מיום בואם אל הרב, ילדה האישה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזאת

לפליאתם של הרופאים שאצלם ביקרו בני הזוג במשך שנים. בהגיע היום השמיני ללידה, ערכו את הברית בישיבה של

הרב שרעבי, וכיבדו את הצדיק בסנדקאות. הצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים, ולהורים איחל לגדל את ילדיהם

לתורה, לחופה ולמעשים טובים (הרב שרעבי, עמוד רמא).

ועוד יש לדעת בעניין זה, כי בקדושת הזיווג נכלל גם חשיבות המאכלים אשר יאכל האדם לפני התשמיש, כי סוג המאכל

ישפיע על טיפת הזרע, כמובא באיגרת הקודש לרמב"ן (הדרך השלישי, המזון הראוי לחיבור): הנה גם המזון כלול בקדוש הזה,

כי ראוי לאדם לאכול מזונות ראויים והגונים ממוצעים בין הקור והחום, ויהיו מן הדברים המולידים דם נקי וזך וטהור,

מאחר שאותו הדם עתיד להיות נהפך לטיפת הזרע, והוא עתיד להיות יסוד ובנין לוולד הנולד מאותו חבור וכו', ואם כן

נמצא המזון [הנלקח טרם החיבור הוא סיבה] להיות [הוולד] חכם או פתי או צדיק או רשע. והנני מוסר בידך מפתח גדול וכו'.

ופרשה כי תזריע באמצע (בין פרשת מאכלות אסורות לפרשת נגעים) להודיע שאם יבדל אדם מן המאכלות הרעים הווין לו

בנים הגונים קדושים וטהורים, ואם לאו הרי נגעים מתחדשים עליהם מצד טיפת הזרע שהייתה מאותן מאכלות

האסורות והמשוקצות וכו', עכ"ל ע"ש.

וזה שדרשו חז"ל (ויק"ר פי"ד  א): אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך

תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. ואפשר שהטעם בזה לרמוז לאדם שאם הוא רוצה להוריד נשמה קדושה

לעולם כאמור, חייב האדם לדעת להבחין בין סוגי המאכל אשר ייאכל, היינו הטהור לבין אשר איננו טהור, כי בזה תלויה

טהרת הנפש שלו ואף של זרעו, שנאמר (יקרא יא, מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וכו' וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם",

דהיינו קיימת אזהרה מפורשת בתורתנו הקדושה שלא לאכול דברים שמטמאים את הנפש.

ועוד חשוב מאוד לדעת, שראוי ונכון לקדש את המחשבה בעת התשמיש. וזהו שהקשה "אור החיים" הקדוש זצ"ל: למה

הוצרך לומר 'כי תזריע וילדה' ולא הספיק לומר אישה כי תלד זכר וכו'. ופירש: והנה בעת ההזרעה אמרו רז"ל (זוהר קדושים

פ.) כי כפי הכוונה (המחשבה) אשר יכווין המזריע ימשיך לזרע הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות ימשיך לטיפה

נפש טמאה, ואם יחשוב בטהרה ימשיך נפש קדושה וכו'. אם כן, עיקר הלידה שהוא המשכת הנפש לעובר היא בשעת

ההזרעה וקודם מלפניה, כי אחר הוצאת הזרע כבר קודם כוח החושב שממנו יתהווה הזרע, והוא מאמר הכתוב כי תזריע

וילדה, מודיע הכתוב כי עיקר הלידה הוא בשעת ההזרעה, שכאשר תזריע ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה אם לא

וכו', ומעתה מה שיתעצם האדם בבחינת הלידה הוא בשעת ההזרעה, כי אז עיקר הלידה לבחינת הנפש שהיא עיקרית

באדם וכו', עכד"ק ע"ש.

וראֹה ראיתי בספר הטהור "לבעלי הנפש" לראב"ד ז"ל (שער הקדושה): האדם צריך להתקדש בשעת התשמיש במעשיו

ובמחשבתו, על דרך שאמרו רז"ל (שבועות יח): כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הווין לו בנים זכרים בעלי הוראה וכו', ע"ש.

וכן זכור לי, ששאלתי את מו"ר המקובל הרב אורי נורי שליט"א תלמידו של המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל מישיבת

"נהר השלום" בירושלים, איך לזכות לבנים זכרים קדושים חכמים ונבונים, דהיינו תלמידי חכמים בעלי מידות טובות

ונאצלות? והוא השיב בדרכו הקצרה: "קדש המחשבה"!.

והנה הפלא ופלא, שהרי ידוע שיש לשמור את השבת בג' אופנים: מחשבה, דיבור ומעשה, כמבואר במקום אחר (ע' פ'

ויקהל), אשר שם דייקנו בפסוק (שמות לה, ב): "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'", שהמילה 'שבתון' יתרה

כביכול, אלא שהסברנו שהיא בא לרמוז על קדושת המחשבה כי 'שבתון'(=764) עם האותיות והכולל עולה בגימטרייה

'קדש המחשבה'(=764), אומנם שם דברנו בעניין שצריך וראוי לקדש את המחשבה בשבת מדברי חולין, אבל באמת

שהמהות היא אותה מהות, היינו ממש כדברי הרב כאמור.

וזה בבחינת: סוף מעשה במחשבה תחילה, בבחינת מעשה בראשית, היינו מתחילה כל תכלית הבריאה הייתה בשביל

האדם שנברא בסוף, היינו ביום השישי, בערב שבת דווקא בעבור שיעסוק במצווה, שזאת התכלית שלשמה הוא נברא,

כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לח): כדי שיכנס למצווה מיד. ואם יהיה קשה לך, איך בכל זאת פרי מחשבתו של השם יתברך,

היינו האדם הראשון חטא בעץ הדעת עוד באותו היום כנודע. אלא שחייב לומר שיש לאדם בחירה האם לבחור בטוב

וברע, לכן גם נאמר (שם): שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית, דהיינו שאם יתגאה וישכח את

תכלית בריאתו כנ"ל. ועל כן, צריך האדם לזכור את התכלית שבעבורה הוא נוצר כאמור, שאם לא כן חלילה, הוא מאבד

את הגדרתו כנזר (כתר) הבריאה, ה' יצילנו.

ואם כן, צריך להבין איך נקדש את המחשבה? וראיתי בספר ראשית חכמה (פרק ט"ז, י"ב:) שעיקר הקדושה תלוי בהיות

האדם עוסק בתורה והוא דבק בה כראוי וכו', ע"ש. ועל פי זה נראה לומר שזה כוונת קדושת המחשבה, כי הדבק

בתורה כדבק בהשם יתברך, שהרי ידוע שהקדוש ברוך הוא והתורה חד הוא, ולפיכך גם בעת הזיווג יהרהר בדברי

תורה אשר עסק בהם (ואין חשש בזה כפי שפסק המשנה ברורה בביאור הלכה סימן ע"ג, ע"ש). וכן עוד ראיתי שמובא בספר

מדרש תלפיות (דף נ"ז וקמ"ג): שבשעת הזיווג יצייר כנגד עינו את צורת האותיות, ואולי הטעם לזה כי באלו כ"ב אותיות

התורה היה מעשה בראשית, כידוע. ויש לציין שקדושת המחשבה שייכת גם לאישה, ומכיוון שהיא מצווה פחות על

לימוד התורה, לכן כתב "השבט מוסר" (פ' כ"ד): שצריכה האישה בשעה שמזדווגת עם בעלה שתחשוב באיזה חסיד

כדי שיהיו לה בנים חכמים וחסידים, ע"ש.

וזה בבחינת (תהילים א, ג): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ" וגו', כעץ שתול היינו רמז על האדם,

כמו שכתוב (דברים כ, יט): "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", פלגי מים רצה לרמוז על התורה שמשולה למים, כמו שאמרו חז"ל

(בבא קמא פ"ב): אין מים אלא תורה, היינו שהאדם יהרהר בדברי תורה בעת זיווגו כנ"ל, ובזכות זה יזכה לפריו, היינו

הפירות שאלו הבנים הזכרים, אבל בשביל שהתקיימו גם ראוי ונכון שעיקר זיווגו יהיה בעתו, היינו בלילות שבת, וכמו

שאמרו חז"ל (כתובות סב): זה המשמש מיטתו מערב שבת לערב שבת. ודע, שמובא בספרים הקדושים שהזיווג בליל

שבת קודש, ובפרט אחר חצות כמובא בזוהר הקדוש (פ' קדושים פא.), בקדושה ובטהרה, במחשבה וכוונה ראויים כנ"ל,

מסוגל שהבנים יהיו קדושים וחסידים.

אולם, נראה שכאן המקום לציין ולומר שראיתי בקונטרס המפורסם והחשוב מאוד "שושנת העמקים" (של הרה"ג יעקב

שכנזי על יחסי אישות) בעניין קדושת מצוות הבית (פרק ה', זמן התשמיש): שאם האיש או האישה עייפים ונאנסים בשינה, או

אין להם אפשרות להמתין עד אמצע הלילה מפני סיבות אחרות, אזי כדאי שיקיימו את מצוות עונה קודם לכן, היינו קודם

חצות הלילה (וכן השיב לי הרה"ג ינון יונה בשם הראשל"צ מרדכי אליהו זצ"ל: שבדורנו אין חיוב להקפיד בזה), עם זאת מכיוון

שיש חשיבות ומעלה מיוחדת אחר חצות, לכן החכם עינו בראשו ישתדל לנוח מבעוד יום, ואם לא הספיק לנוח יכול גם

כן לישון בתחילת הלילה ולקום באמצע הלילה, וע"ש כי משם בארה, ותמצא מנוח לנפשך ולזרעך.

וזה שכתוב: 'דבר אל בני ישראל לֵאמֹר' רמז לאנשים ולנשים שצריכים לקדש עצמם בקדושה ובטהרה כנ"ל, ובפרט

בקדושת המחשבה לפני ובעת ההזרעה, ובעיקר על ידי הרהור בדברי תורה כנ"ל, כי בזאת מושך לבנו נשמה זכה

וטהורה, כמובא בספר התניא: שהבן נמשך ממוח האב, ואם יקדש עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו (ליקוטי אמרים פר

"ב:). וזה: 'אִשָה כי תזריע' אישה דייקא כי בה שייכים ביותר דיני הקדושה והטהרה, כמו שכתבנו למעלה. ואפשר אולי

שזה נרמז גם במילה 'תזריע', כי תזריע ראשי תיבות: ת'קדש ז'-ימי הנידה [ז'יווגהּ] ר'צון י'ה'ו'ה' ע'שתה, ועל ידי

זה וילדה זכר. יהי רצון מלפניו יתברך שיזכה אותנו לקדש המחשבה כנ"ל, ושכל מעשנו יהיו לשם שמים, ועל ידי זה

ה' הטוב לכל ישמע תפילתנו ויעשה רצוננו, שיזכנו לבנים חיים קיימים תלמידי חכמים מופלגים, בעלי מידות טובות

ותרומיות, בנים קדושים פרי הילולים, אכי"ר.   

                     פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הִיא קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַלָּשׁוֹן וְהַדִּבּוּר שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בְּדִבּוּרִים קְדוֹשִׁים וְשׁוֹמְרִין

עַצְמָן מִכֹּל מִינֵי פְּגַם הַדִּבּוּר, עַד שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה דִּבּוּרוֹ וּלְשׁוֹנוֹ בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִקְדֻשַּׁת

הַבְּרִית (סימן קדושה, אות א).

כְּשֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגְךָ בִּקְדֻשָּׁה וּתְשַׁבֵּר נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁלְּךָ, הַיְנוּ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת וְיִהְיֶה נִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ כְּפָאֲךָ שֵׁד עַל־יְדֵי זֶה

יִהְיֶה לְךָ בְּנֵי קַיָּמָא. גַּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר זִוּוּגְךָ בְּלֵיל־שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים (סימן בנים, אות ה-ו).

עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא (היצר הרע) הוּא עַל עֲרָיִין (עריות) וְהִיא עִקָּרָא דִּמְסָאֲבוּתָא (עיקר הטומאה). עַל־כֵּן צְרִיכִין לֵידַע, שֶׁעִקַּר

הַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל אָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם הוּא בְּתַאֲוָה זֹאת אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה (סימן ברית, אות א).

כְּשֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה כְּשֵׁרִים בְּלִי שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה אֲזַי נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי זִוּוּגָם יִחוּדָא

עִלָּאָה וְזִוּוּג שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד מְאֹד (שם, אות סה).