בס"ד

עומדים

מדרש רבה (תרומה פל"ג ד') דבר אחר "ויקחו לי תרומה" ר' ברכיה פתח "לך ה' הגדולה וגו' כי כל בשמים ובארץ" אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן ... למעלן "שרפים עומדים ממעל לו" למטן "עצי שטים עומדים"

מדרש רבה (תרומה פל"ה ו') דבר אחר "ועשית את הקרשים למשכן" אמר ר' אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה אמר לבן ביתו עשה לי כמותה אמר לו אדוני המלך איך אני יכול לעשות כמותה אמר לו אתה בסממניך ואני בכבודי כך אמר לו הקב"ה למשה "וראה ועשה" אמר לפניו רבון העולם אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו אמר לו.. וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה שנאמר "עצי שטים עומדים" כנתון באיסטרטיא של מעלה ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם לטה מה למעלן "שרפים עומדין" אף למטה "עצי שטים עומדים"

מה הקשר בין המלאכים- "שרפים עומדים" לבין העצים?

בספר זכריה (ג' ז') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" רד"ק עומדים –הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם.

הגמרא במסכת סוכה (מ"ה:) "עומדים" (לגבי הקרשים) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין ת"ל עומדין שעומדין לעולם ולעולמי עולמים.

משמע ש"עומדין" הכוונה לעולמים. לגבי המלאכים זה באמת מתאים אך לגבי העצים נשאלת השאלה: הלוא המשכן כבר לא קיים אז כיצד ניתן לומר שעצי השטים עומדים הכוונה לעולמים?

ספר התירוש על מדרש רבה אומר שעניין עבודת המקדש חי בקרבנו לנצח לעשות בה רצון קוננו יתברך. על משקל בלבבי משכן אבנה. ע"י עבודת ה' היומיומית שלנו אנו עובדים את הקב"ה וממשיכים את עמידת עצי המשכן.

רבנו בחיי מסביר בצורה אחרת: והענין לומר כי אע"פ שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב וכלי הקודש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה אין להבין שכשם שפסקו למטה כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם ח"ו אבל הם עומדים וקיימים לעולם ואם פסקו למטה עתידים לחזור לקדמותם ... כלומר מה שנאמר שעצי השיטים קיימים לעולם הכוונה בתבניתם וכוחם הנמצא בשמים ולא בכלי הגשמי בארץ (בית המקדש השלישי אמור לרדת באש מן השמים) אז אמנם בפועל אבד סברם שאינם קיימים בארץ אך לא בטל סיכוים בכח.

שנזכה בעומדנו יום יום בתפילת העמידה (תפילות כנגד תמידים תקנום) להמשיך את עבודת המשכן כדברי התירוש ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה ולבניין הבית השלישי שהעצים הקיימים בכח יצאו לפועל.