רבי נחמן - צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת
"וְלִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁהַמּחִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי הוּא בְּהֶעְלֵם, בִּבְחִינַת עִבּוּר, וְאָז יָפָה צְעָקָה לְאָדָם בֵּין בִּתְפִלָּה בֵּין בְּתוֹרָה... וְהַצְּעָקָה שֶׁאָדָם צוֹעֵק בִּתְפִלָּתוֹ וּבְתוֹרָתוֹ כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקִין הַמּחִין בִּבְחִינַת עִבּוּר, אֵלּוּ הַצְּעָקוֹת הֵם בְּחִינַת - צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁל הַמּחִין אֵיךְ נִתְעַלְּמוּ, הוּא מַאֲזִין צַעֲקָתֵנוּ".
(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, כא, ז)
רבי נחמן מלמד אותנו דבר עמוק ומרחיק לכת – שכשהאדם מרגיש "הֶעְלֵם", שיש שפע א-לוהי שנעלם ממנו - שידע שזה בחינת "עִבּוּר", שמשהו חדש מתרחש, שיש התהוות פנימית שצריכה לקרות ולצאת אל הגילוי, וצריך אך לחכות לה. אם אתה מבין שחסר לך משהו ושיש פה סוג מסוים של "הֶעְלֵם", זה עצמו רמז שמשהו קורה אצלך, שיש משהו בתוכך שרוצה לגדול.
כיצד יהפוך המוסתר מתודעת האדם להיות מובן וגלוי? רבי נחמן אומר כי הדרך להגיע לכך, היא ע"י צעקה. הצעקה היא תנועה המבטאת אי השלמה עם ירידה ונפילה, הצעקה מגלה שיש לנו רצון לשנות. זו יכולה, בדומה לצעקת היולדת, לבטא באמת את כאבו של האדם על מה שבולם אותו, ובכך לשחרר מגבלות וחסמים ולהביא להתגלות חדשה.
אחת המניעות להשגה, היא שאיפת האדם להיות במצב של השגה מתמדת ללא הפסקה. הרצון להיות תמיד במצב יצירתי, במצב של מוחין דגדלות, הוא עצמו גורם להסתלקות המוחין. לפעמים החתירה התמידית אחר ההארה, היא עצמה היצר הרע של האדם. מי אמר שראוי וצריך להיות כל הזמן במצב גבוה של מוחין דגדלות? עצם היכולת לוותר על המוחין דגדלות מבטאת ענווה, זוהי תנועה בה אדם מרים ידיו לקב"ה בתלות, בתחושה שאין לא יכולת עצמאית, שמשמעותה היא ההבנה ש"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים". לכן אחת ההדרכות לאדם שאינו זוכה להארה, איננה להתאמץ בכדי לחוות הארה אלא להיפך, להרפות, מתוך הנחה שאחר כך יזכה להבנות חדשות.
אמרו חז"ל: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן". אמירה זו אומרת שאינך יכול להגיע לנקודה האמיתית, ללא קושי והתמודדות קודם לכן. הסבל המביא לשבירה מהווה דרך להיפתח להוויה החדשה שאליה אנו מסוגלים להגיע. בשבירה נחשף חוסר השלמות של המצב הקודם, ויחד עם זאת מתגלה האפשרות של השלב החדש. ירידה משברית מאפשרת להתקדם הלאה, להגיע למקום של צעקה, המהווה פריצת הגבולות הקיימים לטובת התחדשות.
במקומות של העלם, של הסתרה, של געגועים וצעקות אילמות, בא רבי נחמן (כשמו כן הוא) לנחם אותנו – להאיר את עיננו לסיבת הימצאותנו שם, לגלות את אוזנינו מה טמון וגנוז דווקא במקומות אלו ולחזק את רוחנו - "אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו".
הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"
הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון: http://etzion.org.il/he/home