בנוגע לנס חנוכה מובא בגמרא "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל . . בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן כו'". ויש לדקדק בלשון הגמרא, מהו שדייקו לומר "טמאו כל השמנים שבהיכל", הרי לכאורה, בהכרח לומר, שהיוונים טמאו את השמנים שבכל המקדש וגם בכל ירושלים – כי, באם הי' נמצא שם שמן טהור, היו מדליקים בשמן זה, ולא הי' צורך בנס; וכיון שכן, מדוע דייקו והדגישו בגמרא שהיוונים טמאו את השמנים שהיו "בהיכל"?

בספרי קבלה (ראה הגהות הרח"ו לזוהר ח"ב קמ"ז ב' ועוד) מבואר ששמן רומז לספירת החכמה, והשמן שבנרות המקדש, הוא ענין חכמת התורה. ותוכן ענין המנורה הוא להביא את האור של חכמת התורה-　 'שמן' - בכל העולם כולו. וכמבואר בגמרא (מנחות פו, ב) שמה שחלונות המקדש היו "שקופים אטומים" (מלכים-א ו, ד) – "שהמשקופין של חלונות, היינו צר שבחלון – היו מבפנים, והרוחב שבחלון – מוחזר כלפי חוץ", הוא בכדי "להוציא אורה לעולם" (רש"י שם). ולפי זה, ההדלקה של מנורת המקדש - שממנה אורה יוצאת לכל העולם - ב'שמן' – רומזת למה שישראל האירו את העולם כולו בחכמת התורה.

(ע"פ 'תורת מנחם-התוועדויות' חל"ה עמ' 317 ואילך)