הדלקת נרות חנוכה מתייחדת משאר המצוות, בכך שאין נכרי יכול להפריע ולעכב בקיום המצווה.

כי שאר המצוות הרי יכולים להתבטל מחמת המציק, ואפילו מצוות של "יהרג ואל יעבור" שאינם בטלות לעולם, הרי בכוחו של הגוי להילחם נגד קיומן, כי אף כשמוסר יהודי את נפשו עבורן – הרי המצווה עצמה לא נתקיימה.

טעם הדבר:

נרות חנוכה מבטאים את כללות ניצחון בני חשמונאי "בימים ההם", אשר מלחמתם היתה במסירת נפש ממש, למעלה מכל הגיון; שהמקור לכח מסירת נפש זו, הרי הוא בא מצד הקשר של נשמת כל יהודי בקב"ה, שהיא "חלק אלקה" – שמצד זה, קשור כל יהודי לקב"ה בקשר בל ינתק, ואינו מסוגל כלל ליפרד, ח"ו, מה' אחד.

לכן, גם המצוה שנקבעה לזכר מלחמה זו, הרי היא מראה על קשר מיוחד זה של ישראל עם הקב"ה, אשר אין שום אומה ולשון יכולה לפגוע בהתקשרות זו;

כי יכולת הגוי להפריע מקיום מצווה, היא מצד הגלות הבאה "מפני חטאינו", אך נר חנוכה מורה על התקשרותם העמוקה של ישראל עם הקב"ה, שה'קשר' לקב"ה מצד התקשרות זו, הוא נשאר בתקפו וקיומו תמיד, ואין החטאים פוגעים בו כלל. ומשכך, אין גם מקום לגלות ולשליטת האומות על ישראל ביחס להתקשרות זו.