פרשת וישב, חנוכה

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (לז, א)

בארץ מגורי אביו – שהיה מגייר גרים, מקרב הנפשות הרחוקות. כי עיקר החוכמה אותה הוריש יעקב לבנו יוסף, הוא להכניס השגות אלוקות בעולם, להודיע לבני אדם גבורותיו. "אלה תולדות יעקב יוסף", היינו שיוסף הלך בדרך אביו והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב הנפשות הרחוקות" (ליקו"ה השכמת הבוקר ד, טז).

"באשר ה' אתו (לט,כג)

הקשר עם ה' זה התענוג הכי גדול שיש ליהודי. בלי הקשר הזה, גם כל הטוב שבעולם לא יספיק לו ליהודי להיות באמת שמח. איך בונים את הקשר הזה? לומדים מיוסף הצדיק. מה זה שנאמר עליו "באשר ה' אתו"? שם שמים שגור בפיו (רש"י הקדוש). כל הזמן זוכר את ה', כל הזמן מזכיר את ה'. זאת ההצלחה שלנו בחיים, שזוכרים את ה', שקרובים אל ה'. לכן נקרא יוסף – "איש מצליח", כי מעולם לא זקף את ההצלחה לזכותו. הכל בעזרת ה', אני אישית כלום. אפילו כשמכתירים אותו למלך הוא אומר: "את האלוקים אני ירא" (מב, יח).

הקשר עם ה' זה בתמימות. כשאדם פשוט ביותר מאמין בתמימות שאיך שהוא, באיזה מעמד שהוא ובאיזו דרגה שהוא, השם יתברך יש לו נחת רוח ותענוג גדול מעבודתו הפשוטה, אז הוא מקבל חיות נפלאה מכל עבודה שהוא עושה. רבנו אומר שאפילו מי שיש לו מוח גדול באמת, גם הוא צריך לסלק את כל החוכמות ולעבוד את ה' בפשיטות (ליקו"ת ה, טו).

כל מה שקשור בפשיטות ותמימות, יש לו חן מיוחד אצל הקב"ה. היהודי הקטן, שקובע עצמו לתורה ותפילה, שעמל כדי לזכך את מדותיו ומעשיו, שפונה אל הקב"ה במילים פשוטות, שמקבל את נסיונות החיים באמונה ובאהבה, איזה נחת רוח יש להקב"ה ממנו.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ה' אומר לאברהם "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז, א) ועם הברכה הזו הקים אברהם אבינו את עם ישראל. וכך גם יעקב אבינו, איש תם ויושב אוהלים.

תם זה בעצם דבקות מושלמת בתכלית. תם זה דבר שלם. והשלמות של האדם זה רק עם הקב"ה. אדם לא יכול להיות שלם עם עצמו, אם הוא שלם עם עצמו אז הוא אגו. השלמות שלו כשהוא דבוק בה'. ככה הוא נישלם. האלוקות משלימה אותו. ה' אתו.

תמימות זה להאמין שכל מה שהתורה אומרת לנו, זה אמת וככה צריך לחיות ושלא נתחיל לחפש כל מיני תירוצים למה זה אומנם אמת אבל במקרה שלנו זה שונה.

תמימות זה פשוט להשליך את השכל ולהאמין בהשם יתברך, שכל מה שהוא עושה איתי וכל מה שהוא מעביר אותי, הכל לטובה. כל מה שעבר על יוסף הצדיק זה לא יתואר ולא ישוער. אחיו כל כך שנאו אותו, שלא נחה דעתם עד שהשליכו אותו לבור, ולא סתם בור, בור מלא נחשים ועקרבים, ומהבור הוא נמכר מיד ליד כמו עבד גמור, וכל השנים בתוך בור האסורים, 12 שנים בתוך כזה חושך והוא לרגע לא מאבד את האמונה שיש לו בבורא יתברך.

כל אדם עובד במהלך החיים הרבה יסורים, כל אחד יש לו את המסלול שלו, עם הרבה תיקונים, עם הרבה דברים קשים. אבל דבר אחד חייבים לזכור: גם כשאתה בתוך החורבן הפרטי שלך, גם אז ה' משגיח עליך. ה' אף פעם לא עוזב אותך. היסורים נועדו לקרב את האדם, "את אשר יאהב ה' יוכיח". יבוא יום ונראה כי בעומק הדין היה מונח עומק של רחמים וחסדים.

"מה שנידמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, ומזמין לו נסיונות שאינו יכול לעמוד בהם, כגון חסרון פרנסה וכיוצא, אבל באמת צריכים להאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמוד בו, אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים אללו שעוברים עליו, אעפ"כ צריך להשליך שכלו וחוכמתו ולהאמין בתמימות כי ישרים דרכי ה' ומשפטיו, ובדואי הוא צריך לעבור בזה העולם בעניינים אלו שהשם יתברך מתנהג עמו וזהו 'הצור תמים פועלו' בחינת תמימות" (ליקו"ה נזיקין ה,י)

אדם לא יכול בשום אופן להרגיש שה' איתו אם הוא בתוך הגאווה שלו. אלה שני דברים סותרים. יהודי צריך לזכור כל הזמן שהוא בן של מלך, יש לו מלוכה, והוא צריך לנצל את המלוכה הזאת, את הכוח הזה, לדברים טובים, לא להפוך את זה לגאווה. אדם חי מזה שהוא טוב מהשני. כל היום חושב שהשני ככה והשני ככה, ואילו הוא יותר טוב מכולם. לא בשביל זה קיבלת מלוכה. קיבלת מלוכה כדי לרומם את השני, לנשא אותו, לא להתנשא עליו. אתה חייב לצאת קצת מעצמך. אתה לא יותר חכם מאחרים. זה שטות. השני הוא חייל כמוני. גם אותו צריכים. גם הוא עושה דברים נפלאים.

אדם צריך כבוד, מי שאומר שהוא יכול לחיות בלי כבוד הוא משקר. אבל מינימום. לא יותר ממה שמוכרחים. אדם מקבל כבוד, ישר שיצא מהתמונה. נניח שמסר שיעור או עשה חסד וקיבל כבוד. שיתחבר לזה שמכבדים את המעשה, את החסד, את האלוקות שבדבר, את האמת, הבלבול שלו שהוא חושב שהוא בעצמו האמת. כל העבודה של האדם, שיוציא את עצמו מהסיפור. הכל זה כבוד ה', הרי ה' ברא את כל העולם לכבודו. הכבוד חשוב, האני הזה חשוב כדי שהאדם יתעורר, בשביל הדחיפה הראשונה, אבל אחר כך לבטל את זה. צריך את זה רק בהתחלה. אדם חייב לתת לעצמו טפיחה על השכם. בלי זה הוא לא יחיה. בלי "אני" אדם לא יקום מהמיטה. אבל מהר מאד שיוציא את עצמו מהסיפור.

אדם צריך להגיע לביטול. אם הוא מקיים חיי תורה ומצוות, יש לו כבר ביטול. הרי הוא עושה מה שהתורה מצווה לעשות . אך זה ביטול מאד נמוך. כי האני שלו עדיין במרכז. הוא עשה את זה לכבודו. הוא לא עשה את זה לכבוד ה'.

אדם עשה משהו והצליח לו, חצי שניה זחה דעתו ואז, אם הוא עובד נכון, הוא פונה אל ה'. תודה ה' שעזרת לי, אני יודע שבלעדיך לא הייתי יכול להצליח, תודה רבה לך ה', אני יודע שזה ממך, שהכל ממך.

ביטול וענווה זו הרגשה פנימית, אמיתית ועמוקה, שהכל זה מתנת חינם, בלי שום זכות מצידנו. הכל זה חסד ורחמים של בורא עולם. אני לבד לא יכול, אני צריך את הקב"ה. אני לא יכול לעשות כלום בלי הקב"ה. אני לא יכול להצליח בכלום בלי הקב"ה. אני בטח ובטח לא יכול לנצח את היצר הרע שלי בלי הקב"ה.

אין דבר שמסתיר את אור ה' יותר מהגאווה, גאווה זה שיא הריחוק מה'. "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" נאמר על גאווה.

אדם שחי בשפלות וענווה הוא כל הזמן שמח. הוא מרגיש כזה תענוג, כזה אור אלוקי מאיר עליו. הוא עושה הרבה והוא לא חושב שהוא בכלל עושה משהו. הוא בטוח שכולם יותר צדיקים ממנו, יותר קדושים, יותר נבונים.

את מי שנותן את הכבוד לה', אותו צריך לכבד. לא את מי שלוקח את הכבוד לעצמו.

על יוסף אומרת התורה הקדושה בפרשת השבוע "והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה" (לז,ב). מי הם בני בלהה ובני זילפה? בני השפחות, המשפחות הירודות בישראל, יוסף היה מוריד את עצמו אליהם כדי לקרב אותם. הכל בשפלות וענוה. בן שבע עשרה היה יוסף, שבע עשרה גימטריא 'טוב', שיוסף היה טוב לכל והיה כולו טוב. ועל ידי זה היה יכול לקרב את הכל, כי מצא בגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קרבם לה' יתברך" (ליקו"ה השכמת הבוקר ד,טז).

יוסף איש מצליח, כי הוא מבין שבלי עזרתו יתברך הוא לא יכול להצליח.

[מורנו הרב: "אדם מרגיש שהוא יותר חכם מכולם, הוא יותר פיקח מכולם. כתוב באגרת הרמבן" "הלא החכמה לה' היא" הכל זה מה', אתה חכם זה לא ממך! מה אתה מתפאר! אם נולדת חכם אתה צריך לדעת שהחכמה שנולדת איתה אתה לא תקבל עליה שום שכר, אדם יכול להיות הלמדן הכי גדול, החכם הכי גדול, אם הוא לא עובד על מידת הענווה, על ה"אין" והוא מתגאה בחכמה שלו, מהשמים יגיע לו גיהנום על החכמה הזאת. החכמה זה לא שלך! אתה קיבלת את זה מתנה מה', מה אתה מתפאר? לא עבדת על זה, לא השקעת בזה, יש יהודים שהם לא כל כך חכמים, לא כל כך למדנים, אבל הם עוברים יסורים נוראים והם מחזיקים את כל העולם".] (עד כאן מורנו הרב)

יהודי צריך לחיות את האמת. והאמת היא שהכל זה חסד, הכל זה רחמים של ה'. השם לא חייב לאף אחד כלום. זה רחמים שאני נושם. זה רחמים שאני חי. זה חסד שהתפללתי. זה חסד שלמדתי, עשיתי מצווה זה חסד, על הכל אני צריך להגיד תודה.

אי אפשר להגיע למדריגה של "ה' איתי" אם אין לך כבוד לבריות. כבוד הבריות זה כבוד ה'. הרי הוא יתברך ברא את הבריות, בצלמו הוא ברא אותם, אז איך אתה יכול לזלזל בהם?

"את אחי אנוכי מבקש" אומר יוסף (לז,טז). צריך לבקש את האחים שלנו. לבקש לראות את היופי שלהם, לבקש לראות שה' גם איתם, שגם הם בנים של ה'. לבקש שנזכה רק לשמח, אף פעם לא לצער, שום אדם. שנזכה לראות שהאדם זה לא רק מה שרואים בחוץ.

אתה לא יודע מה יש אצלו בפנימיות, לא הכל רואים , הקב"ה רואה את הכל. אתה אף פעם לא יודע מה נמצא בנבכי נפשו של השני, איך אתה בכלל יכול לשפוט אותו?!

כדי שאדם יזכה לתענוג המושלם, האין סופי של התחברות לבורא עולם, הוא צריך לצאת מן האהבה העצמית שלו למרחבים החופשיים של אהבת הזולת.

אומרת ההלכה שאם יש לאדם שמן בצמצום לכל שמונת הימים ולחברו אין כלום, מוטב שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחברו. אסור לאדם להצטמצם בארבע אמותיו ולהשאיר את הזולת בחושך. חובה על האדם להפריש מחלקו לחברו, כי אם תניחו בחשכתו, עלולה החשיכה להגיע גם אליך.

קיבלנו פח שמן קטן וטהור, צריך להשתמש בו, לשמן איפה שחורק בחיים. חסד שאתה עושה עם השני, חיוך, תודה, ויתור, פתק קטן עם כמה מילים חמות, כל אלה מאירים את היום. "מאור עיניים ישמח לב, שמועה טובה תדשן עצם " (משלי טו). כשאדם חושב כל הזמן איך לשמח את בני משפחתו, איך להכניס שמחה לתוך הבית, ככה הוא בונה את הבית שלו. והכי חשוב זה לעשות עם כל הלב. כי כשנותנים למישהו משהו עם כל הלב, הוא לא כל כך מהר שוכח את זה, לפעמים הוא זוכר את זה כל החיים. לפעמים אפילו אחרי החיים.

כמו בסיפור הבא:

בבית דין של מעלה פסקו: הניתוח יצליח

צינור האינפוזיה שבגב כף ידו הימנית של הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א, מחדיר אט אט לגופו את החומר כשעתיים מוטל עליו לשהות עתה במכון מ.א.ר, שליד בית החולים 'ביקור חולים', שם הוא מקבל את הטיפול הכימותרפי, שנועד למגר את מחלת הסרטן שפשתה באחד מאיברי גופו. "הודו לה', הודו לה'" הוא אומר בתחילת השיחה, באמצעה, וגם בסיומה, כאשר הוא מסיים את הסיפור המופלא וכולו חדווה והודיה לקב"ה. בין לבין הוא מחליק יד על זקנו העבות...

הורתה של כתבה זו לפני כשנתיים לכתבה שהייתי זקוק לה, אך השיחה אז היתה קצרה וכאובה. "אני חולה מאד. עלי לעבור ניתוח קשה, שבכלל לא ברור לי כיצד יסתיים. בימים אלה אני טרוד מאד, אינני יכול להתראיין", אמר נחרצות.

לבי נחמץ בקרבי. הרב שטרן, המכהן זה למעלה מ40 שנה כרב שכונת עזרת תורה הירושלמית, ידוע בעולם התורה ואף מחוצה לו כמחבר ספרים פורה בכל חלקי התורה וההלכה. עד היום הוציא 84 ספרים! ספריו מתייחדים בבהירות שבה הם כתובים , כמו גם בדוגמאות השונות במקרים של צדדים שונים להלכה או בתצלומים המובאים בהם. הידיעה שהוא במצב רפואי קשה היתה מכאיבה. בשבועות שלאחר אותה שיחה התעניינתי במצבו הבריאותי דרך שכנים וידידים שדווחו כי הוא מרבה להתייעץ עם רופאים בכירים. הזמן נקף והענין נשכח.

כמעט שנה חלפה. לפני שבועיים נזקקתי לאחד הספרים שחיבר, ונזכרתי במחלתו. ידיד ששאלתי השיב: "הוא יצא מהמחלה. היה לו נס בזכות איזה חלום. הוא הבטיח לפרסם את מה שאירע עמו, אך עד עתה לא מצא זמן לכך, בשל עיסוקיו הרבים". התקשרתי לרב שטרן. הוא נשמע חיוני מלא מרץ ועסוק עד למעלה מהראש. "להתראיין?" תהה. "היכן יש לי זמן?" "מספרים שהבטחתם לפרסם את הנס", אמרתי. "זה נכון" אמר, ומיד קבע: "תגיע ביום חמישי בערב למכון מ.א.ר. עלי להיות שם שעתיים בטיפול. "זה הזמן שיש לי בתיאור המעשה".

מצאתי אותו השבוע, מחובר לאינפוזיה, באמצע טיפול, וכולו שבח והודיה לבורא עולמים. המחלה, מתברר, עדיין מצריכה טיפול כימותרפי, אך העתיד נראה טוב בהרבה מאשר לפני שנה. "והכל בגלל מעשה חסד שכבר חלפו הימנו 42 שנה", פתח את דבריו.

וכך בעוד החומר חודר לגופו טיפין טיפין, הוא מוצא את הזמן לספר מעשה שהיה, היאך היה.

"מי שמכיר אותי יודע שאינני אדם של מופתים וחלומות ועם זאת, 'בדידי הוי עובדא (לי אישית זה קרה) באותם ימים ששוחחנו על הכתבה, נחשב היה מצבי הרפואי לקשה. המחלה התגלתה אצלי במעי הגס, והרופאים היו פסימיים בדבריהם על אודות דרך הריפוי האפשרית (או נכון יותר: הכמעט בלתי אפשרית).

"שלושה רופאים בכירים ששמם הולך לפניהם בתחום, שעם כל אחד מהם נועצתי בנפרד, קבעו כי עלי לעבור ניתוח סבוך – שככל הנראה להם, ובהתאם לידע הרב שלהם, הרי שהוא ישנה לחלוטין את איכות חיי, בשל הצורך לכרות את האבר הנגוע. מבחינתי האישית מדובר היה באסון. לא ראיתי עצמי מנהל חיים תקינים לאחר הניתוח. מאידך, היתה חובה מוחלטת לעבור את הניתוח, שכן בלעדיו לא יכולתי להמשיך לחיות.

"כשהבנתי שאין ברירה , קבעתי תור לניתוח. ככל שהתקרב המועד, המתח בקרבי הלך וגבר. חששתי מאד מהתוצאות שלו..

"בליל שבת האחרון שלפני התאריך שבו היה עלי לעבור את הניתוח, חלמתי חלום מפתיע, בו הופיע אדם, שאותו ראיתי לאחרונה 42 שנה קודם לכן.

"באותם ימים" פותח הרב מיכל שטרן את סיפורו המרעיש. "לפני 42 שנה, הייתי נוהג ללכת לבקר קשישים גלמודים בבתי האבות שהיו באותה עת בירושלים. הייתי בזמנו קרוב מאד לצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, שהיה איש גדול בתורה והתפרסם בזכות מעשי החסד שלו. בעקבותיו הלכתי לבקר בבתי אבות. באחד הימים הבחנתי באחד מבתי האבות בקשיש שיושב וכולו אומר כאב וסבל. פניתי אליו, ושאלתי האם אני יכול לסייע לו. הוא השיב בשלילה ובכל זאת מה כואב לך"? שאלתי. הוא השיב שמזה מספר ימים לא התרוקן, וכל גופו כואב בשל כך.

"ניגשתי מיד לאחות שהיתה במקום ואמרתי, 'יושב אצלכם אדם שמזה מספר ימים לא התפנה ואתם לא עושים דבר בנושא'? היא השיבה שמדובר בבעיה סבוכה, שרק בבית החולים ניתן לטפל בה והדבר כרוך בעלות כספית. 'הבעיה' הוסיפה, 'שפנינו לילדיו ואמרנו להם שייקחו את אביהם לבית החולים שם יטפלו בו. הילדים מסרבים וטוענים כי על בית האבות לדאוג לטיפול ואם יש צורך, גם לממן את הטיפול בבית החולים. הנהלת בית האבות מצידה מסרבת, והאב הקשיש נותר סובל וכואב'.

"החלטתי לעשות מעשה. הזמנתי אמבולנס ולקחתי את הקשיש לבית החולים. הרופאים טפלו בו, יום למחרת כבר יכול היה לחזור אל בית האבות. אני זוכר כיצד לפני שיצאנו מבית החולים, ניגש אלי הרופא ו'נזף' בי על ההזנחה ב'אבא', 'עוד יום אחד היית ממתין ולבו היה נפגע. הוא היה נפטר', אמר לי בקול חמור. כיוון שחששתי לחילול ד', הסברתי לו שבאתי בהתנדבות ומדובר באדם זר בעבורי.

"באותם ימים הייתי אברך כולל, קבלתי מלגה של 500 לירות לחודש. האמבולנס והטיפול הרפואי עלו 300 לירות. פניתי לילדיו של הקשיש וספרתי להם מה שאירע, ובקשתי מהם החזר ההוצאות שהיו לי. הם בתגובה טענו, שאינם מבינים מדוע התערבתי בדבר שאיננו מעניני, שכן לדעתם תפקיד בית האבות הוא לדאוג לטיפול רפואי לחוסים בו, ולכן אינם סבורים שעליהם לממן את ההתנדבות שלי, לעשות מה שלדעתם היה בית האבות צריך לעשות. השבתי להם שאין כל בעיה, ובחודש הקרוב אסתדר רק עם 200 לירות למחייתי למחיית בני ביתי".

חלפו מספר שבועות. בכל פעם שהרב שטרן היה מבקר את הקשיש- הודה לו על זה מעומק הלב על החסד שעשה עימו. "באחד מהביקורים הבחנתי ששוב הוא כאוב. בירור קצר העלה שהבעיה חזרה על עצמה, כמו גם הויכוח בין ילדיו להנהלת בית האבות. החלטתי לעשות כפי שנהגתי קודם לכן ושוב הזמנתי אמבולנס, הבאתי אותו לבית החולים ושלמתי את כל ההוצאות. הקשיש טופל והוחזר על ידי לבית אבות לאחר שהוטב לו. המעשה הזה חזר על עצמו 5-6 פעמים, עד שבפעם האחרונה שלחו בניו את אחד החתנים לשלם לי עבור ההוצאות של אותה הפעם. מאז, טפלו הם בבעיה של אביהם.

"אישית שכחתי לחלוטין מאותו מעשה חסד. אבל הנה חלפו 42 שנה והאיש מופיע בחלומי ואומר לי: ,נודעה לי על הצרה שאתה מצוי בימים אלה. באתי לפני בית דין של מעלה ואמרתי להם: 'איך יתכן שאדם שעשה חסד עימי יינזק באותו אבר'? בית דין של מעלה הכיר בצדקת טענתי ובאתי לבשר לך שתכנס לניתוח ותצא ממנו- מבלי שחייך ישתנו".

גם עתה, כשרבי מיכל שטרן מדבר, הוא איננו מסתיר את רגשותיו. למרות שהיד מחוברת לכימותרפיה הוא נראה מאושר ומודה לד' על כל רגע ורגע מחייו התקינים יחסית. "האיש הסתלק ואני התעוררתי. זכרתי היטב את החלום ואת דמות דיוקנו וחשתי שמדובר בחלום אמת. הבנתי שהניתוח יצליח ולא אצטרך לשנות כלל את ארוחות חיי. מאותו הרגע ירדה עלי שלוה, שנמשכת ברוך ה' עד עתה. "הילדים שלי שבאו שעות אחדות לאחר מכן, מצאו אבא שונה מזה שעזבו בליל שבת. הייתי רגוע לחלוטין, שרתי זמירות שבת ושמחת השבת ניכרה על פניי. הם שאלו כמובן מה אירע, ואני סיפרתי להם אודות החלום. אמרתי שאני בטוח שהכל יתקיים.

"ציינתי באוזניהם באותה שבת, שאני חש שזה הפירוש של הנאמר בתפילה זוכר כל הנשכחות'. גם מעשה חסד שנשכח מהאדם, הקב"ה משלם עבורו את השכר לעושהו. גם אם אדם אינו רואה את התמורה מיד הרי שבבוא העת, הוא יקבל את השכר.

"הניתוח עבר בהצלחה, כפי שהובטח לי בחלום, אני זוכר את שלושת הרופאים שהגיעו אלי לאחר הניתוח והודו כי אירע לי נס. הם ציינו, כי נדהמו לגלות שעל אף המחלה אין צורך לקטוע איברים חיוניים להמשך תפקוד הגוף ככל אדם.

מה המצב כיום?

"אני מתאושש מהניתוח, מקבל טיפול רפואי למיגור כל שאריות המחלה ועדיין זקוק לרחמי שמים, כיוון שמצבי הבריאותי עדיין אינו כשורה. הייתי לאחר הניתוח בבית גדולי ישראל. הם הביעו התפעלות מהדברים ואמרו שחלה עליי מצוה לפרסם אותם, את החסד שהקב"ה עושה עם בריותיו ועד כמה נאמן הוא לשלם את השכר".

אפשר שאלה אישית?

"לא לכל שאלה מובטחת תשובה".

כפי שציינתם, אתם עוברים טיפולים כימותרפיים. בדרך כלל הדבר מתבטא בנשירה של השיער. והנה זקנו של הרב נראה ארוך והדור וגם שיער ראשו נראה חזק, ברוך השם, יש גם כאן איזה מעשה נס?

"האמת יש כאן באמת מעשה פלא. לפני שהתחלתי בטיפולים, נאמר לי שיש חשש מנשירת השיער. נסעתי למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי, וסיפרתי לו שעל פי דרך הטבע אמור השיער שלי לנשור ובקשתי ממנו ברכה. הרב קנייבסקי שאל אותי, האם בעבר התגלחתי. השבתי לו שמעולם לא. אז הוא אמר לי שאסע לכותל המערבי, ואבקש על כך מהקב"ה: תגיד להשם יתברך שעד עתה שמרת על הזקן ומעתה אתה מפקיד אצלו את השמירה. ועשיתי בדיוק כפי שהורה לי הגר"ח קנייבסקי. ברוך ד' כפי שניתן לראות, אף שערה לא נגרעה מהדרת הפנים שלי", הוא מסיים את דבריו ומעביר ידו על זקנו. "בזהירות" אני אומר אינסטקטיבית, והרב שטרן רק מחייך כצופן סוד.

השעון מורה שהזמן תם לחלוטין. העייפות כבר ניכרת ברב. אני פונה לצאת, נתון תחת רושם שרשרת הניסים. הוא מלווה אותי ליד הדלת ואומר: "תזכור את זה, מעשה חסד תמיד חוזר, וזה שאתה מסייע לי לקיים את ההבטחה שלי ולפרסם את הנס שאירע לי- גם זה מעשה חסד" . דברי איש החסד, שרואה בכל מעשי זולתו – חסד גם כן. ישמע חכם ויוסיף לקח! (מתוך פניני בית הלוי).

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי שבכל מקום שאני נמצא בו, או מגיע אליו, שאני אתחשב באחרים, שלא אפריע להם, שלעולם לא אצער בני אדם.

כי הרבה פעמים יש לנו איזה יצר הרע ללכת עם העניינים שלנו, עם הרצונות שלנו, עם מה שאנחנו עושים באותו זמן ולא כל כך להתחשב באחרים.

אפילו בעניינים של קדושה, כופים את עצמנו על אחרים שעסוקים בעניינים שלהם ולא תמיד מתחשבים בהם, לא תמיד נזהרים לא להפריע כי הרי אנחנו עוסקים בעניינים של קדושה אז כביכול הכל מותר.

תעזור לי אבא שלא ירגישו בי יותר מדי. שאני לא אתבלט.

ואם יש איזשהו ויכוח, אם יש מחלוקת, לשמור על עצמי מחוץ למחלוקת.

ואם אני פוגש בתוך המקומות שאני נמצא בהם התנהגות שלא נראית לי, שלא מוצאת חן בעיני, לא לכעוס, לא לדבר, לא לפסול, גם כאן לנסות ללמד זכות כי תמיד אפשר למצוא כף זכות ולנסות להבין את השני.

תעזור לי אבא לזכור שאני לעולם לא יכול לדעת באמת מה עובר על השני, שאני לעולם לא יכול להיות בטוח שמה שאני חושב עליו זו האמת. כי יש דברים נסתרים שאנחנו לא יכולים לראות.