"ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"- לכאורה היה צריך להגיד פה "מה' יתברך" ולא ממני (מהמלאך) אלא מפרשים שאמר המלאך לאברהם אל תחשוב שלא קיימת את המצוה בשלמות, אני הוא המלאך שנבראתי ממצוה זו. וראה שאני מושלם, וזה פירוש ממני מזה שאתה רואה אותי מלאך מושלם סימן הוא שקיימת את המצוה בשלימות.

בגמרא בבא מציעא עמוד פו נאמר "בשכר שלושה זכו לשלושה. בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עמד עליהם זכו לעמוד הענן ובשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים" והמרש"א שואל שאלה חזקה, הרי נאמר בגמרא בתענית דף ט' ב' שמתנות אלה ניתנו בזכות משה אהרון ומרים. ואיך נאמר כאן בגמרא שבזכות אברהם אבינו ניתנו? ומתרץ המהרשא, שבאמת המתנות ניתנו בזכות אברהם, אך לאחר השנים היו סיבות שגרמו להפסיד את אותן מתנות ורק בזכות משה אהרון ומרים חזרו אותן מתנות. (בן איש חי).                         

הגמרא בברכות דף כו ב' "רבי יוסי ברבי חנינא אמר : תפלות אבות תקנום.. אברהם תיקן את שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר וכו'.. יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ויעקב אבינו תיקן תפילת ערבית שנאמר ויפגע במקום ההוא וילן שם. וניראה שאפשר לרמוז זאת גם בשמותיהם. שהרי אברהם האות השניה בשמו היא ב' מלשון בוקר. ויצחק האות השניה שלו היא צ' – כלומר צהריים. ויעקב אבינו האות השניה שלו היא ע' – כלומר ערב. ואפשר לראות זאת גם בעוד דרך אותה מביא הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א שה' ישמור אותו וירפא אותו רפואה שלמה. אומר הרב, אברהם אבינו כל חייו היו אור, אברהם זה "חסד" והכל אצלו בהיר ולכן תיקן תפילת שחרית. יצחק אבינו חייו היו חצי חצי, מצד אחד יעקב מצד שני עשיו, ולכן תיקן תפילת מנחה שהיא בין הבוקר לערב. ואילו יעקב אבינו קודש קודשים היו כל חייו רדיפות מעשיו, לבן רימה אותו כל חייו היו ביסורים וזה מצב החושך והלילה (הניסיונות) ולכן תיקן תפילת ערבית.

דבר שני שאפשר לראות בתחילת הפרשה, "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים..." ה' יתברך מגיע לאברהם אבינו לבקרו ולשאול בשלומו ומה אברהם עושה? "וירא וירץ לקראתם מפתח האהל.. "  מכאן למדו "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה" ואפילו שחשד בהם שהם ערבים כדברי רש"י "כסבור שהם ערבים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו" אפילו אותם רצה לארח כל כך היתה לאברהם אבינו הכנסת אורחים.

בסוף הפרשה מוזכרת עקידת יצחק, וראינו דבר נפלא, כתוב "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת.." ואפשר להקשות, מה זה ויקח את ידו? הרי היה צריך לומר ויקח את המאכלת. הרי ברור לנו שהוא לוקח את המאכלת בידיים ולכן מיותר להגיד וישלח אברהם את ידו. ואפשר לפרש, אבריו של אברהם היו אוטומט לפי רצון ה'. ולכן רצון ה' היה רק לנסות את אברהם, ולא חס ושלום שבאמת ישחט את יצחק. ולכן היד של אברהם אבינו שעושה רצון ה' לא זזה ולא הצליח אברהם לקחת את המאכלת ולכן היה צריך לשלוח את היד האחרת ולקחת ביד החזקה את המאכלת בכוח על מנת להמשיך ב"משימה" שה' נתן לו להקריב את יצחק בנו. ואפשר להגיד עוד דבר בקשר לעקידה, רק אחרי שאברהם מקריב את האיל מברך מלאך ה' את אברהם. ומדוע? הרי היה צריך לברך אותו לאחר שעצר אותו מלשחוט את יצחק. ולמה בירך אותו רק לאחר שהקריב את האיל? אפשר לפרש כך, אברהם אבינו אחרי שמלאך ה' אמר לו "אל תשלח את ידך אל הנער" יכול היה אברהם לקחת את בנו יצחק בשמחה וללכת מהר לפני שמלאך ה' יתחרט. אך לא כך, אברהם אבינו ממשיך לחפש מה להקריב, היה בדעתו להקריב לכבוד ה'. ולכן הבין מהמלאך שזה לא רצון ה' שיצחק ישחט והוא מרוב חיבוב ה' ראה את האיל והקריבו לה' יתברך. וזאת מסירות ואהבה למצוות. נלמד מאברהם אבינו.

"יוקח נא מעט מים" והרי הדבר תמוה, וכי מים הוא מוצר בסיסי וזול ואברהם אבינו שהיה מכניס אורחים בשפע, דווקא במים אומר "מעט"?  על שאלה זו ניתן לענות על פי דקדוק במילה "יוקח נא". אנו רואים שבכל הדברים שהכין אברהם לאורחיו הוא הכין בעצמו כמו שכתוב "ואקחה פת לחם, "ואל הבקר רץ אברהם" ואילו במים נאמר "יוקח נא" שמשמעותו על ידי שליח ולא נעשה הדבר על ידי אברהם עצמו. ומכאן לומדים יסוד גדול. אפשר לעשות חסדים ולעזור לאחרים בהידור, אך כל עוד עושים זאת בעצמנו. אך אי אפשר להדר במצוות על חשבון טירחתו של האחר. ולכן בהכנסת אורחים שאברהם אבינו טרח בעצמו עשה זאת בשפע גדול, אבל בדברים שנעשו על ידי שליח ולא על ידי אברהם, בזה נזהר וביקש רק לפי הצורך.  

ומספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהיה אורח לשבת אצל ראש הקהל באחת העיירות שהיה גם עשיר גדול. לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית, פנה הרב עם כל הציבור לאוהל הגדול שהוקם לכבודו של הרב לסעוד את סעודת ליל שבת. לאחר הקידוש הביאו לרב קערה גדולה מלאה מים בשפע לנטילת ידים, עמדו כולם והביטו על הרב ללמוד ממנו איך צריך ליטול ידיים בהידור, אך מה הייתה הפתעת כל ראשי הקהל והציבור הגדול שבא לחזות בהנהגותיו הקדושות של הרב, כאשר הם רואים את הרב נוטל ידיים בצמצום רק כפי הדין ולא בהידור רב כמופיע בהלכה. ראה הרב את תמיהתם והסביר, בביתי שלי בו אני דואג להביא את המים בעצמי אני אטול ידיים בהידור רב, אך פה שאני רק אורח ואת המים מביאה המשרתת מהבאר הנמצא במרחק וסוחבת את דליי המים בשארית כוחותיה, אין אני רשאי להדר בצוות על חשבון טרחתה של המשרתת .שמעו זאת הצבור וראו את גדולתו של רבם,הוא אשר אמרנו וראינו אצל אברהם אבינו ע"ה.

חלק קטן מתוך העלון שלי..

לשליחת העלון אליכם במייל / להפצת העלון פנו אליי במייל וביחד נחזק את הרבים :)

[email protected]