מבואר בספרים, שחמש תפילות יום הכיפורים הם כנגד חמש הדרגות של הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (ראה לקו"ת פנחס פו, ב. ועוד). ובהתאם לזה, הרי התפילה החמישית, תפילת נעילה – על ידה מתגלית בחינת 'יחידה' שבנפש.

הנה, מבואר בכתבי האריז"ל ש"יש ניצוץ קטן מאוד שהוא בחינת אלקות . . וזה הניצוץ מתלבש בכח ניצוץ אחד נברא . . הנקרא יחידה כו'" (ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. הובא ונתבאר בלקו"ת ראה כז, א. ועוד). והיינו, שבכל אחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בקיום התורה והמצוות, יש בו "ניצוץ" של קדושה הדבוק תמיד בשרשו ומקורו בהקב"ה, ועומד תמיד ברצון ותשוקה לידבק בקב"ה (ראה תניא פי"ח-י"ט, ובהנסמן במקור הדברים). ו"ניצוץ" זה נקרא 'יחידה' כי הוא קשור תמיד ל"יחידו של עולם", ועבודתו היא באופן של "יחידה ליחדך" (נוסח 'הושענות') – שקשורה תמיד ביחיד שלמעלה.

ומבואר בספרים, שביום הכיפורים הוא גילוי ה"יחידה" שבנפש. היינו, שביום הכיפורים מאיר ומתגלה אצל כל אחד מישראל קשר זה של הנשמה עם הקב"ה, הנמצא תמיד בתשוקה ודביקות לידבק בקונו, ו"חבוקה ודבוקה בך יחידה ליחדך" (ראה עטרת ראש שער יו"כ פ"ב ואילך. וראה לעיל עמ' לב ובכ"מ). וזמן התגלות בחינה זו בייחוד, הוא בתפילת נעילה – התפילה החמישית של יום הכיפורים, שהיא כנגד בחינת ה'יחידה' שבנפש (כנ"ל). שאז מתגלה הייחוד המוחלט של הנשמה בקב"ה.

הרה"ת אוריה יהודה ב"ר ברוך　יעקב ע"ה