והביאור בזה:

ישנם ענינים כאלו שלפי ערך דרגתו בעבודת השי"ת עתה, אינם נחשבים לחטא. אך כאשר מתעלה בעבודתו לקונו, נדרשת ממנו עבודה בבחינה עליונה יותר, ואז הוא מרגיש שענינים אלו שלגבי דרגתו הקודמת נחשבו לענינים רצויים, הנה לגבי דרגתו הנעלית נחשבים הם לענין של חטא, ועד שצריך לבקש עליהם סליחה ומחילה.

ולכן, כאשר מגיע יום הכיפורים, שאז נמצאים בני ישראל בדרגה הכי נעלית, הנה דווקא מצד גודל העילוי של יום הכיפורים הרי הם מכירים ומרגישים שעבודתם ומצבם הקודם נחשב לענין של חטא, ולכן מבקשים סליחה ומחילה, ואומרים "אשמנו בגדנו".

ועל דרך זה הוא בנוגע לכך שחוזרים ואומרים את הווידוי כמה פעמים בתפילות היום – כי כיון שבכל תפילה ביום הכיפורים מתעלה האדם לדרגא נעלית יותר בעבודת השי"ת, הרי הוא מרגיש שענינים שבעת התפילה הקודמת לא נחשבו לחטא, הרי לגבי הדרגא שהגיע אלי' בתפילתו עתה נחשבים גם הם לענין של חטא, ולכן אומר ווידוי עוד הפעם, ומתוודה על חטאים אלו.