וממשיך בכתוב "לעברך בברית ה' אלקיך" – שענין זה היא הכנה לכריתת הברית שבין הקב"ה לישראל ביום ר"ה:

התוכן של כריתת ברית אצל שני אוהבים הוא שכורתים ברית ביניהם שלא תיפסק אהבתם. שמכיון שאהבתם זה לזה היא מצד הטעם, אם משום שאחד מכיר במעלותיו של השני, או שאוהבו כדי שהלה יאהבהו ותצמח לו מכך טובה, הרי, כאשר רואה בעצמו חסרון וחושש שמא ירגיש חברו בדבר ומתוך כך ייגרם רפיון באהבתם, הרי העצה לזה היא, שכאשר אהבתם היא עדיין בתוקפה, עושים ביניהם כריתת ברית שהאהבה תתקיים לעד. כי, כריתת ברית היא למעלה מטעם ודעת, היינו, שמניחים את השכל על הצד, וכורתים ביניהם ברית ששום דבר שבעולם לא יחליש את האהבה, ותהי' לעד ולעולמי עולמים.

וכך גם לגבי האהבה שבין הקב"ה לבין ישראל, שבבוא ראש השנה, שאז האהבה היא בתוקף גדול, נעשית אז כריתת ברית, שבנ"י מתקשרים אל הקב"ה בקשר שלמעלה מטעם ודעת, כך ששום דבר שבעולם לא יהי' מסוגל להחלישה.

וכדי לעורר את הקב"ה, כביכול, להתקשר עם נשמות ישראל למעלה מטעם ודעת, הרי זה ע"י העבודה של "כולכם" – באחדות ישראל אמתית, שזוהי ההתמסרות שלמעלה מטעם ודעת, שהרי ע"פ השכל אין קשר בין "ראשיכם" ל"שואב מימיך", אך ע"י התמסרות זו פועלים שגם הקב"ה יתקשר עם נשמות ישראל באופן שלמעלה מטעם ודעת.