בפרשתנו נאמר "כי יקח איש אשה גו' והי' אם לא תמצא חן בעיניו גו' וכתב לה ספר כריתות" (כד, א).

והנה, נישואי איש ואשה בגשמיות רומזים על נישואי האיש והאשה הרוחניים, האיש זה הקב"ה והאשה היא כנסת ישראל. וכללות ענין הגלות הוא בדוגמת ענין הגירושין, וכמו שמובא בגמרא "תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל כו' אשה שגרשה בעלה" (סנהדרין קה, א).

ועל פי זה צריך ביאור, הרי הדין הוא ש"אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה" (רמב"ם הל' איסו"ב פכ"א הכ"ח). ומכיון שהקב"ה ידע שיהי' ענין הגלות הרי נמצא שיש ב"נישואין" אלו, כביכול, משום "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה"?

ואדרבה, כל הכוונה של ההסתר פנים של זמן הגלות היא רק כדי שיהי' "ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ואתחנן ד, כט), שעל ידי זה יתגלה קשר ו"דבק" עמוק יותר, שגם בהיות בני ישראל נפוצים בעמים, הם אשתו של הקב"ה ודבוקים עמו.

נדפס על ידי ביתו שתחי'