פירעון זה מבקש הקב"ה באופן המתאים לתוכנה של כל הלוואה, על הבנים שאדם מקבל מאת הקב"ה עליו להשיב בכך שהוא מחנכם בדרך התורה והמצווה, על שנות חייו של האדם עליו לפרוע בכך שכל יום ויום יהי' מלא בתוכנו הרצוי על פי הוראות השי"ת בתורתו, ועל פרנסתו אשר מקבל מלמעלה עליו להחזיר ע"י נתינה לצדקה של חלק העשירי או חומש מהכנסותיו.

אך מה יעשה האדם שחיסר בעבודתו את קונו, ולא השיגה ידו לפרוע את מלוא ההלוואה שקיבל מאיתו ית' בבני חיי ומזוני רוויחי?

הנה, זהו ענין שנת השמיטה, בה משמט הקב"ה את החובות שצבר האדם, ו"שמיטה" היא "ושבתה הארץ שבת לה'", והיינו, שהאדם "שובת" ומתרחק מה"ארציות" והחומריות ומתקרב להשי"ת ועבודתו, ומכיוון שהאדם משתנה ונהפכת מהותו למהות אחרת, הרי אין הוא אותו אדם שהי' קודם, וממילא חובותיו הקודמים אינם שייכים אליו יותר, ומכאן ואילך מתחיל חשבון חדש, וממשיך הקב"ה "להלוות" וליתן לו שפע, פרנסה, בריאות ובנים.