משיחות אאמו"ר [הרש"ב]: ב"יציאת מצרים" של חסידות קיימת המצוה של סיפור יצ"מ
בדיבור, לספר סיפורי חסידים ו"לקלוט" את הסיפור בפנימיות של פנימיות. יש לדעת כי כל
סיפור הוא הוראה בחיים; על כל סיפור להביא למידה טובה וחיות פנימית בהידור מצוה,
ו"לקליטת" דרכי הנועם של תורת החסידות.