כשם שמצות תפילין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה
של ראש וההידוק דתפלה של יד, כך הוא במצות אהבה ויראה, וכמ"ש הרמב"ם (יסודי התורה
פ"ב ה"א): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה'
אלוקיך ונאמר את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצוות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני
בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן. ולא זו בלבד שיהיה לו טוב מזה,
שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו
טוב עליו, וכך במידת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל
עניניו הלא טובים במחשבה דיבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש
ביראת-שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.