בפרשתנו כתוב על מיתת אהרן ש"ויבכו את אהרן שלשם יום כל בית ישראל" (כ, כט), ובאבות דר' נתן (פי"ב מ"ג) נאמר הטעם לזה שבכו כל בית ישראל על מיתת אהרן, כי הוא היה מטיל שלום בין בני ישראל, וכאשר היה רואה שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, היה הולך לכל אחד בפני עצמו, ואומר לו שחבירו מתחרט ומצטער על המריבה, ועל ידי זה השכין שלום ביניהם.

ידועים דברי הרמב"ם (ספ"ב דהל' גירושין) ש"מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש . . בית דין . . מכין אותו עד שיאמר רוצה אני . . ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס? . . [כי] זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו". והיינו, שכאשר "כופין אותו עד שאומר רוצה אני" אין זה שקר ח"ו, כי באמת זהו רצונו של מי שכפו אותו, "לעשות כל המצוות", וזה שלפעמים אין נראה כן, הוא כי "תקפו יצרו".

בענין מחלוקת קורח מצינו שמשה אמר לקרח ולכל עדתו "אנו אין לנו אלא ה' אחד כו' וכהן גדול אחד, ואתם ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך" (רש״י ד"ה זאת עשו – טו, ו).

אלא שמזה לומדים דבר נפלא, החסרון ב"ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה" לא הי' ברצונם לשמש ככהנים גדולים, שהרי רצונם זה נבע מהבנתם את גודל המעלה בכהונה גדולה, ש"עומד לפני ה' לשרתו", "ויבדל גו' להקדישו קודש קדשים" (דה"י א כג, יג), ולכן גם הם נשתוקקו לזה.

יתר על כן, הרי במתן תורה אמר הקב"ה לכל אחד מישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יתרו טו, ו), ומפרש בעל הטורים (עה"פ) שבאותה שעה עמדו כל ישראל במדריגת כהן גדול, ולכן חשבו עדת קורח שכל אחד מישראל שייך להיות כהן גדול.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 187 ואילך)