אתם יודעים שבטבעינו אנו מחפשים תמיד חוויות רוחניות. מפעם לפעם מתפרסמים קורסים וסדנאות רוחניים בכל מיני מקומות. הדבר נפלא לכשעצמו, אבל השאלה היא מה קורא הלאה, האם זוהי חוויה שחולפת ולא משאירה אחריה כלום, או שזוהי חוויה שמשאירה את רשומה אח"כ לחיי היום יום.

בחסידות זה נקרא "רצוא", רצון להשיג דברים נשגבים מאתנו, רצון לחוות חוויות רוחניות, רצון להשיג את הבורא, את הכח המקיים את החיים, וזה נפלא.

אבל "הרצוא" הטוב ביותר הוא "רצוא" שיש אחריו "שוב", חוויה כזו שמשאירה את רשומה גם שחוזרים לחיי היום יום, חוויה שמלמדת אותנו, שנותנת לנו כלים להשתמש בהם בחיים הפשוטים והטרודים שלנו.

הביטוי הוא "רצוא ושוב".

לכן כשאתם מחפשים איזוהי חוויה, איזוהי התרוממות, תחפשו דרכים שמובילים אתכם לא רק "לרצוא, אלא גם "לשוב".

גם בלימוד התורה שזוהי חוויה רוחנית, יש מציאות שאדם ילמד תורה, ויהיה אפילו תלמיד חכם או רב, אבל זה לא משפיע עליו בחיי היום יום, יש לו את "הרצוא", ואין לו את "השוב". וכמובן אדם כזה צריך להתייעץ עם רבותיו שינחו אותו בדרך הלימוד המתאימה לו שתביא אותו גם "לשוב. אבל הרבה פעמים הסיבה כיון שהוא לא לומד חסידות, פנמיות התורה, (לא קבלה) שהיא זו שמשפיעה על נפש האדם וגורמת לו "לשוב" בריא ומאוזן.