לפעמים האדם עובד את הקב"ה - "ועבדתם את ה' אלקיכם", אך אחרי משך זמן נפסקת ההתעוררות שלו ועבודתו לקונו פוסקת, והרי עבודתו בבחינת "משכלה ועקרה", שאין לה "תולדות" והמשך.

אומר הכתוב, שהסיבה לזה היא – "בארצך" – מלשון רצון, והיינו, שעבודתו לקונו הוא רק מפני שיש לו 'שביעות רצון' והנאה מזה. ומכיון שעובד את הקב"ה רק כפי רצונו והנאתו לכן בזמן שאין לא הנאה מעבודתו – יפסיק, ולכן אין קיום לעבודה כזו.

והעצה לזה - "את מספר ימיך אמלא":

וכאשר אינו חושב על הנאת עצמו ורצונותיו, כי אם מנצל כל רגע למילוי שליחותו עלי אדמות, אזי "לא תהי' משכלה ועקרה", ויהי' קיום לעבודתו.

לעילוי נשמת

מרת לובא אלטא טובא (טייבל)

בת ר' עזריאל שלום חיים ברוך ע"ה

נפטרה כ"ה שבט ה'תשס"ח תנצב"ה

לעילוי נשמת

הרה"ח דן ב"ר שמעון ע"ה

נלב"ע כ"ה שבט ה'תשס"ב תנצב"ה

*