קוראים יקרים,

"אני רק עקרת בית", זה משפט שנאמר לעתים עם מבט-עיניים מעט מושפל, כאילו היה בכך כינוי גנאי. בהגדרות של 'המוסד לביטוח לאומי' מצאתי את ההגדרה הבאה לעקרת בית: "אישה נשואה שאינה עובדת". אז בשבילם המינוח 'עקרת בית' לא מספר מה עושה אותה אישה, אלא הוא רק מספר מה היא לא עושה – היא לא עובדת.

כמה חבל. כמה עצוב. כמה לא נכון.

"אני חייב להסתייג מהביטוי שלך עקרת בית רגילה", כתב הרבי במכתב תגובה לאישה שהציגה את עצמה כעקרת בית. "להיות עקרת-בית, בייחוד עקרת-בית יהודיה, זה בכלל לא דבר "רגיל". לעקרת-הבית היהודיה ניתנה אחריות עצומה בתור עקרת-הבית, "היסוד של הבית", משום שזוהי בעיקר האחריות והזכות שלה ליצור את האווירה הנכונה בבית ולהאיר אותו באור ובחמימות של חיים יהודיים. ומכיוון שניתנה לה אחריות כזאת, ברור שהקב"ה חנן אותה גם בתכונות ובכוחות הנחוצים כדי לבצע זאת במידה המלאה ביותר".

כן, 'עקרת בית' זו לא אישה שלא עובדת – 'עקרת בית' הוא כינוי לכל אישה ולכל אימא: היא העיקר של הבית, היא היסוד עליו מושתת ועומד הבית.

הגיע הזמן שכל אישה, מהמנהלת העסוקה ביותר ועד לאימא המסורה ביותר שנמצאת בבית ביחד עם התינוק הקטן שלה, תהיה מודעת לתפקיד העוצמתי והאחראי שלה, ותישא את התואר עקרת בית בגאווה ובגאון.

קריאה מהנה והמשך שבוע נעים,

רוצים להצדיע לשלוחות חב"ד? לחצו כאן כדי לכתוב תגובה »