היום שמעתי סיפור על חבר שהיה לו כוח רצון כל-כך חזק שהוא היה מתאמץ מאוד בריצות וכדו' והקיא בסוף. היה עושה ריצות, מגיע ראשון ומקיא.

ניסיתי להמשיך את המשל בין לימוד לספורט, וזה סיכום עד עכשיו:

בשניהם, ככל שנתמיד יותר בפעולה מסוימת ונחזור עליה שוב ושוב, ה'שריר' שמופעל בביצוע הפעולה יתחזק בהתאם לצורך. [נלקח ישירות מהשיעור של הרב שמעון]

ככל שנאתגר אותו יותר, כך הוא יתחזק יותר. אם לא נאתגר אותו, הוא לא יתחזק ואף יחלש ויתנוון אם לא נתקרב אפילו לגבול שלו. [כנ"ל]

עצם הפעולה מוציאה דברים לא רצויים מהגוף, בין אם היו נעלמים גם ע"י הפסקת פעולה מסויימת (בספורט זה השומנים , שהיו נעלמים גם ע"י דיאטה. בלימוד זה המשיכה לכל מיני שטויות אחרות המביאות לבזבוז זמן, שהייתה נעלמת גם ע"י גמילה מאותה שטות)

אם נתאמץ יותר מידי בלי הכנה ונעבור איזשהו גבול של השריר, הוא ייתפס לנו, ולא נוכל להשתמש בו שוב בזמן הקרוב (או שזה יהיה קשה ומכאיב מאוד). יש לתת לו לנוח הרבה לפני שחוזרים להשתמש בו (במקרה של לימוד זה יכול להיות גם מילא דשטותא כגון צפייה בטלוויזיה או כל מדיה אחרת.) (לפעמים גם 'שריר הקריאה' נתפס, מה שיכול להוציא את הסטטוסים בפייסבוק וכו' מהגדרת מנוחה)

אם בכללי נפעיל את השרירים יותר מידי ובצורה לא טובה אנחנו אמנם נגיע לרמות גבוהות של יכולת, אבל מתישהו הם עלולים לההרס (שמעתי על מישהו שהיה מכור לספורט אבל הרופא שלו אמר לו להפסיק לעשות כל-כך הרבה ספורט כי הוא יהרוס לעצמו את הגוף, ושמעתי גם על מישהו שהיה עילוי אבל מרוב לימוד הוא השתגע ולא הצליחו ללמד אותו כלום)

עד כאן השלמתי את המשל, אבל אני עדיין מחפש הקבלה למקרים שאנשים קרסו ממאמץ יתר (באופן חד פעמי בניגוד להרס קבועה, וזה לא שנתפסו השרירים) או שהם הקיאו (כמו במקרה למעלה) או אפילו מתו (שמעתי על כמה מקרים שאנשים סיימו את המסלול בצבא או משהו כזה, קרסו ומתו. אני חושב שבמקום)

לגבי ההקאה, הרב שמעון אמר לי שמרוב לימוד עלולים לשכוח את מה שלמדו. מכאן אני ממשיך לעוד הבחנה: במקרה של הקאה הגוף מוציא את מה שאכל, לא את האימונים. זו לא אותה קטגוריה של בריאות הגוף. צריך לאכול בשביל ספורט, אבל זו לא אותה קטגוריה.

מה שוכחים אם לומדים יותר מידי?

אשמח לעזרתכם בבניית המשל ובביסוסו/סתירתו במקורות!

כן, אני יודע, משלים הם לא מושלמים, אבל זה לא אומר שאין פה הקבלה בין המקרים.

תודה לכל העוזרים!