א)   מותר להודיע   על  הלוויה,   ר"ל,   בחוה"מ,   באמצעות רכב    עם רמקול, הדבקת מודעות,   וכדומה,   משום  שנחשב    כדבר האבד,   או   כדבר מצווה  המותרים בחוה"מ.

ב) שלוש דיעות   יש   באשר לקריעה בחול המועד-  יש סוברים   שקורעים בחול המועד,   יש סוברים שאין קורעים בחול המועד, ויש   קורעים בחול המועד   רק    על אביו ואמו,  ועל שאר קרובים   קורעים   רק    לאחר  המועד.

ולפי שתי הדיעות האחרונות-  גם מי  שחושש   שלאחר המועד   לא  יקרע,  (כגון שישכח מזה,   או  שהצער   והכאב על האבלות יפוג לו-   )   מכל מקום,  אל לו לקרוע בחול  המועד,  כיון   שזהו המנהג   שלא לקרוע. 

ג)  כידוע,  יש  מנהג   לתלוש  עשבים  לאחר הקבורה  ולפני היציאה  מבית  הקברות,   אך  באשר   להלויה שנערכה   בחול המועד-  כתב  בספר גשר החיים   שבחול  המועד    אין   נוהגים  לתלוש   עשבים.

ד)  דבר ידוע הוא,  שיש עניין   לערוך תפילות    בבית  האבל,  וזהו חסד   עם  החיים  ועם המתים,  (ובכלל,  במצוות ניחום אבלים   עושים חסד עם  החיים  ועם המתים)   אמנם   ישנה  נפקא-מינה   בין   שני החסדים,   שהחסד   שעושים   עם האבלים  החיים הוא משום  שאינם יכולים לבוא ולהתפלל   בבית הכנסת,   וממילא   בחול המועד  שמותר  ללכת לבית הכנסת,  אין  בעריכת  מנינים  בבית  האבל  בחול המועד   חסד שעושים   עם   החיים,     והחסד   שעושים   עם המתים  בזה   שמתפללים   בבית  האבלים-  פשוט   ששייך   גם  בחול המועד,  אמנם כל  זה  דווקא   באותו   בית  בו  יצאה  הנשמה,  ואם  לא מדובר באותו  בית  בו יצאה הנשמה-  אין  חסד   עם המתים  בכך  שעורכים  שם  מנינים.

ויוצא מכאן   שקיום  מנינים   בבית האבל  בחול המועד   תלוי   במקום  בו יצאה   נשמת הנפטר,  אם מדובר במקום   בו יצאה  נשמת הנפטר-  יש עניין לערוך   שם  מנינים,  כדי לעשות  חסד   עם    נשמת המתים,  אם  לא   מדובר  במקום בו יצאה נשמת הנפטר- אין עניין   לערוך   מנינים  בבית,  ויתפללו   בבית  הכנסת.

ה) הלכה ידועה היא,  שאדם  שנפטר  לו   קרוב ברגל-  יושב עליו   שבעה   רק  בצאת  הרגל,  אמנם   אבילות   שבצנעא   נוהגת   גם   בתוך   הרגל.

והנה   יש לעיין,   האם  מותר    לקרובי האבל   לבוא   ולבקר  ביקור חג   את   מי   שקבר   את  מתו  ברגל, ונראה    שרצוי   להימנע,   לפי   שאם   ימנעו    מלבקרו-   יהיה  כאן   ביטול   ההלכה   שצריך   לנהוג   מנהגי אבילות   בצנעא,   אמנם אם   מדובר באדם    חשוב ומפורסם   שנוהגים   רבים לבקרו   בכל חג-  אולי יהיה   מותר   לבקרו   ברגל,  לפי   שאם לא יבואו  לבקרו-   יהיה  בזה  צד    של   אבילות    שבפהרסייא. 

ו)   אמרנו   שאבילות   בצנעא   נוהגת    אף   בתוך הרגל,  והנה   יש לעיין,   האם  האבל  ברגל  מותר  בתלמוד תורה,   או  לא.

ונראה שמותר,  מכמה סיבות-   א)  נחשב דבר האבד-   שהרי אולי    יתחדשו לו   חידושי תורה     תוך כדי לימודו   ויכתבם,   ואם נאסר     עליו   ללמוד   תורה-   לא יוכל לכתוב   את   חידושי   תורתו   והוי   דבר האבד,   ב) משום   שאם  נאסר   עליו   ללמוד  תורה-   הרי  שמשום   קדושת המועד    לא יוכל   ללמוד אפילו   את  הנבואות   הרעות   שבירמיהו,   (שהותרו   ללמדם   בתשעה באב, הגם שתשעה באב   אסור  בלימוד תורה)    אמנם נראה   שדווקא  בחול המועד מותר   לאבל   ללמוד  תורה,  אבל  בשבת  לא,  משום   שבשבת  לא   שייך  הטעם    של   דבר האבד.