"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט)

מהי סיבת הכפילות בפסוק - "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". מדוע התורה צריכה לכתוב גם שיצחק הוא בנו של אברהם, וגם שאברהם הוא אביו מולידו של יצחק?

נאמר במדרש (מדרש תנחומא, סע' ב): " 'אלה תולדות יצחק'. זה שאמר הכתוב (משלי כג, כד): 'גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו'. כנגד מי אמרו שלמה? לא אמרו אלא כנגד יצחק, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים, שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. ומפני מה היו שמחים? שאלמלא לא נברא יצחק, לא היה העולם מתקיים, שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. ואין 'בריתי' אלא יצחק, שנאמר: 'ואת בריתי אקים את יצחק' ".

צורת היוחסין: "יצחק בן אברהם" אינו מאפיין ומייחד רק את יצחק. גם על ישמעאל נאמר "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם" (בראשית כה, יב), וגם בני הפילגשים הם בניו של אברהם. המייחד את יצחק בניגוד לשאר ילדיו של אברהם - "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". המאפיין את יצחק הוא, שהוא ממשיך דרכו של אברהם אביו.

העולם מתקיים בזכות הברית שכרת הקב"ה עִם עַם ישראל. אברהם אבינו הוא מטאור המאיר את שמי העולם. אבל אין בכוחו של מטאור זה לקיים את העולם, כיון שמאיר הוא לזמנו ולמקומו בלבד. לידת יצחק יצרה את ההמשכיות, היא גרמה לכך שהעולם מתקיים. יצחק הוא הראשון בהיסטוריה שכל כולו מהווה המשך לדרכו של אביו. עליו ראוי לומר "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק".

יש בן החושב שהעולם נברא בלידתו, ונחרב במותו. הוא יחיד בעולם, ועליו ליהנות בעולם כפי יכולתו. אבל יש בן הממשיך מסורת אבותיו, שומע למוסר אביו - "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ", וממשיך את תורת אמו - "וְאַל תָּבוּז כִּֽי זָקְנָה אִמֶּֽךָ". ממשיך הוא את דרך אבותיו, לומד מדבריהם, ונבנה על גביהם.

כפלה התורה את הזיקה הקיימת בין אברהם ליצחק, ללמד אותנו דבר, שחשיבותו רבה במיוחד לתקופתנו: אנו חיים בתקופתה שהאינדיבידואליות תופסת מקום נרחב מאוד. אדם אינו מרגיש מחויב לעבר, ואינו מרגיש את עצמו בעל שליחות לגבי העתיד. אומרת לנו התורה - "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", קיומו של העולם מותנה בהמשכיות, ובהעברת המסורת מאב לבנו, ומבן לנכד.