בס"ד                                                    ערש"ק                                              כ"ז  באלול תשע"ה

                                        בברכת כתיבה וחתימה טובה

                               ליקוטי אור - בפרשה - ניצבים

  "" אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלֹקיכם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ

   יִשְׂרָאֵל   "(כט, ט)

ואיתא במדרש(תנחמוא א): למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר

שתים שנאמרה בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כוהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו: מי

יכול לעמוד באלו?! מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. ולכאורה קצת לא מובן במה פייסן שהרי מדובר

בתוכחה מגולה ולא בפיוס, כמובא בהמשך הפרשה. ואף יותר מזה שהרי משה רע"ה כנסם והכניסם

שוב בברית ה' והשביעם שיקיימו את התורה ככתבהּ וכלשונהּ, כמו שדרשו חז"ל(שם ג): שלש כריתות

כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים: אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן. כי אינו

יכול לעבור על השבועה שנשבע לאבותינו הקדושים שלא יחליף את ישראל וזרעם אחריהם, ולכן היא

שעמדה לאבותינו ולנו. והברית הזאת היא לא רק לאלו שהיו ניצבים שם אלא גם לזרעם אחריהם, כי

נאמר(כט, יד): "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה - וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", דהיינו אף הדורות העתידין

לבוא, לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא וכו', כמובא במדרש(תנחומא ג:). ואם יפרו את הברית

הנ"ל יקבע עליהם את הקללה ומזמן לפניהם את הייסורין, חלילה וחס.

ואפשר אולי שבגלל זה נתן קדימות לחשוב יותר בפסוק היינו 'ראשיכם' על פני 'זקניכם', כי לא תמיד

הזקנים יהיו בבחינת ראש אשר יכול להשפיע על הענפים סביבו ללכת בדרך הישר, ועל כן הקדים את

ראשיכם כי הם ראשי הדור שיש להם השפעה על הדור לבל יסטה מברית ה' כנ"ל. ודע, כי אלו ראשי

הדור מקבלים את כוחם להשפיע על העם מנשיא הדור שהוא ראש בני ישראל כי הוא שקול ככל הדור

היינו כל נשמות ישראל תלויים וכלולים בתוכו, וממנו הם יונקים את חיותם, כידוע. ועל כן, יש בכוחו

להשיב רבים מעוון ולהדריכם בדרך הישר והאמת. אך דע, כי זאת האחריות מוטלת בראש ובראשונה

גם על ראש הבית שהוא בבחינת נשיא בביתו כי הוא ראש בני בתו כי הם תלויים בו, וכל תפקידו בזה

לחנכם בדרך ה', שהיא דרך האמת, בשביל להנחיל לכל אוהביו יש(ועיין בהרחבה בדברי המלבי"ם

כאן וינעם לך עד מאוד). אומנם חזר הכתוב ואמר 'כל איש ישראל' כי לא בהכרח שהוא יהיה משומעי

לקחו של הראש אשר מעליו כנ"ל, ולכן למרות שכלל הפסוק את כולם ואפשר שהוא בתוכם, חזר ופירט

את הכלל כי סוף כול סוף הבחירה והאחריות היא שלו בשמירת ברית ה' כנ"ל. ואם כך, מתעצמת לה

השאלה שהרי זאת אחריות לא פשוטה בכלל היינו להתחייב בשבועה על עצמו, קל וחומר על הדורות

שעתידין לבוא כנ"ל! ואם כן, במה פייסם?

אך כדי להבין במה פייסם, יש להתבונן במהות המילים שבפסוק שבתחילת הפרשה, ולהבין מהו הטעם

שהוקדם תיאור המקום לזמן, היינו הקדים 'אתם ניצבים' לזמן 'היום', דהיינו שהקדים תיאור עמידתם

ליד ארון הברית כדי לעבור בברית ה', לזמן שהוא היום, וכפי שפירש רש"י ז"ל היה זה הזמן ביום מותו

של משה רבינו ע"ה, ולכאורה נראה שהיה צריך לומר היום אתם נצבים היינו שהיה צריך להקדים את

הזמן למקום בשביל שידעו מתי צריכים להכניסם בברית. ועוד, שהרי כתבנו למעלה בשם המדרש 'ואת

אשר איננו פה עמנו' היינו שאותם נשמות שהיו שם בברית ה', עתידין לרדת ולבוא בגוף בדורות הבאים,

משמע מכאן שתיאור הזמן של 'היום' הוא זמן שלאו דווקא שייך רק לאותה נקודת זמן של דור המדבר,

היינו ביום הסתלקותו של משה רבנו ע"ה, שכידוע היה ביום השבת, כמובא בזוה"ק(יתרו פ"ח:).

והנה ידוע, שהעולם נברא בכ"ה באלול והסתיים בא' בתשרי בעת בריאת האדם הראשון. וזה שאומרים

בתפילה של ראש השנה 'היום הרת עולם' מלשון הריון כמובא בספרים הקדושים היינו היום נולד עולם,

כי האדם הוא נזר הבריאה. ולכן זה הזמן של אותו היום, היינו א' בתשרי שהוא בעצם בכסה ליום חגנו,

הוא ראש כל הימים בשנה ביחס לאדם כי בו מחליט המלך הקדוש, המלך המשפט מה ייגזר על האדם

בהתאם למעשיו בשמירת הברית כנ"ל, כמו שכתוב בפיוט הקדום של ראש השנה 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף': 'בְּרֹאשׁ

הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן, כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא

בְקִצּוֹ' וכו'. נמצא, שחייו וימיו של האדם במהלך השנה תלויים בראש השנה, ואפילו ענפיו היוצאים ממנו

היינו כמה נשמות יבוא ויבראון בגוף, והם בעצם הדורות העתידין לבוא כנ"ל.

ולכן, בו ביום המלך המשפט שופט את כולם בעולם מהגדול ועד הקטן במעלה מי לטוב ומי למוטב, כמו

שכתוב(משנה ר"ה): 'כולם עוברים לפניו כבני מרון', כי במשפט יעמיד ארץ, כמו שאומרים בתפילת החג  

'היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים', וזאת בעיקר בעבור לראות האם הברית הנ"ל נשמרת ככלל

ובפרט, כי אחרת אין טעם לקיום העולם שהרי תכליתו הוא שמירה וקיום התורה והמצווה ע"י האדם.  

וזה שביאר הנשר הגדול הרמב"ם(הלכות תשובה פ"ג, ד): צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו

חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל

העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף

זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, ע"ש.

ונראה שפרשה זו באה מיד לאחר הציווי על מעמד השבטים בהר עיבל והר גריזים שבו נאמרו הקללות

כנ"ל, שכן עדיין אימת הדין הייתה עליהם, לכן אפשר לומר אולי שכנסם משה רבינו ע"ה על דעת אותו

מעמד שיהיה שיבוא לארץ ישראל. היינו כמצבה אחת בין שני הרים אלו בעבור להכניסם בברית ה'. כי

כך היו כורתי בריתות עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, שנאמר(ירמיה לד): "העגל אשר כרתו לשנים

ויעברו בין בתריו". דהיינו בחינת הר אחד מכאן ובחינת הר אחד מכאן, וכולכם ראשיכם שבטיכם וכו'

ביניהם, והשביעם בארון הברית, כלומר בכל התורה הכתובה בה. כי על דעת אותו מעמד שהוא רמז

וסמל בבחינת כף המאזניים היינו: בחינת חציו זכאי - בחינת ברכה, וחציו חייב - בחינת קללה, ועל ידי

התורה ומצוותיה שנמצאות באמצע ניתן להכריע את עצמו ואת עמו ואף את העולם כולו לכף זכות כנ"ל,

שהרי כולם ערבים זה בזה, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא ב): אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו.

ולא אתם בלבד, כל העולם כולו בזכותו עומד וכו', וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה וכו'.  

ואם כן, מה יעשה אדם אשר חטא ועבר על ברית ה', שהרי כתוב(קהלת כ): "אין צדיק בארץ אשר יעשה

טוב ולא יחטא". ואם כך, מה נעשה אנחנו אזובי הקיר? שאין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש!. אלא

שישתבח שמו לעד מלכנו הגדול והנורא שנתן לנו את התשובה שמכפרת על המעשים ומעמידה אותנו

לנצח נצחים. וזה שתורגם 'ניצבים - קיימין' מלשון קיום כי נשבע ה' יתברך לאבותינו הקדושים שישראל

יהיה קיים לנצח נצחים, כמו שכתוב(מלאכי ג): "אבל אתם בני יעקב לא כיליתם", ובכלל זאת גם שישים

ריבוא שורשי וענפי נשמות ישראל הבאים מכוחו, כידוע. ושמח לבי עד מאוד בעת שראיתי המובא בספר

הקדוש "מחשוף הלבן" של מרן האביר יעקב אביחצירא זיע"א שכתב כך: צריכים שתדעו, שההעמדה

וההתייצבות שלכם היא ע"י - התשובה. כי מילת נצבים במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות

נצבים גימטרייה 'זו תשובה' עם הכולל. דהיינו הביטו וראו, שהתייצבות שלכם והקימה שלכם בין בעולם

הזה ובין העולם הבא הוא על ידי תשובה והעולם עומד על התשובה, עכד"ק, ע"ש. וזאת התשובה יש

לעשות מעומק הלב כפי שמתואר ברמב"ם(הלכות תשובה פ"ב, ב): ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא

חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו

שגמר  בלבו. היינו התשובה צריכה להיות באמת ולא מהשפה ולחוץ, כמו שכתוב(ישעיהו כט, יג): "בְּפִיו

וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי", כי עיקר התשובה שפיו ולבו יהיו שווים עם ה' יתברך.

ולפיכך, אפשר שנבין בסייעתא דשמיא את השאלות אשר כתבנו לעיל, ובעיקר במה משה רע"ה פייסם.

וזה שהקדים הפסוק את המקום היינו 'אתם ניצבים' לזמן היינו 'היום'  כנ"ל, כי 'אתם' אותיות 'אמת'

ואילו 'ניצבים' – 'זו תשובה' כדברי האדמו"ר הנ"ל. רצה לרמוז שכל איש מישראל כדאי וראוי לבחור

לעשות תשובה באמת, היינו מעומקא דליבא כנ"ל כי היא מהות קיומנו לנצח נצחים. לכן, כל איש ישראל

מהחשוב ביותר 'מראשיכם' היינו מנשיא הדור שהוא ראש בני ישראל אשר בו תלויים ראשי הדור, וכן

ראשי הבית כנ"ל, ועד הפשוט ביותר, כולם חייבים לעשות תשובה אמתית. וגם אם שיעבור עליו מה

שיעבור עליו במשך כל השנה, העיקר העיקר שיעמוד ויהיה ניצב חזרה בדרך ה', בבחינת(משלי כד, טז):

'שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם', ואפילו הרחוקים מדבר ה', שהם בבחינת: 'חוטב עציך עד שואב מימיך' כנודע,

צריכים לעשות תשובה ולשוב לאבינו מלכנו, כמו שכתוב(מלאכי ג:): "שובו אליי ואשובה אליכם", כי בכך

ממליך עליו את המלך הקדוש.

וזאת התשובה באמת צריכה להיות לפני הזמן היינו 'היום' שהוא בחינת יום הדין כמובא בזוהר הקדוש

(ח"ג רלא, א:), כי הוא ראש של כל השנה ובו תלויים ימיו וחייו של האדם, ואף יוצאי חלציו כנ"ל. וזה בחינת

(פסחים נד): התשובה קדמה לבריאת  העולם, היינו התשובה למעלה מהזמן והשעה. ואפשר אולי שבזה

רמז להם שעל ידי התשובה יש להם קיום לנצח נצחים. ולא בכדי פרשה זו הרומזת על התשובה תמיד

תגיע בשבת לפני ראש השנה, כי היא השבת האחרונה לפני 'היום' היינו יום הדין כנ"ל, וזה בשביל לתת

לאדם הזדמנות לשוב בתשובה ולשמור שבת, כי השבת מכפרת על העוונות הקשים ביותר, כמו שאמרו

(שבת קי"ח): כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו. ועתה אפשר אולי

להבין במה פייסם משה רבנו ע"ה, שהרי ביום מותו היינו בשבת כנסם בברית ה' כנ"ל, רצה לרמוז להם

שמי ששב באמת לה' יתברך שבת אחת לפני יום הדין שבו העולם נידון(ר"ה פ"א, ב:), עיצומו של יום השבת

ממתיק את דינו בב' הימים של ראש השנה כי הכול הולך אחרי החיתום, וע"י זו התשובה יכול להכריע

את עצמו והעולם כולו לכף זכות כנ"ל, האם יש לך פיוס הגדול מזה!

ומכיוון שבזה תלוי קיומנו וגאולתנו תוקעים בימים אלו שלפני ראש השנה בשופר דווקא כדי לעורר את

הישנים ולהקיץ את הנרדמים מתרדמתם בשביל לעשות תשובה, כמו שכתוב(עמוס ג): "היתקע שופר

בעיר והעם לא יחרדו". וזה קול השופר ירחיב את הפתח של זו התשובה שעשה לפני יום הדין בחינת

ניצבים כנ"ל. וזה בבחינת(שהש"ר ה, ב): 'פתחו לי פתח(=של תשובה) כחודה של מחט ואני פותח לכם

פתח כפתחו של אולם', ובכך יתחיל לשפר את מעשיו ומידותיו על דעת ברית ה', היינו דעת תורה. וכל

זה רמוז גם בצורת השופר שבהתחלה צר ואחר כך רחב, מה שמסמל את התשובה שבהתחלת הדרך

הדעת צרה ולאט לאט מתווספת ומתרחבת ברבות הימים והשנים. וזה יהיה לו לסימנא טבא שישפיע

על כול השנה כולה בעזר החונן לאדם דעת, אכי"ר. חג שמח ושנה טובה לכל בית ישראל!

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

תקיעת שופר בראש השנה הוא בחינת התעוררות השֵנה, שמעוררין בני העולם מהשֵנה שלא יבלו ימיהם

בשֵנה חס ושלום. וע"י שמעוררין אותם מהשֵנה, נמשך הדיבור בכוח גדול, וע"י זה נמשך ביטחון, ופקידת

עקרות, וע"י זה נמשך יראה גדולה, וע"י היראה ניצולין מניאוף, ומהבל היופי, ומחֵן השקר, וזוכין לאריכות

ימים דקדושה – להאריך ולהרחיב כל יום מִימֵי חייו שבא אחר כך בתוספות קדושה וטהרה, וע"י זה זוכין

לעשירות גדול דקדושה, שעל ידו זוכין להתבוננות גדול מאוד. וכל זה זוכין ע"י תקיעות שופר של ראש

השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין להמשיך כל התיקונין האלה(סימן מועדי ה' –ראש השנה, אות ד).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה