וכל-פטר חמר תפדה בשה ואם-לא תפדה וערפתו..."(שמות יג,יג).

שואל החת"ס:

1.      מדוע מורה התורה לערוף את החמור אם אין רוצה בעליו לפדותו. זהו דבר מוזר שלא מצאנו דוגמתו בפדיון הבן ובבכור בהמה טהור [1]... מדוע יש מקום להתנהגות זו של רע-עין הבוחר בדרך של "גם לי גם לך לא יהיה"[2]

2.      קושיא נוספת היא על הגמרא בבכורות (ה:)  שאומרת אמר רבי חנינא: שאלתי את רבי אלעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא; ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים! מדוע אם כן רק בכורי החמורים צריכים פדיון ולא כלל החמורים, שכן כולם נשאו בעול ביציאת מצריים.

קושיא זו, על הטעם לעריפת החמור, כבר מובאת בתורה כשאלת הבן התם – בפסוק הבא: " והיה

כי-ישאלך בנך מחר לאמר מה-זאת...[3]. מדוע התורה הורתה להשחית ולאבד את החמור כתחליף לפדיונו?

והתירוץ של החת"ס הוא שבגאולת מצרים מצאנו מספר עניינים של בכורה, "על גאולתנו ועל פדות נפשנו":

·        כנגד הצלת גופם של הבכורות – נצטווינו בפדיון הבן.

·        כנגד הצלת נשמתם של בכורות ישראל – נצטווינו על הקרבת בכור בהמה טהורה, נפש תחת נפש.

·        כנגד הריגת בכורי מצרים – היה מקום להורות לכתחילה על עריפת פטר חמור, לפי שהמצרים הם "קליפת החמור" כידוע, אלא כהכרת טובה לחמורים שסייעו במשא ביציאת מצריים יש לנו אפשרות לפדות את הבכורות. אולם נשארה האפשרות לערוף את החמור אם לא נפדה, על מנת שנזכור שעניין קדושת פטר חמור הוא עניין הריגת בכורי מצרים.

יהי רצון שנזכה לזכור את יציאת מצריים ולצאת מכל המצרים כך שלא נצטרך לראות תופעות משונות של השחתה כדי לשאול "מה זאת".

בנוסף למדנו מכאן את החשיבות בהכרת הטוב לכל, ואף לחמורים (אף שאינו כחמורו של ר' פנחס בן יאיר) [4].

--------------------

[1] מעניין כי בפדיון הבן נשאל האב מה הוא רוצה יותר את בנו או חמישה שקלים, בעוד שהתורה מחייבת לפדות. ואילו בפדיון פטר חמור לא מעלים את האפשרות לעריפת החמור (כך שמעתי מבן דוד שלי בפדיון בנו). ושמעתי מהרב שלמה ריסקין שליט"א מהי השאלה הזו לאב, וכי יש אב שיעדיף חמישה שקלים על פני בנו. אלא מכאן תוכחה לאנשים שמשקיעים עצמם בעבודה, ומשאירים "זמן איכות" לילדיהם. מאן בעי טפי? מה חשוב לכם יותר שעות נוספות והתפתחות הקריירה או השקעה בלתי אמצעית בבן. ותן לחכם ויחכם עוד.

[2] הנצי"ב בהעמק דבר מבאר כי הציווי היה לפני מינוי הכהנים, ופדיון החמור היה צריך ללכת לבכורות, להורות כי מי שהוא איש המוני שבבחינת "חמור", צריך לתמוך באנשי המעלה. אך אם הוא עצמו אינו קשור לקודש וגם אינו תומך בממונו באנשי המעלה, מורה עריפת פטר החמור, כאילו אין לו מקום בעולמו לפי שאינו ממלא את ייעודו (עיי"ש).

[3] המהר"ל בנתיבות עולם עומד על כך שהבן התם מתעורר לשאול רק כשרואה דבר משונה כל-כך כעריפת פטר חמור. ומכאן היסוד לכל השינויים בליל הסדר שמטרתם לעורר בן זה לשאול את שאלותיו.

 [4] בדומה לכך איתא בתנחומא שזכו הכלבים להכרת טובה על כך שלא חרצו לשונם לבני ישראל ביציאת מצרים.