"רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ" (אבות ג, ב)

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: לעולם יתפלל אדם על יציבות השלטון במקום שבו הוא מתגורר, כי אלמלא מוראו של השליט על תושבי המקום, עלולים בני אדם לעשות ככל העולה על רוחם, ו"יבלעו" חיים בני אדם אחרים. כל אדם מבין ששלטון חזק הכרחי נגד הפקרות חברתית, אך כשאותו שלטון מכביד את עולו על אזרחיו, תובע מהם מיסים כבדים ומטיל קנסות, או אז עלולים האנשים לסבור כי מוטב שיעבור ממשל זה מן הארץ. אולם, רבי חנינא מבהיר כי לעולם עדיף שלטון, אפילו קשה ומנוכר, על פני העדר שלטון מוחלט. יתרונותיו של שלטון נוגש ועריץ עולים על המגרעות שבו.

כן כתב רבי עובדיה ספורנו בפרושו למשנה זו: "אף על פי שהמלך לפעמים בלתי כשר, כמו שקרה ברוב מלכי בית שני, והוא אולי גוזל וחומס, מכל מקום ראוי להתפלל בשלומו, כי אז יטיל מוראו ולא יסכים שיגזלו העם זה את זה, ובזה מסיר החמס מבין המון העם".

רבי יוסף חיים מבגדד, בספרו "חסדי אבות", נתן לכך דוגמא: מעשה במדינה שאיתרע מזלה והיא הוכתה במכת ציפורים. להקות עצומות של ציפורים ניקרו בשיבולים וביתר גידולי השדה. האיכרים המודאגים התאגדו והחלו ללכוד את הציפורים עד שבאזורים מסוימים הן נכחדו לחלוטין. והנה, למרבה הפלא, דווקא באזורים שבהם לא נגעו לרעה בציפורים עלתה התבואה יפה.

מסקנותיה של ועדת החקירה שהוקמה העלו ממצא מעניין: אומנם הציפורים מכרסמות קצת את התבואה, אך עם זאת הן אוכלות להנאתן את כל התולעים, המכרסמים ושאר המזיקים שבשדות. לכן, במקומות שבהם הושמדו הציפורים, עשו החרקים והמכרסמים שמות בתבואה וכילוה לחלוטין. לעומת זאת, באזורים שבהם נותרו הציפורים, אף על פי שהן אכלו מעט מן התבואה, אך יצא הפסדן בשכר חיסול המזיקים האחרים.

הציפורים מקבילות לשלטון "המנקר" בפרנסת התושבים על ידי הטלת מיסים וארנונות, אך לעומת זאת קיימת בכל חברה תופעה של גזלנים, פושעים ומזיקים למיניהם, המבקשים ליטול מהאזרח לא רק מיסים אלא את כל רכושו, ולעיתים גם את חייו. לכן מוטב לתת לציפורים את חלקן גם אם הן באות בלהקות, ובלבד שיחסלו את המזיקים.

מתוך: "ותן חלקנו – ספר לימוד יומי", בהוצאת מאורות הדף היומי.