מבוא

תקופתו של דניאל

ע"מ להכיר יותר את  אישיותו של דניאל יש לדעת את עניין תקופתו ותולדותיו. 

הגלות והחורבן היו שלב נוסף בשקיעה המדינית של יהודה, בעקבות השקיעה הרוחנית. גזרת הגלות הכתובה בתורה הלכה ונתבררה בפי הנביאים בזמן מלכות יאשיהו. לגבי יאשיהו נאמר: "כמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו"[1], "ויעש הישר בעיני ד' וילך בדרכי דויד אביו ולא סר ימין ושמאול"[2], אך בעקבות מצבם הקלוקל של בני דורו התבשר המלך: "כה אמר ד' הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר… ואל מלך יהודה השולח אתכם לדרוש בד' כה תאמרו אליו… הנני אספיך אל אבותיך… ולא תראה בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל יושביו"[3], "ויאמר ד' גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת אשר בחרתי את ירושלם ואת הבית אשר אמרתי יהיה שמי שם"[4].  ומאז ועד החורבן מלכו יהואחז (3 חודשים), יהויקים (11 שנה), יהויכין (3 חודשים) וצדקיהו (11 שנה). כל המלכים הללו עשו הרע בעני ד'[5]. כולם היו משועבדים למלכיות זרות – יהואחז הוגלה למצרים ומת שם ומאה ככר כסף וככר זהב ניתן למלך מצרים, יהויקים נאסר ע"י נבוכדנצר ונלקח לבבל, יהויכין הוגלה לבבל יחד עם אוצרות המקדש ואוצרות המלוכה, השרים, גבורי החיל, החרש והמסגר. וצדקיהו נלכד ע"י הבבלים ששחטו את בניו לעיניו, עיוורו אותו, אסרו אותו והביאו אותו לבבל. פרעה נכה מלך מצרים אשר ביטל את מלכות יהואחז, המליך את אליקים ואף הסב את שמו ליהויקים. נבוכדנצר מלך בבל העביר את יהויכין ממלכותו, והמליך את צדקיה, והסב את שמו. "כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים... והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו"[6]. דניאל וחבריו גדלו בעיר הבירה וראו בקיום דברי הנביאים[7] ע"י התדרדרות הממלכה מבחינות לאומיות, כלכליות, בטחוניות וכו' בעקבות ההתדרדרות הרוחנית

תקופת גלות בבל, מתוארת במספר ספרים[8], ובהם ספר דניאל. באותו פרק זמן אנו עדים לשינויים רבים מבחינות רבות הן במובן הבינלאומי והן במישור הלאומי. בתקופה זו של עלית קרנה של בבל – כשדים ושקיעתם עם התגברות מדי ופרס, עובר עם ישראל תהליכים של התפוררות ליכודם הלאומי ע"י גלויות, פיזור מרכזי ההוראה, שיעבוד תרבותי - מדיני ושקיעת אור הנבואה. בסיום תקופה זו מתחיל גיבוש הבניין הלאומי סביב גולת הכותרת של מפעל שיבת ציון: הקמת בית המקדש השני והופעת אנשי הכנסת הגדולה.

תקופת גלות בבל נמשלת לשינה: "בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים", על שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה[9]. ככלל התאפיינה הישיבה בבבל בהתבססות ובישיבה בשלוה. היו שלבים של עליות ומורדות –  הגעגועים לציון מתגלים בתחילת הגלות בשאלת הלווים "איך נשיר את שיר ד' על אדמת נכר"[10], ובסופה אצל שבי ציון "ראשי האבות ליהודה ובנימין והכהנים והלוים, לכל העיר האלקים את-רוחו לעלות לבנות את בית ד' אשר בירושלם"[11], וכן אומר נחמיה: "מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבֹתי חרבה ושעריה אכלו באש... אם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבֹתי ואבננהּ"[12]. אך לא זכינו להתעוררות מספקת, והתשוקה לשוב ליהודה ולבנותה לא כללה את כל שדרות העם. היה קשה לצאת ממצב השינה והשקיעה בתענוגות הגלות, בנוחותה ובשלוותה ולעלות למקום של "עוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה"[13]. העולים באו מקרב הרבדים הפחות מבוססים, "עשרה יוחסין עלו מבבל  – כשעלו בני הגולה... שהפריש עזרא כל הפסולים משם והוליכן עמו"[14].  תמונת המצב הרוחנית בתקופת גלות בבל משתקפת במהלכי מגילת אסתר ש"נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה למקום"[15], ומתגלה בתיאור מצב העם בתקופת עזרא בבואו להחזיר עטרה ליושנה, להרביץ תורה ולחזק את קיום מצוותיה ובכללם לתקן את מצב נשואי התערובת וכו'.

וגם בתוך חשכת הגלות ממשיך הקב"ה להשגיח על עמו, ומעמיד להם מנהיגים שיחזקו את רוחם ויאירו את דרכם: "לא מאסתים ולא געלתים לכלתם[16]... במתניתא תנא: לא מאסתים בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה..."[17].  באישיותו של דניאל יש המחשה להבטחת הקב"ה "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'" – ובדבריו מתברר שהשכינה הולכת עם ישראל בגלות[18]. ביסוד תפילתו של דניאל – "וכל ישראל עברו את תורתך ותתך עלינו את האלה והשבועה" – עומדת ההכרה בהכרחיות הקשר הנצחי בין העם לאלקיו, כפי שנשבע הקב"ה לאבותינו[19]. ואף תפילות דניאל נענות בזכות אברהם אבינו[20].

דברי הנביאים ביחס לתקופה

ברקע ההתרחשויות ההיסטוריות עומדים דברי הנבואה המגדירים את ההתרחשיות עוד טרם בואם. להבדיל מהגלות הארוכה שאחרי בית שני, גלות זו מוגבלת בזמן. לאחר גלות יהויכין החרש והמסגר מוסר לנו ירמיה הנביא איך עלינו להתנהג במצב החדש שנוצר בגלות: "בנו בתים ושבו נטעו גנות ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות... ורבו שם ואל תמעטו. דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ד' כי בשלומה יהיה לכם שלום... כי כה אמר ד' לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי אתכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה: כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חשב עליכם נאם ד' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. ובקשתם אֹתי  ומצאתם כי תדרשני בכל לבבכם. ונמצאתי לכם נאם ד' ושבתי את שבותכם וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם ד' והשיבֹתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם"[21]. לגלות זו יש תכלית – שבעים שנה של המשכיות חיי האומה בבבל, בבניה, בנטיעה ובהתרבות טבעית, המלווה בתפילה לשלום א"י ולשלום בבל, בקשת אלקים ודרישתו, סופם להוביל לקיבוץ גליות, למציאת אלקים ולשובינו לא"י.

לאור הדברים אלה מובנת התקופה כתקופת מעבר ועל ידי כך מקבלת משמעות מיוחדת. הדברים זוכים להתייחסות מפורשת ע"י דניאל: "בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ד' אל ירמיה למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה"[22]. ניתן לומר שכל אישיותו של דניאל ופעילותו הם בהשראת היותו מקושר למשמעות תקופתו המיוחדת.

וכהוראתו של ירמיה, אנו מוצאים את דניאל מתפלל, ואף במצב של מסירות נפש. מתפילותיו של דניאל למדו חז"ל גדרים בדיני תפילה[23], ועמדו על יופייה: "אין לך יפה מן התפילה שהרי ג' אבות תקנו ג' תפלות בא דניאל וקבען ביום"[24]. ואפילו מקום תפילותו של דניאל נשאר בזיכרון הלאומי במשך הדורות כמקום מקודש[25].

בתקופתו של דניאל נבאו מספר נביאים: ירמיה, יחזקאל, חגי, זכריה ומלאכי. כולם נבאו בענייני תקומת ישראל העתידה. הם המחזקים בשליחותם האלקית את ישראל בעומק גלותם. הם עוזרים להם לשאת את עיניהם לעתיד ולראות בסיומה של הגלות וההסתרה, הבאה ע"י עשית משפט ובניין ירושלים. ואף לכהנים הגדולים בבית שני שלא ידעו לא לדרוש ולא לקרוא, היו קוראים – ע"פ עדותו של זכריה בן קבוטל – בספר דניאל[26], למשוך אותם בספורים שלא ירדמו, לעורר אותם פיזית ורוחנית. להורות להם שגם כאשר הם קרובים למלכות ועולים לגדולה, אפשר וצריך להתעלות ולהתקדש, להתרחק מ"פת בג המלך ומיין משתיו", לשמור על ייחודינו כעבדי ד' המתפללים אליו בקביעות ודבקים בעבודתו במסירות נפש. לרומם אותם מעבר לראיה המצומצמת של יחסי הכוחות הגלויים הפועלים בתקופתם, למבט על מהליכים ותקופות חובקי עולם על מנת שיבינו את מקומה של התקופה כחוליה בדרך לתיקון עולמי שלם.

אישיותו של דניאל

ייחוסו של דניאל

"ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה… ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה"[27].

המדרש מייחס חשיבות לייחוסם של דניאל וחבריו ליהודה: "ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל שהוא בא משל יהודה"[28]. "אמר לו הקב"ה (ליהודה) אתה הצלת ד' (נפשות – עצמך ותמר ושני בניה) אף אני אציל ד' מבניך – דניאל חנניה מישאל ועזריה"[29].

לדעת האב"ע[30] והרלב"ג, אין הכרח לומר שדניאל וחבריו שהיו "מבני יהודה" היו בעצמם מזרע  המלוכה. אך לדעת חז"ל[31] ורוב המפרשים[32] דניאל היה מזרע המלוכה. וכבר מצאנו את השם "דניאל" בשושלת המלוכה כבר באחד מבני דוד[33].

ויותר מכך, מצאנו אפשרות לראות בדניאל אשיות הראויה להיות המשיח, כמובא בגמרא[34]: "אמר רב: אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא – כגון דניאל איש חמודות". ופירש רש"י[35] בפירושו הראשון שהמילה "כגון" אינה בדווקא, אלא אם המשיח הוא מאותן שחיים ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור היה, ואם היה מאותן שכבר מתו כבר – היה דניאל איש חמודות שנידון ביסורין בגוב האריות וחסיד גמור היה.

ונלע"ד, כפי שנראה בע"ה בהמשך, שלהיותו של  דניאל מזרע המלוכה יש משמעות חשובה להתאמתו לעיסוק בתפקידי המלכויות בעולם עד לחזרת מלכות ישראל למקומה הנכון והשלם.

יוסף ודניאל

מעבר לסגולת כלל הארבעה אשר "נתן להם האלקים מדע והשכל בכל ספר וחכמה" יש סגולה מיוחדת בדניאל אשר "הבין בכל חזון וחלומות"[36]. כיוסף הניצב לפני פרעה ומצהיר "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה"[37], אומר דניאל "רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא: ברם איתי אלה בשמיא גלה רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא"[38]. פרעה מגיע להכרה שלפניו עומד "איש אשר רוח אלקים בו"[39], וכן, במסירות נפש מקדשים דניאל וחבריו את שם מלך מלכי המלכים עד שאפילו נבודנצר הרשע מגיע להכרה ש"מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרה מלכין וגלה רזין"[40], "ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון… די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי…"[41], ,כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין…"[42] .

דניאל וחבריו שהאירו בעולם את ההכרות עמוקות הללו, נמשלו במדרש ללבנה: "לכן כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה – אתה מוצא בלילה אין הלבנה נראת ברקיע החושך בעולם, ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה. כיון שהלבנה נראת ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך"[43].

ביטוי חזק לכך יש במדרש: "בשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן נתכנסו כל מלכי האומות עליהם... והיו כל המלכים הללו מרקקין בפניהן ואומרים להם הייתם יודעים שאלקכם כזה ואתם משתחוים לצלם?! גרמתם לו להחריב את ביתו ולשרוף את היכלו ולהגלות אתכם עד עכשיו. עד שעשו אותן גוש של רוק והיו חנניה מישאל ועזריה מגביהין פניהם כלפי מעלה ואומרין: לך ד' הצדקה ולנו בשת הפנים שאנו מכעיסים לפניך ואתה סובלנו"[44]  מסירות נפשם באה לידי ביטוי במספר נסיונות: בהסדרת מאכל זרעונים ושתיית מים כדי לא להתגאל ,בפת בג המלך וביין משתיו"[45], בסירובם של חנניה מישאל ועזריה להשתחוות לצלם למרות פקודת המלך - דבר שגרם להשלכתם לתוך כבשן האש[46] וכן דניאל עובר על איסורו המפורש של דריוש שלא להתפלל. הוא ממשיך להתפלל שלוש תפילות ביום וע"י זה הוא מושלח לגוב האריות[47].

יוסף מצליח לפתור את חלומו של פרעה לאחר כשלון כל חרטומי מצרים וכל חכמיה. פרעה מכיר בקדושתו של יוסף וממנה אותו למשרה רמה: "אחרי הודיע  אלקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי...  ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים"[48]. בהמשך לפתרונו מציע יוסף עצה לפרעה איך להציל את מצרים מפני הרעב, ובסופו של דבר עצתו מתברר שפעולותיו במצרים הם ע"מ להחיות את בני ישראל "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם"[49].

גם דניאל עולה לגדולה בעקבות גילוי החלום ופתרונו לנבוכדנצר: "והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל"[50], ו"כל דברי מלכות נחתכין על פיו"[51]. הפתרון לזה בא לאחר כישלונם של כל החרטומים האשפים המכשפים והכשדים. ובעקבות הפתרון מכיר המלך במעלתו של דניאל "די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אניס לך"[52]. בפתרון החלום הבא של נבוכדנצר דניאל מייעץ לו "לָהֵן מַלְכָא מִלְכִי יִשְפַּר עֲלָך וחֲטָאָך בְּצִדְקָה פְרק וַעֲוָיָתָך בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תְּהֱוֵה אַרְכָה לִשְלֵוֱתָך"[53]. עצה זו מתיישבת עם הוראת הנביא ירמיה לדרוש בשלום מקום גלותם "כי בשלומה יהיה לכם שלום"[54]. דניאל מכוון בעצתו לטובתם של ישראל: "וכן עשה נבוכדנצר היה מקבץ בכל יום עניי ישראל שהביא בגולה והיו צריכין מזונות ומפרנסם, ואף דניאל כשהשיאו עצה לכך  נתכוון שראה את ישראל בגולה מחזרין על הפתחין"[55]. יוסף ודניאל, שניהם עומדים בגלות, ודבקים באמונתם במסירות נפש, הגורמת להם להיות מושלכים לבור. הם עומדים בתוקף על הקיום המיוחד שלהם כעבדי ד' ולא נטמעים בסביבת גלותם[56]. כדרכו של יוסף מתפלל דניאל מתוך עומק הצרות וחשכת הגלות: "קראתיך שמך מבור תחתיות – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל"[57].

משה, דניאל ועזרא

"ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים ילדים אשר אין בהם כל-מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך… ולגדלם שנים שלוש… ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה"[58]. דווקא בתוך הממלכה השלטת מתפתחת האישיות המסוגלת להתרומם מעל לשעבודה ולהיות בן חורין המסוגל לחזות בסיומה של הגלות ולגלות את הקץ.

בדומה למשה, הגואל הראשון, אשר גדל בבית פרעה, גדלו דניאל וחבריו – חנניה מישאל ועזריה – בבית נבוכדנצר מלך בבל. "משה חלק כבוד למלכות... וכן דניאל"[59]. וכדרכו של משה היוצא לראות את שלום אחיו, גם דניאל מתפלל לשלומם ולגאולתם – "ולמה היה שוחר ומתפלל? כדי שירחם הקב"ה על ישראל... ונמצא להם האלקים"[60]. שניהם פועלים בגלות כאשר הבטחת הגאולה לאבותיהם עומדת ברקע ועומדת להתממש. הם עומדים בניסיונות ופועלים מתוך אמונה עמוקה ומסירות נפש גדולה כ"כ עד שמשה צריך לברוח מהמבקשים את נפשו ודניאל נזרק לגוב אריות "ובטח באל  יתברך שיצילנו ולא כפר בו מיראת מיתתו ונצל"[61].

אך כאן בא המקום להדגיש את השונה - משה מוסר את התורה, דניאל "זכה ללמֹד ולא רבץ תורה בישראל"[62]. משה רואה בגבורותיו של הקב"ה, אך דניאל שרואה את עוצמת השעבוד והגלות לא הזכיר בתפילתו את גבורות ד'.

לעומת דניאל מצוי עזרא אשר "הכין לבבו לדרוש את תורת ד' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט"[63]. עזרא – מבסס את התורה שבע"פ[64], הוא מחיה את לימוד התורה וקיומה ומתקן תקנות[65] לצורך הופעתה התמידית בחיים השלימים. עזרא הוא הממשיך בדרכו של משה: "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא לא קדמו משה"[66].  וכן "ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון – אלא שגרם החטא"[67].

אנשי הכנסת הגדולה, שיסודם בימי עזרא, נקראו כך על שם שהחזירו עטרה ליושנה. הם המבררים את גדולתו של הקב"ה נוראותיו וגבורותיו, שהיו ברורים לפני הגלות, גם בתוך הגלות, ואדרבה, בייחוד לאור הגלות: "אתא אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורותו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפיים לרשעים, ואלו הן נוראותיו – שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בן שבעים אומות. דניאל וירמיה, מתוך דביקות במידת האמת אינם יכולים לציין את תכונות הבורא אשר המציאות הגלויה כביכול מכחישה אותם, באים אנשי הכנסת הגדולה ומחזירים את העטרה ליושנה, כמו שהייתה בימי משה. הכרה זו בגבורותיו ונפלאותיו של הקב"ה המובלטים דווקא בגלות – מתרחשת עם סיום גלות בבל, כי משעה שמגיעים להכרה זו, נמצאת הגלות מבוררת לפי שאין היא מסתירה ומכחישה את כבוד ד' ית', וממילא אין מקום להמשך המסתרים, אלא לקיבוץ גלויות ובניין בהמ"ק.

וכן מצאנו בהמשך ההשוואה בין משה ועזרא[68]: "ואע"פ שלא נתנה תורה על ידו – נשתנה הכתב על ידו... תניא רבי אומר בתחילה בכתב זה נתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להם לרועץ, כיון שחזרו בהם – החזירו להן". חידוש הכתב נעשה בידי דניאל[69] שראה כתב בלתי מובן לכל חכמי המלך הכשדי. החידוש שבתקופת דניאל מתברר ע"י עזרא, הוא מכניס את חידוש הכתב הזה אל הקדש פנימה - לשמש לכתיבת התורה. ובזה יש החזרת עטרת התורה ורוממותה בכתב אשורי, כתב מאושר. ולדעת רבי, קיימת כאן השבת הכתב שהיה בימי משה למקומו בצורה מתוקנת, המתאימה לשבי פשע "שחזרו בהם". אנשי הכנסת הגדולה, הם שכתבו את ספר דניאל[70] והם שהחזירו ליושנה את עטרת הכתב שנתחדשה בימיו.

בנוי חרוב ובנוי

מופיעה כאן תנועה של גדלות – קטנות – גדלות, הבאה במקביל לגאולה – גלות – גאולה. תנועה זו, מופיעה פעמים רבות והיא העומדת ביסוד התשובה: לשוב מהמקום ממנו נפלנו, אך לעמוד שם בצורה הרבה יותר גבוהה ומתוך הכרות שנתבררו בתקופת הנפילה. זוהי התנועה העולמית של האנושות כולה שנפלה בעקבות החטא ועתידה לשוב לדביקותה בבוראה. זוהי תנועת המובחרים שבאנושות, בני אל חי, ישראל, שנמשלו ללבנה שנתמעטה מגדולתה ועתידה לשוב לתפארתה. זוהי תנועת מלכותם של ישראל ומקדשם: "עמדו ד' מלכיות אלו, שלקחו המלכות מן ישראל ...שירשו מלכות ישראל וכוחם... אבל בסוף ימי העולם ... יתגבר כח ישראל הקדוש הנבדל ולא יהיה להם שום מונע, ואלו דברים ברורים מאד"[71], "א"ר חייא רבה מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי"[72]. מהלך זה מגולם גם בתולדותיו של דניאל עצמו: "דניאל ראה בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבית שני"[73]. דניאל ראה את בית המקדש בנוי. הוא נלקח לגלות והיה שם בזמן החורבן, "ואח"כ ראהו בנוי כשציווה כורש לבנותו"[74]. ע"פ המדרש[75] עלו דניאל וחבורתו לא"י בשעה שגזר כורש שלא להמשיך לעלות. כמו כן דניאל עצמו היה "תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב האריות וחזר לגדולתו"[76].

לגבי הפסוק ביחזקאל: "והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל (קרי: דניאל) ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאום ד' אלקים"[77] מציינים המפרשים נקודות דמיון המשותפות לשלושתם:

כל אחד מהם ראה שלשה עולמות- בנוי וחרב ובנוי. הם נצלו מרעב, חרב וחיה – אך לא היה די בזכותם להגן על בני-דורם או משפחתם מהחורבן. 

יחסו של דניאל למצב הגלות

ירמיה מציין לאחר גלות יכניה כי הגלות היא תוצאה של סירוב העם לשמוע בקול דברי ד' כפי שנשלחו פעמים רבות ע"י הנביאים: "תחת אשר לא שמעו אל דברי נאם ד' אשר שלחתי אליהם את עבדי הנביאים השכם ושלֹח ולא שמעתם נאם ד'"[78].

וכמותו, מציין דניאל שיש משפט צדק בכך שהקב"ה הגלה את ישראל, שכן הקב"ה התנה עמנו בתורתו והזהיר את כל שכבות הממשלה והעם פעמים רבות שזאת תהיה התוצאה של עזיבת ההליכה בתורה וקיום מצוותיהּ. דברי התורה והנביאים הגדירו את ההיפתחויות ההיסטוריות הצפויות וההכרחיות  בתנאים רוחניים ומוסריים ירודים, ולכן גלותהּ של האומה ברורה ומובנת: "חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וממשפטיך: ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבֹתינו ואל כל עם הארץ: לך ד' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרֹבים והרחֹקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך: ד' לנו בֹשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבֹתינו אשר חטאו לך. לד' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו: ולא שמענו בכל ד' ללכת בתורֹתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים: וכל ישראל עברו תורתך וסור לבלתי שמוע בקֹלך  ותִתַך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד-האלקים כי חטאנו לו: ויקם את דברו אשר דבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה... כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו... וישקוד ד' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ד' אלקינו"[79], ויש בכך אף הכרה בצדקה שיש בדבר בהקדמת הגלות, "צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה[80]. הרד"ק מסביר שבגלל מעלותיהם של דניאל וחבריו זכו לגלות בשלב מוקדם:  "כי מעשה המשפט והצדקה הוא ידיעת האל ובזה נצלו דניאל וחבריו שגלו בחורבן הארץ עם גלות יהודה ונצלו מן הקלון והבזיון שהיה מגיע לשאר השבויים והיו נכבדים וגדולים בארץ גלותם לפי שהיו צדיקים וחסידים ולא היה להם דרך להינצל מן הגלות כי איך יישארו בארץ  ג' או ד' או אפי' י'"[81]. 

סיפורו של דניאל פותח בגלותם במצור על ירושלים, וסיום הספר מתייחס לאחרית הימים, בענייני הקץ. יחסו של דניאל לגלות מתברר בפתרון החלומות ובחזיונותיו של דניאל:

-         בגילוי חלומו של נבוכנצר ובגילוי פתרונו, עומד דניאל על עניינם של ארבעת המלכויות שנמשלו לחלקי הצלם, ועל מקומה הנצחי  של המלכות שתוקם ע"י ריבונו של עולם שנמשלה לאבן שנפרדת מעצמה מההר וכתתה את כל הצלם. הגלות אינה אלא ביטוי זמני כזמניותם של המלכויות העתידות להתנפץ. וזוהי המסקנה מחלומו של דניאל, בשנה הראשונה של בלאשצר, לגבי החיות העולות מן הים אשר ניתן להם שלטון זמני, עד להופעתו השמימית של בן האדם המייצגת את המלכות הנצחית המוחלטת של "עם קדישי עליון"[82].

-         בלשאצר, מצווה להביא את כלי הזהב והכסף שלקח אביו נבוכדנצר מההיכל בית ד' אשר בירושלים, על מנת שישתו בהם יין במשתה הוא אשתו שריו ופלגשו, ומוסיף על כך בלשאצר ונותן שבח לאליל הזהב, הכסף, נחושת, ברזל, עץ ואבן. לאחר שלא הצליחו כלל חכמיו לקרוא את הכתב שנכתב ע"י פס יד בכותל היכל המלך, מובא דניאל כדי לפתור את החידה, והמלך פונה אליו: "אנת-הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד". בתוך פתרון הכתב מציין דניאל שבשל גאוותו של בלשאצר כנגד מרֵא-שמיא, הבאת כלי ביתו לשתות בהם ונתינת השבח על ידו לאליל חסר חושים ודעת, נמצא בלשאצר חסר במאזנים וניטלת ממנו מלכותו ממנו למדי ופרס. גם בתוך הגלות הקב"ה מקנא לכבודו, משפיל גאים וממליך מלכים.

-         למרות גזירת דריוש המדי ממשיך להתפלל ולהודות לפני אלקיו כדרכו, "וכוין פתיחן לֵהּ בעליתה נגד ירושלם"[83], והמלשינים עליו הגדירוהו ג"כ כ"דניאל די מן בני גלותא די יהוד"[84]. דניאל מפורסם במוצאו – מיהודה, ובמעמדו בהווה – בגלות. ובתוך הגלות ליבו דבוק באלקיו ועיניו נשואות לירושלים, מקומו בעבר ושאיפת העתיד.    

-         חזיונותיו של דניאל עד סוף הספר עוסקים בהתפתחותם של המלכיות ועניני בקץ. זהו עניין עמוק המוסבר ע"י גבריאל[85] והאיש לבוש הבדים[86]. המראה ממלא את כל ישותו של דניאל: הוא נחלה ומשתומם[87], בשנה הראשונה של דריוש בן אחשורוש הוא צם ומתפלל על בניין ירושלים, על הר הקדש ועל המקדש השמם[88], ובשנה השלישית לכורש מלך פרס התאבל דניאל במשך שלושה שבועות[89]. ע"י המלאכים מתבררים לדניאל מהליכים היסטוריים עתידיים, ענייני הקץ ואחרית הימים, מאבקי מלאכים וכו'.  הוא מקבל חיזוקים ונקרא להבין את המראה והחזיונות[90]. 

האם דניאל היה נביא

ספר דניאל הוא אחד מן הכתובים. ומכך נראה לכאורה שמראות דניאל וחזיונותיו אינם נבואה ממש אלא דרגה מתחתיה: רוח הקודש. בגמרא[91] מובא שחגי זכריה ומלאכי עדיפים מבחינה מסוימת על דניאל בזה שהם נביאים והוא אינו נביא[92]. ועל סמך זה קובע רש"י[93], בניגוד לדעת בעל סדר עולם, שדניאל אינו נמנה במניין ארבעים ושמונה הנביאים שעמדו להם לישראל. כדעת בעל סדר עולם אנו מוצאים את שאלת ר' יהודה הלוי[94]: "יש לתמוה איך טעה דניאל שהיה נביא וחכם בשבעים שנה י"ט שנה". וכן האבן עזרא מתייחס למראות דניאל כאל "מראות נבואה... כי גזרות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם"[95].

המחלוקת ביחס להיותו של דניאל נביא או אי היותו נביא הלכה והתרחבה במשך הדורות[96]. הדבר נובע מהיותו של דניאל בדורות המעבר מהנהגת הנבואה – בבית ראשון, להנהגת החכמה –בבית שני. בד בבד עם שקיעת אור הנבואה עולים וצומחים אנשי הכנסת הגדולה. דלדול האור הנבואי  בא לידי ביטוי גם בסגנון המראות: "מראות זכריה סתומות מאוד כמראות דניאל, לא כן מראות שאר הנביאים כי כוח הנבואה הייתה הולכת ודלה מימי הגולה לפיכך לא בארו את דבריהם ולא הבינו את המראה כאשר הם"[97]. ויש דברים הסתומים אף מדניאל – חשבון השנים לגאולה ועניין הקץ. "ויאמר לך דניאל כי סתֹמים וחתמים הדברים עד עת קץ... ואתה לך לקץ ותנוח ותעמֹד לגֹרלך לקץ הימין"[98].

סיכום

דניאל, "איש חמודות", מאיר את אור האמונה והחכמה בגלות. הוא שלם בחכמה וברוח הקדש ונשאר מקושר לאלקיו גם לאחר ניתוקו מירושלים וירידתו לגלות, לעול המלכות ולבור.

דניאל חזר לגדולתו לאחר נפילתו, הוא ראה מקדש בנוי, חרב ובנוי, והוא רואה את מלכות ישראל בעתיד חוזרת ונבנית. התהליכים העוברים על דניאל, הנלקח מבני יהודה אשר בירושלים, הם אותם התהליכים העוברים על מלכות בית דוד ועל ירושלים. סגולת ישראל הבאה ע"י הבטחה הנצחית של הקב"ה לאבותינו להיות לנו לאלקים, מחזקת אותו גם כאשר המצב הבחירי של העם הוביל לגלות ולחורבן.  הציפייה התדירית שלו לשיבת השכינה לציון והמשכיות מאבקיו לחיי קדושה וטהרה, לתורה ולתפילה, מרוממים אותו גם בשעה שחושך האלילות והבערות מכסה את כל סביבתו. דניאל מחזק את חבריו ומתפלל לישועת העם. הוא מביא אפי' את הגויים הרשעים האליליים להכרות עליונות בכוחו של ריבונו של עולם. הוא זוכה להתחזקות ע"י מלאכי מרום ולמראות של מאבקים אדירים ומהפכות עולמיות בדרך שיבתה של מלכות שמים הנצחית.

אך מהלכיו של דניאל אינם מלווים בלימוד תורה לעם ובתוך החושך הנורא של החורבן אין הוא יכול להזכיר בתפילתו את גבורות הקב"ה. מהליכים אלו מושלמים אח"כ בתהליך שיבת ציון ע"י עזרא שמפיץ את התורה לכל שכבות העם ומחזיר את העטרה ליושנה. אנשי הכנסת הגדולה אוצרים את תעצומות נפשו של דניאל ע"י כתיבת הספר, ודמותו של דניאל ממשיכה לחזק את ישראל בגלותם ובאמונתם להופעת התיקון השלם.   

[1] מלכים ב, כג, כה

[2] דהי"ב, לד, ב

[3] דברי חולדה הנביאה דברי הימים ב, לד, כד- כח

[4] מלכים ב, כג, כז

[5] מלכים ב, כג, לב. שם, שם, לז. שם, כד, ט. ושם, שם, יט.

[6] רש"י, דברי הימים ב, לו, ד

[7] החורבן ע"י מלך בבל הוזכר פעמים רבות בנביאים, ובמיוחד אצל הנביא ירמיה, שכבר בתקופת יאשיהו כשאך התחיל בנבואותיו, התנבא בעניין זה (א, יג- טו). 

[8] סוף מלכים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, אסתר, דניאל, סוף דברי הימים.

[9] תהלים צ,ה, וברש"י שם.

[10] תהלים קלז, ד

[11] עזרא א, ה

[12] נחמיה ב, ג- ה

[13] רש"י קידושין סט:

[14] קידושין סט. ורש"י שם

[15] מגילה יב.

[16] ויקרא כו, מד

[17] מגילה יא.

[18] שמות רבה, כג, ה

[19] ע"פ מדרש תנחומא נצבים ג (ג)

[20] ברכות ז:

[21] ירמיה כט, ה- יח

[22] דניאל ט, ב

[23] ברכות לא. ו-לד:

[24] תנחומא כי תשא, כג, (כג)

[25] רש"י עירובין כא.- אמרי אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל: שמעתי שאומרים עליכם שאתם באין מברניש לבי כנישתא דדניאל בשבת, מקום היה בבבל ששם היה מתפלל דניאל.

[26] יומא פרק א

[27] דניאל א, ד-ו

[28] בראשית רבה, צט, ב

[29] בראשית רבה, צט, ח

[30] דניאל א, ד-ו

[31] חז"ל (סנהדרין צג:, רות רבה ז, ב, (טו)) מוצאים רמז שנתן בועז לרות ,שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן: דוד, ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. וכ"נ בעוד מקומות שסוברים שדניאל וחבריו הם מזרע המלוכה.

[32] רש"י (תהלים סד, ב) וגם הרד"ק (מלכים ב, כ, יח) ומצודת-דוד (שם וישעיה לט, ז) מסבירים את מה שנאמר לחזקיה: "ומבניך... אשר תוליד יקח והיו סריסים בהיכל מלך בבל" ביחס לדניאל חנניה מישאל ועזריה. המלבי"ם ההולך בדרך הרי"א ג"כ נוקט בשיטה שדניאל הוא מבני מלכי יהודה ולכן הועמדו לפני המלך, ואילו לשבויים "מבני ישראל" היו תפקידים אחרים המתאימים למעמדם.

[33] דברי הימים א, ג, א. והשם "דניאל" ניתן כתוצאה מהכרתו של דוד בקחתו את אביגיל: "כלומר דנני אלקים מנבל (רד"ק, שם).

[34] סנהדרין צח:

[35] שם, ובלישנא אחרינא פי' שרבינו הקדוש ודניאל איש חמודות הם דוגמאות מקרב החיים והמתים למי שהיה ראוי להיות משיח.

[36] דניאל א, יז

[37] בראשית מא, טז

[38] דניאל ב, כז- כח

[39] בראשית מא, לח

[40] דניאל ב, מז

[41] דניאל ג, כח

[42] דניאל ד, לד

[43] שמות רבה טו, ו

[44] מדרש תנחומא פרשת ראה טז, ובדומה לכך שם פרשת כי תשא יד.

[45] דניאל א, ח

[46] דניאל פ"ג

[47] דניאל פ"ו

[48] בראשית מא, לט- מא

[49] בראשית מה, ה

[50] דניאל ב, מח

[51] מגילה טו.

[52] דניאל ד, ו. ויחזקאל כח, ג – מובא דניאל כגדול החכמים עד כדי שנשאלת שם שאלה רטורית: "הנה חכם אתה מדניאל?!".

[53] דניאל ד, כד

[54] ירמיה כט, ז. ואעפ"כ מוסרים לנו חז"ל בבבא בתרא (ד.) שדניאל נענש על שהשיא עצה זו לנבוכדנצר ובכך הגדיל את זכויותיו של נבוכדנצר. העצה של דניאל האריכה את מלכות נבוכדנצר, בעוד שאנו מצפים לנפילתה ולתקומת מלכות ישראל. עונשו של דניאל היה שחתכוהו מגדולתו,  או בזה שהשליכוהו לגוב האריות.

[55] רש"י סוטה כא.

[56] חז"ל אף מוסרים לנו במסכת ע"ז לה: שדניאל גזר על שמנם – "אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו, בשתי משתאות הכתוב מדבר, אחד משתה יין ואחד משתה שמן". ונחלקו שם רב ושמואל האם הורה כן לכל ישראל או שעשה כן לעצמו בלא להורות כן לכלל. 

[57] איכה רבה, ג, אות ק

[58] דניאל א, ד-ו

[59] מדרש תנחומא פרשת בא ז, (ז)

[60] שמות רבה טו, ו

[61] רד"ק, יחזקאל, יד, יד

[62] רש"י פסחים פז., ובגמ' שם ובקידושין מט: וסנהדרין כד. – אחות לנו קטנה ושדים אין לה (שיר השירים ח) א"ר יוחנן זו עילם שזכתה למוד ולא זכתה ללמד. ובקידושין פרש"י: "וכן מרדכי, ולא היו דורם עוסקים בתורה ולא זכו אלו החכמים ללמד כאילו אין להם שדים ללמד.

[63] עזרא ז, י. ופרש"י בעזרא שם: על כן הלך והצליח בדרכו.

[64] ולכך מכוון המסר של אנשי הכנסת הגדולה, בתחילת מסכת אבות: "...והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה".

[65] בבא קמא פב.

[66] סנהדרין כא:

[67] ברכות ד.

[68] סנהדרין כא: - כב.

[69] פרש"י (שם): בעזרא כתיב, שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע"י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי דניאל... את משנה התורה, רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שניתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית. עכ"ל. וע"ע, בעניין שינוי הכתב, בספרו של הרב ר. מרגליות התורה הכתובה והמסורה.  

[70] בבא בתרא טו.

[71] מהר"ל בתחילת נר מצוה

[72] בראשית רבה ב,ה ו- סה, כג, ו- סט, ז

[73] מדרש תנחומא נח ה, (ה)

[74] רד"ק, יחזקאל יד, יד

[75] בשיר השרים רבה ה, א, (ה). אך לדעת אבן עזרא (דניאל א,ד) המידות שביקש נבוכדנצר למצוא בילדים לא נמצאו בילד פחות מט"ו שנה. מכאן שיצאו גדולים מירושלים, בני חמש עשרה בתקופת גלות יהויקים. ולכן "בימי אסתר אולי כבר מת ולא עלה אל בית שני". 

[76] רש"י יחזקאל יד, יד

[77] יחזקאל יד, יד

[78] ירמיה כט, יט

[79] דניאל ה- ט, יד

[80] רש"י דברים ד, כה

[81] רד"ק ירמיה ט, כג

[82] דניאל ז, כז

[83] שם ו, יא

[84] שם ו, יד

[85] שם ח, טו- כו, וכן ט, כ- כז

[86] שם י, ד- סוף הספר.

[87] שם, ח, כז

[88] שם, ט, א- יט

[89] שם, י, ב- ג

[90] שם ח, יז. ט, כב- כג, ו-כה. י, י- יב, ו-יח- יט.

[91] מגילה ג. וסנהדרין צג:

[92] וכן נראה במדרש שיר השרים רבה ז, (יג) – שדניאל מפנה את חבריו השואלים בעצתו לנביא יחזקאל: "הנה הנביא לפניכם לכו אצלו. הלכו להם מיד אצל יחזקאל...".

[93] מגילה יד.

[94] אב"ע דניאל ט, א

[95] אב"ע יא, א

[96] דיון מורחב בנושא זה מופיע בהקדמת "דעת מקרא" לספר דניאל. והקדמת אלי ויזל לפירושו על ספר דניאל.

[97] רד"ק זכריה א, ח

[98] דניאל יב, ט- יג