ל"ג בעומר והקשר לבר כוכבא.

מאמר מאת: אהובה קליין.

ל"ג בעומר נחגג  בעיצומה של ספירת העומר, בהגיענו ליום ה:33

ביום זה נוהגים לשמוח:

לערוך נישואין וגם להסתפר.

על  הסיבה לשמחה כמה דעות:

א] ישנה אגדה כי ביום זה פסקה המגפה בה נספו רבים מתלמידיו של רבי עקיבא בעוון שלא נהגו כבוד זה בזה.

ב] יש האומרים: כי בתאריך זה- סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים: ר' מאיר, ר' יוסי, ר' אליעזר, ר' יהודה ור' שמעון בר יוחאי.

ד] בידוע : כי יום זה הוא יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי, ולכן נהוג לעלות לקברו.

ה] ישנה דעה  שביום זה: בר כוכבא וחייליו נחלו ניצחון כנגד צבא הרומאים- ומכאן נובע המנהג לצאת לשדות ולהשתעשע בחץ וקשת.

הרמב"ם מבטא רעיון זה  באחד מאגרותיו: "וזאת היא שאיבדה את ארצנו והחריבה את בית מקדשנו והאריכה את גלותנו עד הלום, שאבותינו חטאו ולא  נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות". מתוך  מסקנה זו, ראו   חכמי ישראל לחנך את העם גם בדרך  צבאית. אך המציאות הגלותית המירה אימון צבאי  רציני למנהג של משחקים בחץ וקשת ויציאה ליערות.

מי היה בר כוכבא?

על כך ישנם מקורות מתוך אגדות חז"ל וגם איגרות שנשתמרו כתובות, חלקן בעברית וחלקן ברומאית.

לגבי שמו: בר כוכבא יש הסוברים: כי שמו היה שגור בפי תומכיו כפי שרבי עקיבא אמר עליו: "דרך כוכב מיעקב" [במדבר  כ"ז, י"ז]

הרמב"ם אומר [הלכות מלכים, י"א]על פי דברי חז"ל: כי רבי עקיבא היה  נושא כליו של בר-כוכבא-כלומר-משנה למפקד העליון של המלחמה.

עוד ידוע כי בר כוכבא היה ממשפחת הכוהנים לפי שדודו ר' אליעזר המודעי היה כהן גדול באותה תקופה.

יש המשערים כי בר כוכבא נולד אחר  חורבן המקדש, בערך: בין עשרים לשלושים שנה.

בזמן זה הקיסר הרומי  אדריאנוס היה מכביד את חיי היהודים באמצעות גזרותיו. והיה אוסר עליהם לשמור את השבת ולקיים את מצוות ברית המילה.

לזכותו  של בר כוכבא יאמר, שהוא הצליח לאחד את  לוחמיו למרות שהיו מפוצלים בתחילה עד כדי שאפילו היו נלחמים זה נגד זה.

הוא הנהיג מרד נגד  אימפריית הרומאים [132—135 לספירה] על מנת לבטל את רוע הגזרות. מרד זה נקרא: מרד בר כוכבא.

בגמרא  מסופר: כי באחד הפעמים הגיע רבי עקיבא לאחד הישובים בארץ ישראל אך לא מצא שם מקום ללון, מאוחר יותר נודע לו כי בדיוק באותו לילה הגיע בולשת לעיר ורבי עקיבא  ניצל,[מסכת ברכות  ס,ע"ב] מכאן ניתן להסיק שהוא היה בין ראשי המורדים במחתרת.

על הצלחותיו של בר כוכבא חלוקות הדעות: יש המעריצים אותו כגיבור שנלחם נגד האימפריה הרומית כדי לבטל את הגזרות שהוטלו על היהודים בתקופתו. והצליח לבלום את הרוע במשך שלוש וחצי שנים. אך יש הסוברים כי הוא היה הרפתקן שנלחם נגד הרומאים הרבים וסופו שהביא חורבן על ישראל וגרם גם לגלות.

אחרי המרד הגדול הייתה התפוררות של הקבוצות והצדוקים פרשו.

חז"ל היו משבחים את גבורתו של  בר כוכבא: "היה מקבל אבני בליסטרה וזורק  אותן והורג  בהן כמה נפשות" את לוחמיו היה פוצע באצבעותיהם עד שהיו נוטפים דם- זו הייתה דרך לבחון את גבורתם.  

עד שהעירו לו החכמים: "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין"

בעקבות דבריהם הוא שינה את שיטותיו והיה מגייס רק את הלוחמים שהיה בכוחם לעקור ארז מתוך ארזי הלבנון בעודו רכוב על סוס. יש שהיו מכנים אותו: "בר דרומא"- בן הדרום וגם גבורתו הייתה מתבטאת בכך :"שהיה קופץ והורג ברומאים".

סוף המרד היה עקוב מדם, בר כוכבא ומאות מחייליו נהרגו.

תקופת שלטונו של בר כוכבא הייתה התקופה האחרונה של היהודים בארץ ישראל עד קום המדינה בשנת 1948

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי ישנו קשר בין ל"ג בעומר כיום שמחה לבין מרד בר כוכבא- ביום זה  הוא נחל ניצחון נגד הרומאים.

מי ייתן ועם ישראל לא ידע עוד מלחמות- כפי שנאמר: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא---- תעבור בארצכם"[ויקרא כ"ו, ו]