בס"ד                                                     ערש"ק                                                    כ"ח  בניסן תשע"ה

                                   ליקוטי - אור - בפרשה - תזריע מצורע

  " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ

   תִּטְמָא   "(ב, ב)

בשנה רגילה היינו בשנה לא מעוברת פרשה זו היינו תורת היולדת מחוברת עם פרשת תורת המצורע. וכי

הטעם לכך הוא על פי המובא בספרים הקדושים וכן עיין בשפתי חכמים: שעיקר הצרעת בא כשמשמש עם

אשתו נידה, רחמנא ניצלן. וזה שכתוב 'דבר אל בני ישראל' דייקא כי קדושה וטהרה לא שייכת בעם אחר

אלא רק בבני ישראל, שנאמר (ויקרא יא, מד): "והתקדשתם והייתם קדושים". והנה ידוע שקדושה וטהרה זו

היא לא רק בבני ישראל אלא גם בבית יעקב היינו הנשים, ונראה שאפילו בהן יותר כי בהן תלוי הדבר. וזה

שכתוב 'אשה כי תזריע וילדה זכר' תלה קליטת הזרע דווקא באישה כי אפשר אולי שרוב הדינים שתקנו לנו

חז"ל שהם בבחינת 'ועשו משמרת למשמרתי' שייכים בעיקר לאשה בימי נידתהּ וביום טהרתהּ, כגון: הפסק

טהרה, שבעת נקיים, הבדיקות בימי הפרישה, הטבילה שתעשה כראוי, וכן על זה הדרך.

ואפשר אולי שהטעם שהקיש הכתוב דווקא כאן טומאת היולדת לטומאת הנידה, כמו שנאמר 'וטמאה שבעת

ימים כימי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא', כי מעת קליטת הזרע ועד טרם הלידה יעברו לא מעט ירחי לידה שהרי בזמן

זה אין חיוב של ריחוק בין האיש לבין האישה, כי היא כל עוד לא נראה דם היא טהורה. ולכן בא הכתוב לרבות

את טומאת היולדת שמא יהיה הזמן הגורם לכך שישתכחו הדינים שיש לשמור מיד לאחר הלידה, ואפילו אם

לא יצא דם, כי הטומאה חוזרת כימי נדתהּ שבהם תטמא. וכן פירש הרשב"ם ז"ל: 'נדת' לשון נידוד וריחוק

מבעלהּ. על כן, יש לנהוג לאחר הלידה באותה זהירות של הדינים כנ"ל, ובפרט בדיני הרחקות בין בני הזוג

מפאת חומרת הטומאה, כאמור.

נמצא מכאן, שהאיש ובפרט האישה צריכים לשמור בקפידה יתרה, היינו קלה כבחמורה, את הדינים שפסקו

רבותינו זיכרונם לברכה בעת 'נדת' האישה על מנת שלא לבוא לידי איסור דאורייתא חלילה וחס, כי אחרת

רעה גדולה תצמח חס ושלום, כאמור. ואם אכן ישמרו את ימי הנידה, ולא זו אף זאת, היינו יקדשו את עצמם

בעת הזיווג, לפיכך יזכו לבן זכר צדיק וישר שכידוע אין ברכה יותר גדולה מזו. כמו שדרשו חז"ל(ויק"ר יד, ז):

זה שכתוב(קהלת יא): "תן חלק לשבעה וגם לשמנה", תן חלק לשבעה - אלו ז' ימי נדה, וגם לשמונה - אלו ח'

ימי המילה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמונה ימים, כמו שכתוב

(ויקרא יב, ג): "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".

ולצערנו, עיננו רואות ולא זר מעשים שבכל יום שגם נשים שלא שומרות נידה יולדות בנים ואף מלִים את בנם

ביום השמיני. אלא העניין הוא שבהתאם לשמירת הלכות הנידה וההתקדשות בעת הזיווג מושכים לבנם נפש

זכה וטהורה אשר תעניק לו יותר רצון להימשך לעסק התורה ולקיים את המצוות מרצון. והכלל הוא בבחינת

סוף מעשה במחשבה תחילה, היינו בדיוק כמו מעשה בראשית כי תכלית הבריאה של ה' יתברך הייתה בשביל

בריאת האדם ביום השישי כדי שמיד שיעסוק בתורה ובמצווה, כמו שאמרו חז"ל(סנהדרין לח): כדי שיכנס למצווה

מיד. ואם יהיה קשה לך איך בכל זאת פרי מחשבתו של ה' יתברך האדם הראשון חטא בעץ הדעת עוד באותו

היום כידוע, אלא שחייב לומר שיש לאדם בחירה האם לבחור בטוב וברע, לכן נאמר(שם): שאם תזוח דעתו

עליו, אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית, היינו שאם התגאה וישכח את תכלית בריאתו כנ"ל, צריך הוא

לזכור את התכלית שבשבילה הוא נברא כאמור, שאם לא כן חלילה, הוא מאבד את הגדרתו כנזר(=כתר)

הבריאה.

ודע עוד, שיש חשיבות למאכלים שיאכלו לפני התשמיש כי סוג המאכל ישפיע על טיפת הזרע לכן אדם צריך

לקדש עצמו גם במאכלים הגונים סמוך לתשמיש כדי שיהיה הזרע נקי זך וטהור כפי שמובא באגרת הקודש

לרמב"ן. וזה שדרשו חז"ל(ויק"ר פי"ד  א): אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף

במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. ואפשר שהטעם בזה לרמוז לאדם שאם

הוא רוצה להוריד נשמה קדושה לעולם כאמור, חייב האדם לדעת להבחין בין סוגי המאכל אשר ייאכל, היינו

הטהור לבין אשר איננו טהור כי בזה תלויה טהרת הנפש שלו ושל זרעו, שנאמר(יקרא יא, מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת

נַפְשֹׁתֵיכֶם וכו' וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם", דהיינו קיימת אזהרה מפורשת בתורתנו הקדושה שלא לאכול

דברים שמטמאים את נפשנו הקדושה.

וכבר הקשה "אור החיים" הקדוש זצ"ל: למה הוצרך לומר 'כי תזריע וילדה' ולא  הספיק לומר אישה כי תלד

זכר וכו'. ופירש: והנה בעת ההזרעה אמרו רז"ל(זוהר קדושים פ) כי כפי הכוונה אשר יכווין המזריע ימשיך לזרע

הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות ימשיך לטיפה נפש טמאה, ואם יחשוב בטהרה ימשיך נפש קדושה

וכו'. אם כן עיקר הלידה שהוא המשכת הנפש לעובר היא בשעת ההזרעה וקודם מלפניה, כי  אחר הוצאת

הזרע כבר קודם כוח החושב שממנו יתהווה הזרע, והוא מאמר הכתוב כי תזריע וילדה, מודיע הכתוב כי עיקר

הלידה הוא בשעת ההזרעה, שכאשר תזריע ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה אם לא, וכו', ומעתה מה

שיתעצם האדם בבחינת הלידה הוא בשעת ההזרעה, כי אז עיקר הלידה לבחינת הנפש שהיא עיקרית באדם

וכו',ע"ש, עכד"ק.

וראֹה ראיתי בספר הקדוש 'לבעלי הנפש' לראב"ד ז"ל(שער הקדושה): האדם צריך להתקדש בשעת התשמיש

במעשיו ובמחשבתו, על דרך שאמרו רז"ל (שבועות יח): כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הוין לו בנים זכרים

בעלי הוראה וכו', ע"ש. וכן, שאלתי את הרב המקובל אורי נורי שליט"א תלמידו של המקובל הרב מרדכי

שרעבי זצ"ל מישיבת "נהר השלום" בירושלים, איך לזכות לבנים זכרים קדושים חכמים ונבונים, תלמידי

חכמים בעלי מידות טובות ונאצלות? והוא השיב בדרכו הקצרה - קדש המחשבה! וראו איזה פלא נפלא שהרי

כבר בארנו הפסוק (שמות לה, ב): "וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'", אומנם שם דברנו בנושא

אחר אך המהות אותה מהות, שהרי לכאורה המילה 'שבתון' יתרה בפסוק אלא שאפשר אולי שהיא באה כדי

לרמוז על קדושת המחשבה כי 'שבתון' עם האותיות והכולל עולה בגימטרייה 'קדש המחשבה' כדברי הרב,

וזה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה כנ"ל.

ואם כן, צריך להבין איך נקדש את המחשבה? וראיתי בספר ראשית חכמה(פרק טז, יב:) שעיקר הקדושה תלוי

בהיות האדם עוסק בתורה והוא דבק בה כראוי וכו', ע"ש. ועל פי זה נראה לומר שזה כוונת קדושת המחשבה

כי הדבק בתורה כדבק בהשם יתברך שהרי ידוע שהקדוש ברוך הוא והתורה חד הוא, ולפיכך גם בעת הזיווג

יהרהר בדברי תורה אשר עסק בהם(ואין חשש בזה כפי שפסק המשנה ברורה בביאור הלכה סימן ע"ג, ע"ש).  

ועוד ראיתי שמובא בספר מדרש תלפיות (דף נ"ז וקמ"ג): שבשעת הזיווג יצייר כנגד עינו את צורת האותיות, ואולי

הטעם לזה כי באלו כ"ב אותיות היה מעשה בראשית, כידוע. ויש לציין שקדושת המחשבה שייכת גם לאישה

אך מכיוון שהיא מצווה פחות על לימוד התורה, לכן כתב בעל "השבט מוסר"(פ' כ"ד): שצריכה האישה בשעה

שמזדווגת עם בעלה שתחשוב באיזה חסיד כדי שיהיו לה בנים חכמים וחסידים, ע"ש. וזה שכתוב(תהילים א, ג):

"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ", עץ שתול - רצה לרמוז על האדם, כמו שכתוב(דברים כ,

יט): "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", פלגי מים - רצה לרמוז על התורה שמשולה למים, כמו שאמרו חז"ל: אין מים אלא

תורה היינו שהאדם יהרהר בדברי תורה בעת זיווגו כנ"ל ובזכות זה יזכה לפריו - היינו הפירות שאלו הבנים

הזכרים, אבל בשביל שהתקיימו גם ראוי ונכון שעיקר זיווגו יהיה בעתו, היינו בלילות שבת, כמו שאמרו חז"ל

(כתובות סב): זה המשמש מיטתו מערב שבת לערב שבת.

וזה שכתוב: 'דבר אל בני ישראל' רמז לאנשים שצריכים לקדש עצמם בקדושה ובטהרה כנ"ל ובפרט בקדושת

המחשבה בעת ההזרעה על ידי הרהור בדברי תורה כנ"ל כי על ידי זה מושך לבנו נשמה זכה וטהורה, כמובא

בספר התניא שהבן נמשך ממוח האב ואם יקדש עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו(ליקוטי אמרים פר"ב:). וזה

'אשה כי תזריע' כי בה שייכים ביותר דיני הקדושה והטהרה, כמו שכתבנו למעלה. ואפשר אולי שזה רמוז גם

במילה 'תזריע' כי תזריע ראשי תיבות: ת'קדש ז' ימי הנידה ו- ז'יווגהּ ר'צון י'ה'ו'ה' ע'שתה. יהי רצון מלפניו

יתברך שיזכה אותנו לקדש את המעשים ובפרט את המחשבה, ועל ידי זה נזכה לעשות רצון ה' יתברך והוא

יעשה רצוננו ויזכנו לבנים חיים קיימים תלמידי חכמים בעלי מידות טובות ותרומיות, בנים קדושים פרי הילולים,

אכי"ר.   

                פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשיהיה זִיווגך בקדושה ותשבר נפש המתאווה שלך, היינו נפש הַבַהמִיוּת, ויהיה נדמה  לך כאילו כפָאך שֵד,

על ידי זה יהיו לך בני קַיָמָא. גם צריך שיהיה עיקר זיווגך בליל שבת, כדי שיהיה לך בנים חיים וקיימים(סימן

בנים, אות ה-ו). 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה