"עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה. וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה אזי אהיה בשמחה יתרה מאד".

(רבי נחמן מברסלב, מעשה בשבעה קבצנים)

ר' נחמן, מתאר מלך שהוריש את מלכותו לבנו, ומצווה את בנו שכאשר יֵרד מהמלוכה לא יהיה בעצבות, אלא יהיה בשמחה, ואם בכל זאת הוא כן יהיה בעצבות, בכך הוא הוכיח: "כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה".

הבחינה לתודעת השליחות של מנהיג ציבור, היא כאשר הוא נאלץ לוותר על משרתו לטובת אדם אחר. מנהיג המוותר על משרתו בשמחה, מלמד למפרע כי היה ראוי למלכות, שהוא מצד עצמו אין לו כלום וכל מלכותו היא מכח השליחות. מנהיג המצטער על כך שאיבד את משרתו, הרי מלכותו לא היתה מלכות, והוא איננו ראוי למלוכה, כפי שאומר המלך לבנו. הראוי להיות מנהיג ציבור, הוא זה שאין לו מעצמו כלום והוא כולו כסא למלכות השם יתברך, שאם לא כן הרי הוא כגולם הקם על יוצרו.

שאול המלך ודוד המלך עמדו שניהם במבחן הגדול הזה, כאשר המלכות עומדת להיות מסולקת מהם:

שאול המלך, כאשר דוד מאיים על מלכותו, מנסה בכל מחיר לפגוע בדוד ולשמר את מלכותו. הוא איננו מוכן לוותר על המלכות, על אף שנאמר לו שכך יהיה מאת הקב"ה.

לא כן אצל דוד המלך, שברגע האמת אנו רואים את גדולתו, כאשר נאלץ דוד המלך לברוח עם כל פמלייתו מפני אבשלום בנו המבקש למלוך תחתיו, לוקח צדוק הכהן את ארון ברית ד' עם השיירה היוצאת. משרואה דוד המלך את הארון הוא מבקש מצדוק להשיבו לירושלים בטענה הבאה:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים הָעִיר, אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ד' וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. וְאִם כֹּה יֹאמַר, לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ, הִנְנִי יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב' טו, כה-כו).

דוד המלך, ידע מן הרגע הראשון כי מלכותו על ישראל ניתנה לו, לא בזכות עצמו אלא מכח בחירת ד' והאצלת מלכותו על דוד, ובשל כך ידע דוד להצדיק את הדין גם אם יאלץ לנטוש את המלוכה. זוהי המלכות האמיתית "מלכות שאין לה מעצמה כלום" - ובשל כך יש בה הכל.

דוד המלך זוכה למלכות נצח דווקא בשל נכונותו לוותר עליה, ולא להִשְתָכֵר מן העוצמה ולא להסתנוור מן השררה, ולזכור מכוחו של מי הוא יושב על כסאו ולמענו של מי הוא יושב שם - זהו דוד מלך ישראל, מלך המשיח.

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home