וידבר – לשון דיבורים קשים כגידים, בבחינת דברי תוכחה ומוסר

לאמר – לשון תפילה (על-פי ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן ב'; והרב ארוש שליט"א),

י-הוה – בחינת יחוד השם, כי י-הוה הוא הא-להים, בחינת דעת שלמה שלא מחלק בין חסדים וגבורות,

אל – בחינת שם א-ל, בעל יכולת להיטיב בכל מצב, והיא מידת חוזק של רחמים. כגון השפעת טובות בקביעות – שמכין מזון לכל בריותיו (תוספות ר"ה יז:.) כובש כעסו ומרחם על החוטא (הגר"א באדר"א כי תשא) (על-פי י"ג מידות – האר"י והגר"א על-פי הזוה"ק),

ומכאן שכל דיבור ודיבור של הקב"ה אל משה היה זירוז לריבוי תפילה, על מנת שיקבלו בני ישראל לדורותיהם כל ההשפעות הטובות שה' הבטיח לאבותינו, וחפץ כל כך לתת לנו.

וכן ראוי לכל אדם לנהוג, במקום לפחד מה' ולסגת מעבודתו – מריבוי הייסורים, הרגש הסתר הפנים, והרגשות ומחשבות שליליים העולים בלבו ובמוחו – עליו להרבות תפילה ותחנון דברי ריצוי ופיוס ויתעקש ויביע רצונו החזק והכן לשוב בתשובה שלמה לאביו שבשמיים ולזכות לעשות, לשמור ולקיים כראוי כל מצוותיו, חוקיו ומשפטיו, בינו למקום, ובין אדם לחברו, עד שתתקבל ותיעתר בקשתו ותפילתו. שכן גדול חפצו לקרבנו אליו, כי "י-הוה י-הוה א-ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה"

[ה' יתברך מרחם על האדם קודם שיחטא, אף-על-פי שגלוי לפניו שיחטא (ה'), ומרחם עליו לאחר שיחטא ויעשה תשובה, ומקבלו כאילו לא חטא (ה'), כובש כעסו ומרחם על החוטא (א-ל), מרחם שלא תבוא עליו הצרה, כשיש סיבה לרחם עליו (רחום), ומאוצר מתנת חינם מוציא מן הצרה אף-על-פי שאינו הגון (וחנון), ממתין לחוטא [לצדיקים ולרשעים] מלהענישו (ארך אפיים) , מטה כלפי חסד לצריכים לו שאין להם כל כך ריבוי זכויות, היינו שמשפיע חסד בריבוי (ורב חסד), משלם שכר טוב לעושי רצונו (ואמת), זוכר חסדי אבות ושומר חסד לאלפיים דורות (נוצר חסד, ר"ת), מעביר ומוחל עבירה במזיד (נושא עוון), וכן למרד – עבירה מתוך פריקת עול (ופשע), ולגבי שוגג (וחטאה) ומנקה החוטא שלא יישאר רושם של חטא אם עשה תשובה (ונקה)]. (על-פי י"ג מידות לרבינו תם, עפ”י תקציר קונט' חננו ועננו, ישראל יוסף הכהן, ב"ב).