בס"ד                                                                                                            ה כסלו

חלות לשבת

מלאכת הכנת הלחם מלמדת אותנו פרק בעבודת הנפש הפנימית.

בתחילה יש בידינו אוסף של גרעיני חיטה שלמים. גרעינים אלה הם נוקשים ונפרדים, ואפשר בנקל להבחין בין גרעין למשנהו. כדי ליצור קמח יש לטחון אותם עד דק. רק כאשר הגרעין מאבד את כל מציאותו, כשלא נותר כל שריד לממשותו העצמית, ייעשה לקמח.

הטחינה היא השלב הראשון בעבודה הפנימית. הדגן שבנו הוא התכונה הקיומית הטבועה בתוכנו- להרגיש את עצמנו. אנו מרוכזים בצרכינו האישיים, במחשבות, בכאבים, במאוויים, ברגשות ובחלומות שלנו. אך כל עוד אנו מרגישים את עצמנו, יקשה עלינו להיות קשובים באמת לזולת. אנו גם עלולים ליפול לתחושה של התנשאות ולחוסר קשר וקשב לסביבה. מלאכת הטחינה בנפש היא ההליכה נגד הטבע שלנו, היציאה מן הרצונות הפרטיים, וההתעלות מעל המאוויים האישיים שלנו. עבודה זה תאפשר לנו להסיר מעלינו את קליפת הדגן, להיות "דקים" ורגישים יותר לזולת, כנאמר בתפילה: "ונפשי כעפר לכל תהיה".

שבת שלום!!

מעובד מתוך "לקראת חלה"- שירה וינר ואילת יפרח (מומלץ בחום!)