"ויאמר י-הוה א-להים לאשה מה-זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל"

 "לאשה" ראשי תיבות "אשרי העם שככה לו אשרי העם ש-ה' א-להיו" (תהלים קמה,ב) ללמד שכיוון והרהרה חווה בתשובה, ונזכרה בנקודה הטובה שלה, שנבראה על ידי השי"ת (בחינת "ש-ה' א-להיו"), המציא לה השי"ת תיקון-תשובה, כי חפץ חסד הוא, ועל ידי תודה והודאה בחינת אשרי ממתיקים את הדין "פי אלפים" ומאיצים הישועה והגאולה.

לכאורה נשמע פסוק זה כתוכחה לחווה, אך ה' כולו טוב ורחמן, ובתוך הפסוק הלביש תיקון ודרך תשובה (כשם שצדיקים מלבישים תפלה במאמר תורה, כאשר זה לאחר גזר דין, עיין סימן ה בליקוטי מוהר"ן)

"מה" – בחינת "נחנו מה", היינו רמז לה שתקטין את עצמה, כגון "לכי מעטי עצמך" שנאמר ללבנה. כי כל שמידת הדין דורשת מהאדם זו הכנעה לקב"ה, וכל העוונות שורשם בגאווה, שלא הכניע רצונות לבו לרצון וציווי ה' יתברך. לכן הכנעה וענווה זו תשובת המשקל על הגאות.

"זאת" (עיין פירושנו לבראשית ב, כג). בגימטריה צום+קול+ממון = תשובה,תפלה,צדקה שמעבירין את רוע הגזרה. ובליקוטי הלכות, יורה דעה א, הלכות גילוח ג, אות ח מפרש רבי נתן שהאמונה נקראת זאת.

"עשית" אותיות "תעשי". שעל ידי ג' אלו בוודאי יתהפך הכל לטובה, כי אין שום ייאוש בעולם, 

ורמז לדבר, מספר הפסוק – יג – כנגד יג' מידות הרחמים. וכן כל עצות הצדיק תכליתן תשובה וגאולה.

 והדחף והרצון להיפגע ולהיעלב מקורם בהבנה מוטעית ביסודה של אופי ודרכי ה' יתברך, והם עצת המדמה, לסור מאחרי ה' יתברך ולנתק ההתקשרות לצדיק כי רק על ידי זה יוכל היצר הרע לכנוס אל לב האדם ולהשפיע על מהלכיו בבחינת "הפרד ומשול". אך עצות אלו הן שקר מוחלט שתכליתו להעמיד האדם בניסיון, ולבחון את כנות רצונו לעבוד את ה' יתברך בכל מצב, רצון שתלוי באמונת צדיקים ובפרט בצדיק האמת והליכה בדרכו תוך קיום עצותיו למעשה.