44 שנים לפטירתו של  לוחם השבת

ויוזם לימוד המשנה וההלכה היומית

על הלימוד המשותף עם הברכת משה מלעלוב ביחד בישיבת כתר תורה ברדומסק,  חשיפה ראשונית, מה  שמע הרב שטנצל מהחפץ חיים מתי ייבנה בית המקדש השלישי?, איזה כרוז שלח הרב שטנצל מארץ ישראל למחנות הניצולים מהשואה? למה המשטרה העמידה את הרב שטנצל למשפט לאחר שהוציא את ספסלי בית הכנסת לחסום את התחבורה הציבורית בתל אביב בשבת?  מיוזמי חוק השבת שנחקק בכנסת,  התפילה שחיבר לזכר נרצחי ששת המיליונים, איך גייס הרב שטנצל את ר' פנחס קהתי, להוציא משניות מבוארות על המשנה היומית,

לידתו

רבי יונה שטנצל נולד בכ"ב באב תרס"ד, בעיר סוסנוביץ שבדרום מערב פולין, לאביו הגאון רבי שלמה, ששימש כראש ישיבת "יגדיל תורה", והיה מו"ץ ודיין בעיר סוסנוביץ, ולאמו הרבנית מרים ביילא צווייגנהפט, בתו של הרב אפרים מרדכי צווייגנהפט זצ"ל, מו"צ ושו"ב דק"ק סוסנוביץ. משפחת שטנצל היו מחסידי רדומסק מספר דורות. סבא של סבו הגאון רבי דוב בעריש הרציגר זצוק"ל רבה של בנדין, הכתיר את התפארת שלמה לאדמו"ר הראשון של רדומסק.

רבינו יונה נגלה לאביו רבי שלמה בחלום

ע"פ שמועה במשפחה, בערב הברית הגיע רבינו יונה מגירונדי לרבי שלמה בחלום, וביקשו לקרוא לרך הנולד על שמו, יונה. בחשבון הנפש של אביו רבי שלמה, שמתפרסם בהקדמה לספר, הוא כותב: "קראתי שמו יונה על שם רבינו יונה החסיד מחבר שער התשובה, ושער היראה מטעם כמוס עמדי". כשיונה היה בן שנה או שנתיים, עברה המשפחה לגור בעיר צ'לודז', וכמה שנים לאחר מכן חזרו לסוסנוביץ.

מתייתם מאביו ומסתגר מספר שנים בישיבה בקרקוב

אביו רבי שלמה נפטר בגיל 35 עקב מחלה קשה, כשר' יונה היה בן חמש עשרה בלבד. בהיותו נער בן שש עשרה, הסתגר רבי יונה בישיבה בקראקוב מנותק מהעולם החיצון, כשהוא ישן על ספסלי בית המדרש מתוך שקידה עצומה בלימוד התורה. במשך מספר שנים למד את כל הש"ס ישר והפוך עד שהגיע לבקיאות בש"ס כ"מבחן סיכה". החברותא שלו היה הרבי הזקן מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל.

(כיתוב לתמונה: מספר 1 : חברותא של הרבי רבי משה מרדכי  מלעלוב

תלמיד של הגאון מקוז'יגלוב

רבי יונה היה ג"כ תלמיד של בן דודו של אביו, הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד, בעל "ארץ צבי", שהתגורר בסוסנוביץ, וערך את החידושים של אביו בסוף ספר "קהלת שלמה". (בצעירותו מונה הגאון מקוז'יגלוב בידי ה"שם משמואל" להיות ממלא מקום אביו ה"אבני נזר" כראש ישיבת סאכאטשוב, ובשנת תרצ"ה התמנה להיות ממלא מקומו של הגר"מ שפירא זצ"ל כראש ישיבת חכמי לובלין). סבתו, הרבנית פראדיל געננדיל שטענצל, אשת הרב חיים דוב שטענצל, היתה מבית שווייצר, ואחותה של הרבנית היתה מרים קיילא פרומר, אמו של הרב פרומר.

כיתוב לתמונה תמונה מספר 2 ( הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר זצ"ל

הקשר המשפחתי בין רבי לייב הירש פרומר הפך את רבי יונה לתלמידו של הרב פרומר, ונוצרה ביניהם קרבה גדולה. עד היום שמורים מכתבים מקוריים בין הרב פרומר לרבי יונה, ובהם חידושי תורה שנכתבו בין הרב לתלמידו.

מה שמע רבי יונה ממרן החפץ חיים לגבי בניית בית המקדש?

כשהשגיע רבי יונה שטנצל  עם הספר של אביו [[הגאון מסוסנוביץ]] [[קהלת שלמה]] לראדין בשנת תר"צ  על מנת לקבל הסכמה. שמע התייחסות של החפץ חיים לגבי בניית בית המקדש.

==בניית בית המקדש האם ירד בית המקדש משמיים?או שיבנו אותו בני אדם?==

מה אמר החפץ חיים בעניין בניית בית המקדש.

:לפני יותר ממאה שנה בזמן הגאון רבי עקיבא אייגר היה ויכוח בין גאוני הזמן, האם יתנו רשות לישראל על מקום מקדשינו, האם יש חובה לבנות בית מקדש ולהקריב קרבנות. היו מחייבים ושוללים

:ידוע שיטת רש"י ותוס' בשם המדרש שמקדש העתיד ירד מן השמים "מקדש ה' כוננו ידיך"

:ידוע גם הירושלמי מובא בתוס' מעשר שני שהמקדש ייבנה לפני ביאת המשיח ע"י עם ישראל גמר סנהדרין וגם פסק הרמב"ם שלשה מצוות נצטוו ישראל שנכנסו לארץ ואחת מהם היא לבנות בית הבחירה

:ועיין  בחתם סופר  יור"ד  שמפלפל בר' יחיאל מפריס שעלה לישראל בשנת י"ז לא' השישי ופסק שמקריבים אע"פ שאין בית ורצה להקריב קרבנות, מובא בספר כפתור ופרח.(לרבינו אישתורי הפרחי עמוד תשצ"ו). 

:אין הדבר פשוט אם בדורות קדומים ישבו על מדוכה זו ולא באו על עמק השווה מכ"ש בדורינו , דור יתום בוודאי יהיו בעיות שונות בין גאוני הזמן, אבל דבר אחד ברור הגיע הזמן להעלות את השאלה לפני גדולי התורה שבדורינו ואין לאחרה יותר.

:זכורני כשביקרתי ברדין אצל הסבא קדישא החפץ חיים זצ"ל, זה היה בשנת תר"ץ וזה היה תיכף אחרי חג הפסח יום או יומיים,

:בבוקר הכירו שיש לו מה לומר. וכשגמרנו את התפילה בישבנו ע"י שלחנו נתן דפיקה בשלחן ודממה השתררה בחדר.

:פתח ספר מלכים והתחיל לדבר לאנשים שעמדו אז סביבו. זה לשונו

שואלים: בקרוב נבנה בית המקדש איך? אין חכמים, אין נביאים, מי יבנה בית ה'?

:והתחיל לשאול שאלות ותיכף נתן תשובות לזה ותיכף התחיל לקרוא פסוק בפסוק מלכים ז': וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור. בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ויהיה איש צרי. חרש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מאלה בנחושת ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו, והמשיך, הנה בן אשה אלמנה, אביו בעל מלאכה צורף נחושת, וה' נתן בו חכמה ובינה ודעת לעשות את מלאכת המקדש.

:אין צורך בנביאים אין צורך במיוחסים אין צורך בחכמים רק שיגיע זמן בניין בית המקדש ה' נותן תבונה ודעת לבנות בית המקדש למי שיש בו לב שלם ותם, בן אלמנה, בן לאיש בלתי מוכר בעל מלאכה.

:את זה שמעתי מפי קדשו בעמדי אז על ידו, דמעות זלגו מעיני ואינני שוכח את הפרט הזה, וזכורני שבזמן שקרא את הפסוקים הנ"ל הי' בעיני כאילו אנו שומע אותם מאת נביא בישראל, ואולי הגיע הזמן שיתקיימו דבריו של אותו צדיק.

חתונתו בסוסנוביץ

בי"ג שבט תרצ"ב )21/01/1932( נשא רבי יונה את שבע פישל לאשה, בתו של הנגיד ר' חיים פישל ואשתו חנה, הידועה בכינוי חנקלה, לבית ינובסקי. החתנונה נערכה בסוסנוביץ. חמיו, ר' חיים, ניהל עסק בתחום הברזל, שימש כמוהל ומל את התינוקות של סוסנוביץ ללא תשלום. ר' חיים היה איש חסד ורודף צדקה. ר' חיים פישל היה בנו של ר' הערש מאיר פישל, שעליו מספרים שהיה עשיר כקורח, שרכש קרקעות בסוסנוביץ כשהיא היתה כולה פרדסים ולא מיושבת. הערש מאיר האריך ימים ונפטר זקן ושבע ימים בגיל 105. הוריה של סבתא חנה פישל היו הרב אברהם משה ינובסקי, וזוגתו ביילה הינדה לבית פוטש. הוריו של אברהם משה היו ר' יצחק אייזיק ינובסקי, שהיה מהעיר מרזיגלד (Mrzygold), וזוגתו, רבקה לייבוש. הוריו של ר' יצחק אייזיק היו  ר' מרדכי ורייזלה ינובסקי.

תמונה מספר 7 הסבא הרב הערש מאיר פישל והסבתא רחל מרים פישל

תמונה 24  חמיו של רבי יונה ר' חיים פישל ורעייתו חנה לבית ינובסקי

תמונה 41 הכתובה  שנתן לאשתו שבע.

מקבל סמיכת הוראה מאב"ד ורבה של טשענסטחוב בפולין הרב נחום אש

רבי יונה קיבל סמיכה לרבנות ממספר רבנים, ביניהם הרב מנחם צבי באמץ אב"ד טרוסקאלאס והרב אברהם יצחק הכהן קוק,  רבה של בנדין הרב חנוך צבי הכהן לוין זצ"ל, וקיבל מכתב תמיכה מהרב משה טווערסקי מסוסנוביץ, מבית הדין של בנדין.

בתאריך כ' למר חשוון תרצ"ה קיבל תעודת סמיכה מרבה של טשענסטחוב בפולין הרב נחום אש זצ"ל, וכך כתב:

"ב"ה,

האברך המופלג חו"ב מ' יונה שטענציל נ"י, בן הרה"ג ומפורסם ר' שלמה שטענציל ז"ל, מו"צ דק' סאסנאווצי, עסק באורייתא תדירא, יגע ומצא כדי מדתו, והגיע להוראה, וכבר יש בידו תעודת התרת הוראה מכבוד אהובי הרב הגאון הגדול, חו"פ האבד"ק בענדין שליטא, והנני אומר ג"כ לפועלא טבא, אשר חילו ונוצר תאנה ואכל פרי, וכל מן דין סמוכי לנא, יורה יורה בהוראת או"ח כדת של תורה, ויגיד ליעקב דבר חק ומשפט. בין איש לרעהו, לדעה מה יעשה ישראל.

אך בתנאי שלא יהי' להורות שום הוראה שלא ברשות המרא דאתרא י"ד יתן הטוב.

ובאתי על עה"ח כ' לירח מר חשוון שנת תרצ"ד פה טשענסטחוב"

נחום אש אבד"ק טשענסטחוב

כיתוב לתמונה מספר4 + תמונה  מספר  44 : סמיכה שקיבל מרבה של טשענסחוב הרב נחום אש זצוק"ל

מכתבו של סבו הרב חיים דוב שטענצל זצ"ל

סבו, הדיין של העיר צ'לודז', הרב חיים דוב שטענצל זצ"ל, התייחס לנכדו ר' יונה כבנו. הקשר ביניהם התחזק במיוחד לאחר התייתמותו מאביו בהיותו נער בן חמש עשרה. בסוף ימיו בשנת תרצ"ג, לאחר שכבר נישא, כתב לו רבי חיים דוב מכתב ללמדו הדרך אשר ילך בה:

תמונה מספר 5 – הרב חיים דוב (בעריש) שטנצל סבו של רבי יונה שטנצל

"בעה"י ער"ח ניסן פ' ויקרא תרצ"ג טשענסטחוב

החוה"ש והבריאות וכט"ס לאהובי נכדי היקר הנעלה מופלג בתו"י וכו'

אחדשה"ט כמשפט הנני להודיעך שת"ל ית' אתנו החוה"ש והבריאות יזכנו השי"ת לשמוע מכם תמיד בשו"ט ע"ע

עתה הנני באתי להזהירך מחמת שכתבה התורה ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ד' אלוקיך, ראינו כי עיקר הכל הראשית.

ע"כ תראה להרגיל את עצמיך בראשית ימיך, וכולא בתר רישא גמירא, וכן כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, הפירוש ראשית קומו ממטתו כי עריסה היא המטה בל' הכ' הנה ערשו ערש ברזל, דהיינו תיכף בקומו מנחלה תרימו לד', ראינו מכל זה, כי העיקר הכל התחלה והראשית.

ע"כ הנני לבקשך מאד שתדע ותזכור שעתה מבחר שנותיך, ובאם לא עכשיו אימתי. וכי איתא בש"ס אשרי איש ירא ד' אשרי למי שעושה תשובה כשהוא איש, לכן תראה להרוג' את עצמך עפ"י שו"ע והפוסקים, ולא לילך בגדולות ובמוחין דגדלות, כמו שראיתי בכמה יונגע לייט, שמנהגים את עצמם בחסידות. והמה בוערים כאש, ולבסוף אחר איזה שבועות נשתכח הכל ולא נשאר מאומה בידם, וזה הכל מחמת שרוצים לעלות תיכף במדרגה עליונה, ולזה נופלים תיכף, ע"כ תראה לילך בהדרגה וכמאמר דהמע"ה לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, כי בדור היתום הזה לאו כל המוחא סביל לילך הגדולות רק בדרך פשוט לקיים דברי השו"ע והראשונים, כי הוא דבר השווה לכל נפש והוא דרך הישר לכל איש.

ותיכף בקומך ממטתך בבוקר תקבל עליך עול מלכות שמים שלימה, לא כמצוות אנשים מלומדה, ותתפלל מיד בתפילת שחרית בציבור, ותטעום מה תיכף אחר התפילה, כי פת של שחרית הוא סגולה לכמה דברים ומועיל מאד, עיין בגמרא, ע"כ תראה ליזהר בה.

והשיעורים תסדר לך כפי שכלך והבנתך, והעיקר שתעשה כל דבריך ומעשיך בהשכל ודעת, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, אפילו דברי הרשות, ותהיה מאלו הנאמר עליו חכם עיניו בראשו, היינו שיראה בראשית הדבר מה שיצמח מזה לבסוף, והלימוד שלך יהי' להבין בפשיטות דבר חכמז"ל, ולשמור ולעשות מה שאפשר.

ולא תעסוק בפלפול של הבל. לפעמים תחדש דבר מה אם יהיה באפשר, כי קב"ה חדי וכו'.

ותלמוד בכל יום ויום איזו הלכות משו"ע או"ח והכל לשמור ולעשות ולקיים ולא להתפאר חלילה.

וכל לילה קודם השינה תראה ללמוד כמו 15 רגעים ספר ראשית חכמה שער הקדושה, ולא תאריך בדבר יותר מזמן הזה.

גם בס' תנד"א תלמוד מה קודם השינה, ובמוצש"ק תוכל ללמוד יותר מחצי שעה, כי במוצש"ק הוא מסוגל מאוד.

גם אל תדקדק מאוד בחומרות, כי הוא מעשה שר"ל שמחמיר מאוד על האדם, ועי"ז מחמת החומרות הגדולות בכבד עליו המשא – משליך מעליו הכל.

ובמקווה תלך רק בעת הצורך.

והעיקר שתעשה הכל לש"ש ובהשכל ודעת, כי יצר אדם בת' דליבא יתיב, והרבה פעמים מראה לו שהוא מצוה, ובאמת הוא מן העבירות החמורות, ע"כ תעשה בדעת ובשכל, ולחשוב בכל דבר תכליתו, ותזכור ג"כ כי יצר תינוק ואשה תהי' שמאל דוחה וימין מקרבת.

אבקשך מאוד שתודיעני מבריאותך הטוב ומבריאות זוג' תחי', ותכבדה יותר מגופך, כי היא סגולה לעשירות, כמאמר הגמ': אוקירו לנשייכו וכו'.

ותהי' אוהב שלום ורודף שלום, ותהיה מהנעלבים ואינם עולבים וד"ל, אין לי להאריך יותר.

ממני אביך זקנך המברכך שתצליח בכל אשר תפנה, ומצפה הצלחתך והרמת קרנך למעלה עם הרמת קרן ישראל במהרה.

                             הק' חיים דוב

הנני דורש שלום חותנך ידי"נ החסיד מפורסם לשבח ולתהלה מהור"ר חיים נ"י ולכל ב"ב היקרים, והנני מברכם בכל טוב.

                                      הנ"ל"

"File:צוואה רבי חיים דוב שטנצל לנכדו הרב יונה שטנצל זצ"ל.JPG|thumb|צוואה שכתב לנכדו "הרב יונה שטנצל" זצ"ל"

"File:צוואה רבי חיים דב שטנצל לנכדו רבי יונה שטנצל זצ"ל חלק שני.JPG|thumb|חלק שני של הצוואה של הרב חיים דוב שטנצל לנכדו הרב "יונה שטנצל" זצ"ל"

תמונה 6 + 6.1 הצוואה שכתב הסבא רבי חיים בעריש לנכדו רבי יונה

עלייתו של רבי יונה לארץ הקודש והצלתו משואת אירופה

רבי יונה עזב את סוסנוביץ בהיותו בן שלשים בשנת תרצ"ה (1935 למניינם), ונפרד מאמו הרבנית מרים ביילא, מחמיו ר' חיים פישל, ומסבו הרב אפרים מרדכי צוויגנהפט, ועלה לארץ הקודש. את הדרך באוניה עשה יחד עם רבי דוד בורנשטיין, האדמו"ר מסוכוטושוב, מחבר הספר "חסדי דוד", ועם רבו הרב אריה צבי פרומר, ראש ישיבת חכמי לובלין, שהיו בדרכם לביקור בארץ ישראל. שניהם חזרו לפולין ונרצחו ע"י הצוררים הנאצים ימ"ש. רבי יונה ואחיו נחום היו היחידים ששרדו מתוך שבעת האחים והאחיות.

כשרבי יונה הגיע לארץ הקודש, שרר עוני גדול בישוב בארץ. זו היתה תקופה של 4 שנים לפני תחילת שואת אירופה. בהגיעו לארץ, פתח עם אשתו מפעל בשם "דבק יונה" במטרה לפרנס את בני ביתו. אשתו שבע ניהלה את המפעל הקטן, ודרך זה הם התפרנסו בשנים הראשונות לבואם, עד שנתמנה לחבר הנהלת רבנות תל אביב, ואז העביר את עסקו לגיסו משה פישל.

את תפקידו כרב קיבל בזכות השתדלויות של אמו הרבנית מרים ביילא, אשה מלאה רוח, שהפעילה קשרים והגיעה לארץ במיוחד מפולין לסדר תפקיד לבנה. כמו"כ נתמנה לרב האחראי על השבת בתל אביב.

האדמו"ר מרדומסק שלח מכתב בידיו שנאמניו בארץ ישראל  יעזרו לו

תמונה מספר 10 מכתב המלצה של הרבי מרדומסק לרבי יונה

הקמת המשנה וההלכה יומית

לאחר שאיבד את אימו שנרצחה בשואה,  ואת כל אחיו ואחיותיו מלבד אח אחד ששרד שנסע לאנגליה, בחג השבועות תש"ז הקים רבי יונה את המשנה היומית - היום 'קביעותא', השם של הארגון הממשיך את הוועד העולמי ללימוד המשנה היומית - לעילוי נשמת ששת המיליונים אחינו ואחיותינו שנספו בשואת אירופה. הוא פנה לכל גדולי האדמו"רים והרבנים, ובקשם להצטרף ליוזמה של לימוד 2 משניות ליום. רבו של רבי יונה, הרב פרומר זצ"ל, כבר ייסד בפולין לימוד 2 משניות בסדר זרעים וסדר טהרות להשלים את לימוד הש"ס של דף היומי שייסד מהר"ם שפירא זצ"ל, ורבי יונה הוסיף וייסד לימוד משניות בכל הש"ס, ורצה בזה גם להנציח את קדושי השואה. הרבנים הצטרפו ליוזמה של רבי יונה, והם חתמו על התקנה ללימוד "המשנה היומית". בין המצטרפים נמנו הרבי הישיש מגור ה'אמרי אמת', רבי איסר זלמן מלצר, ה"אביר יעקב" רבי אברהם מסדיגורא, הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ויידנפעלד, האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין, וראב"ד העדה החרדית רבי זעליג בענגיס.

תמונות 8: קול קורא של גדולי הרבנים שהחתים רבי יונה על לימוד המשנה היומית

במחנות העקורים רבבות פליטים החלו לראות את הכרוזים בחו"ל ששלח רבי יונה, שם נכתב:

קדיש על אביך לא אמרת

מצבה על קבר אימך לא הצבת

את יום השנה לפטירתם לא תדע

על קבר אביך אינך יכול להשתטח

על קבר אימך לא תוזיל דמעות

בחורבן בית ישראל נספו אחיך ואחיותך

שבעה אחריהם לא ישבת

קריעה אחריהם לא קרעת

מיליונים אחינו בית ישראל נחנקו ונשרפו לאפר

איזה זיכרון נצח תוכל לעשות להם

במה תוכל לכבד את זכרם

היכנס נא לבית הכנסת להשתתף עם הציבור בלימוד "המשנה היומית" לזכר קדושי השואה.

וועד הרבנים במינכן בזמנו התעוררו, והדפיסו ש"ס משניות מיוחד, בו הכניסו גם את הכרוז הזה.

העם היהודי שהיו עקורים, ייכנס לבית כנסת ישב וילמד, האריז"ל כתב שמשנה זה אותיות נשמה, מדובר בתקנה שתקנו גדולי הרבנים, לימוד תורה לימוד השווה לכל נפש, וזה מאפשר לסיים את כל ש"ס המשניות.

תמונה מספר 8 קריאתם של גדולי הרבנים למען לימוד משנה יומית בשנת תש"ז 

תמונה 9  הכרוז שהפיץ  סבא בקרב ניצולי המחנות והעקורים

לאחר מכן הצטרף גם רבי משה פיינשטיין זצ"ל.

התפילה שחיבר לזכר הנרצחים

אנא ד' מלא רחמים

אשר בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, יהי נא לרצון לפניך תורתנו ותפלתנו בעבור נשמותיהם של מאות ריבוא מישראל זקן ונער, אנשים, ונשים וטף, שנהרגו על קידוש השם, נשחטו, ונחנקו, ונשרפו לאפר על ידי הצוררים הגרמנים ימ"ש, ביניהם ארזי הלבנון, אדירי התורה, קדושים וטהורים, ראשי ישיבות ותלמידיהן. תינוקות ישראל שלא טעמו טעם חטא וצדיקי עולם. רבני ישראל עם קהילתם, קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם וכן בעד קרובינו שנספו בתוכם.

יזכרם אלהינו לטובה

עם שאר צדיקי עולם, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך. ככתוב בתורת משה איש האלוהים: הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמור: ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון.   ובכתבי הקודש נאמר: למה יאמרו הגויים איה אלהיהם, יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך.

תהי נפשם צרורה בצרור החיים

להחיותם בתחית המתים עם כל מתי עמך ישראל ברחמים, ושלח לנו את משיח צדקנו לפדות אותנו מגלותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ונזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן.

ראיון בעיתון הליכות 3 בפברואר 1959 (למניינם)

זכור לנו מגיד שהיה מופיע, בעיירה אי שם בגולה, והיה פותח את דרשתו בניגון, כמאמר דוד המלך עליו השלום, "לכו בנים שמעו לי, יראת ד' אלמדכם".

אמורים הדברים= הסביר המגיד, כלפי אנשים השקועים במ"ט שערי פרנסה. ושאין שעתם פנויה לעמוד ולהרהר, לעמוד ולהקשיב.

הם- התנגן המגיד, אילו אמר להם דוד המלך- "עמדו והקשיבו יראת ד' אלמדכם" היו עונים: "אין פנאי לעמוד" טרדות הפרנסה רודפות אותנו, ואנו מחוייבים לרוץ.

ולכן אמר להם נעים זמירות ישראל, "לכו" כביכול, המשיכו בדרכיכם אולם הטו נא אוזן אלי, והקשיבו יראתם ד' אלמדכם.

בזכרנו במאמר הנ"ל של המגיד, עת היינו ישובים בביתו של הרב ר' יונה שטנצל שליטא והאזנו להסברתו כיצד עלה לפני 12 שנה, לקבוע לימוד משנה יומית, לזכרם של המיליונים שנרצחו.

לקבוע

בליבו של כל אדם בישראל, פינת התייחדות קדושה. יום יום להקדיש כמה רגעים לזכרם.שעה שהסביר לנו כיצד נסע על חשבונו הפרטי לאמריקה, כדי להפיץ את הרעיון בין המוני העם. כשהוא מסביר ליהודי אמריקה כי הוא מין שליח שכזה, שלא בא לאסוף כסף, לא בא לקבל מהם דבר, אלא לתת להם, להעשיר אותם, בערך נוסף ששמו המשנה היומית

• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום, מועט שבמועט דקות ספורות ביום, אולם בהתמדה יום יום, מן המעט אל הרב, ובמשך שש שנים הנך נמצא, עובר על פני כל ששה סדרי משנה.

שתי משניות ליום- שתי משניות ליום

יום יום, דקות ספורות, להתייחדות עם זכרם של מיליונים יהודים, שנרצחו שנהרגו ושנשחטו ושנורו ושנקברו חיים. אנשים ונשים זקנים וזקנות, בחורים ובתולות, חתנים וכלותיהם, ילדים וילדות, שנורו ושהומתו ברעב, ושמתו מעבודת פרך. שהועמדו גושים גושים בשדות פולין, והותזו עליהם מים, עדי הפכו לגושי קרח. שהובלו בקרונות סגורים הרמטית בין יאסי לפודול אילואי שבגולת רומניה. עד שיצאה נשמתם בחנק, אדי הסיד והכלור, שפוזר על רצפת הקרונות. שנשחטו בבית המטבחיים בבוקארשט וניתלו גוייותיהם כשמודבקות להן פתקאות "בשר כשר":

שנקברו

בקברות אחים גדולים, וימים רבים זעה האדמה כשכיסתה על הקבורים חיים בטרם יצאה נשמתם במעמקים שגוועו בדרכי טראנסדניסטריה וגויותיהם נשארו מושלכות בצידי הדרכים, טרף לעוף השמיים ולחיית השדה.

שגורשו למרחקי סיביר ומתו, וקבריהם פזורים ללא ציון וללא זכר. שקורקפו למען יעובד עור פניהם, לסוככים למנורות צוררים: ששומנם הותך ןעובד לסבון בעל כתובת RIF (שומן יהודי טהור) שאפרם פוזר על פני שדות פולין לדישון האדמות.

• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום זמן מועט מידי יום ביומו, למען יישמר זכרם הקדוש של קדושים וטהורים ארזי הלבנון, ואדירי התורה, רבנים ואדמו"רים, אשר גם על סף המוות, נשאו את התקווה הגדולה בליבם, ולימדו את ההמונים לקדש שם שמיים, ולהיכנס למשרפות אושוויינצים בשיר "אני מאמין" על שפתותיהם.
• שתי משניות ליום להתייחדות, עם המוני עמך אשר הובלו במוות בשפתיים חשוקות ונכנסו לכבשנים באמירת "שמע ישראל".
• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום, לזיכרם של תינוקות של בית רבן, ושל עוללים שלא חטאו, אשר הרי הררים של נעליהם, נמצאו מתגוללות בחצרות בתי הכבשנים על אדמת פולין הארורה.
• שתי משניות ליום, יום יום, גם לעילוי נשמותיהם של יהודים שניסו בחייהם להתכחש לצור מחצבתם ושחזרו בתשובה ברגע האחרון לחייהם, ומתו על קידוש השם, כש"שמע ישראל" על שפתותיהם.
• רגעים ספורים מידי יום ביומו, להנצחת זכרם של אלה, שאין להם זיכרון אחר, מלבד זה הנהוג מדור דור, שתי משניות ליום, כי משנה אותיות נשמה הם.
• לימוד המשנה אין בו כל דבר חדש, על לימוד תורה, ואף תורה שבע"פ במשמע, נצטווינו מסיני לנו נאמר "והגית בו יומם ולילה" וכם נצטווינו "ולמדתם את בניכם".
• רבותא היא כי זהו מפעלו של יחיד, אשר הקדיש מכוחו מאונו, ומהונו, הטריד רבנים וארגונים דתיים, שקד על דרכי הפרסומת הנהוגים הדפיס לוחות והמציאם לבתי כנסיות בכל הרחבי תבל, עד שלאט לאט נהפך הדבר לקבע. המונים החלו להתעניין בדבר, ולסגל לעצמם את הקביעות, שבלימוד המשנה יומית

שעת כושר

הייתה זו גם שעת כושר, לפני שתים עשרה שנה, בהתרומO המסך מעל פני אירופה, לכשעמדנו לפתע בפני המציאות המרה, הידיעה על השמדת שליש האומה, הידיעה על אירופה שרוקנה מיהודים, הידיעה על שואה שאומתנו טרם ידעה כמוהה. הועמדנו בפני בצורך לעשות מעשה, להציב מצבה להבטיח, כי לא ייכחו אותם המיליונים שלא נשארו להם קרובים ושארי בשר, שישמרו יום פטירתם ושיאמרו קדיש אחריהם.

• הרגישה עצמה כל שארית ישראל כיתומים ויחד עם קולות "יתגדל ויתקדש" שבקעו מכל בית, הורגש הצורך ללמוד משניות לזכרם.

משניות  קהתי על המשנה היומית

הרב שטנצל גייס את הרב פנחס קהתי להוציא ביאור על המשניות,  הוא גייס את קהתי שעבד כפקיד בנק בבנק המזרחי להוציא משניות יומיות על המשנה היומית, בשלב ראשון יצאו קונטרסים קטנים, על המשנה היומית,  וכך לאחר שהסתיים המחזור של 6 שנות לימוד המשנה היומית,  נוצר  סדרת המשניות המבוארות של קהתי על המשניות.

בשנת תשי"ד תיקן גם את לימוד ההלכה היומית, לימוד שלשה סעיפים מידי יום, בהסכמתם של גדולי הרבנים. בין החותמים על לימוד ההלכה היומית במשך השנים היו: הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ראש ישיבת טשעבין רבי דוב בעריש ויידנפלד זצ"ל, הפוסק הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, הרב זלמן סורוצקין יו"ר מועצת גדולי התורה, רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, הרבי ממודזיץ הרב שמואל אליהו טאוב זצ"ל, הרב עקיבא סופר זצ"ל אב"ד פרשבורג, הרבי מביאלא רבי יחיאל יהושע רבינוביץ זצ"ל, הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל ועוד.

מקום מגוריו של הרב שטנצל

את ביתו קבע תחילה ברחוב נווה שאנן 42, בקומה הראשונה, מעליו התגורר רבי פישל כהן. עם השנים עבר להתגורר ברחוב פינסקר 25.

רבים מן הציבור החרדי של שנות החמישים והשישים קבעו את מרכזם בתל אביב. החסידויות שקבעו את מרכזן בתל אביב היו בעלז, ביאלא, מונקאטש, חסידות לעלוב הוסיאטין, סדיגורה, מודז'יץ, בוהוש, בויאן, אוז'רוב, סוכוטשוב, סטריקוב, וסלוי, לעלוב, נדבורנה, קוז'ניץ, קוידינוב ועוד. סך הכל שכנו במרכז העיר תל אביב כארבעים חסידויות.

הספסלים שחסמו את מעבר האוטובוסים של דן בתל אביב בשבת

רבי יונה בלט במיוחד באחריותו לשמירת צביונה של השבת בתל אביב. הוא נשא על כתפו את השליחות לשמור על תל אביב מושבתת בשבת.

נושא חילול השבת בתל אביב, היה אחד מעיקרי חייו. הוא אף הועמד למשפט ע"י המשטרה, על כך שיצא עם מתפללי בית הכנסת "ארלנגר" הצמוד לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ויחד הם שמו שולחנות וספסלים על הכביש על מנת לחסום בגופם את חילולי השבת של האוטובוסים של דן שניסו לנסוע בשבת.

.

זה נוסח הנאום שנשא הרב יונה שטנצל בפני השופט בעקבות העמדתו לדין על המחאה שארגון בתל אביב נגד חילולי השבת של חברת דן:

"כבוד השופט, בפעם הראשונה בחיים אני מופיע לפני איזה בית משפט שהוא, לא עמדתי אף פעם לא לפני בית משפט רבני, ולא לפני בית משפט לא דתי. באמת רואים אנו דבר הפוך בזמן שישראל היו במדבר נמצא איש מקושש עצים ביום השבת והביאו אותו אל משה והענישו בעונש הראוי לו, לו היה שם משטרת ישראל - בוודאי היו אוסרים את המביאים, שהרי לא היתה להם זכות להתערב בענייניו הפרטיים של הפרט. כאן קרה משהו הפוך, לא מביאים למשפט אלו שמחללים את השבת, אלא דווקא את שומרי שבת, את אלו אשר מצאו לנכון להגן על דת משה וישראל להגן על חילול מקום קדוש, על פגיעה והתגרות בבית המקדש מעט. בזמן שמתפללים "ושמרו בני ישראל את השבת עם מקדשי שביעי מנוחה שלמה שאתה רוצה בו", באים אוטובוסים של חברת דן, חברה יהודית בארץ ישראל, ביום השבת שעה לפני יציאת השבת, ובקול רעש גדול מעמידים את האוטבוסים ליד בית הכנסת, ממול (בתוך ד' אמות), ומורידים את הנוסעים, נוסעים יהודים, שהעלו אותם כשעתיים לפני יציאת השבת. כבוד השופט, האפשר ליהודי מאמין שומר שבת, שהשבת קודש אצלו בכל נימי נפשו, לא להגיב? ומה היתה התגובה? לא התנפלנו ח"ו על מישהו, רק חסמו את הכביש מול בית הכנסת, מחאה נגד העירייה ונגד אלו אשר בידם וברשותם האפשרות לסדר את דבר זה, שדעת בית המשפט צריך להסביר שגם יהודי דתי צריך להרגיש את עצמו במדינת ישראל בביתו הוא ולא כיהודי גלותי. ובזמן שדתי נפגע ע"י מישהו צריך הוא להגיב, המדובר בתגובה שקטה. רואים אנו רואים שבזמן שנפגע או שחשבו שנפגע איזה מקום קדוש של הגוים ???????? ועד היום האומות דנים על מקומות הקדושים??????????? הרגשתנו נפגע מקום קדוש, המותר לנו להבליג ולהבליג??? כבוד השופט, השבת הוא הקודש קדשים של כל התורה, ?????? יהודי כשעובר על כל התורה" ???? [ההמשך לא ברור].

הוא יצא זכאי.

רב שכונת ברזילי ורב בית הכנסת ארלנגר בתל אביב

רבי יונה שימש כרב שכונת ברזילי, המוכרת היום כשכונת סחרוב. רבי יונה שימש גם כרב בית הכנסת ארלנגר, שם היה מרביץ תורה, ואמר מידי יום שיעור בדף היומי, ו"משנה יומית" ו"הלכה יומית". יהודים תלמידי חכמים כמו הרב אברהם אבא פסרמן זצ"ל, ותלמידי חכמים נוספים ישבו יחד עם פשוטי העם, והקשיבו לשיעוריו מדי יום במשך 36 שנים.

תמונה מספר  84:  רבי יונה בשמחה משפחתית

חילול שבת בתל אביב והבנין של תחנת האוטובוסים של דן קרס

ברוך השם שזכינו שעירינו מתפתחת מיום ליום, והתחנה המרכזית של אוטובוסים הבין עירוניים הבנוייה לתפארת העיר היא לדוגמא. אבל לדאבונינו טעינו בזה, שחשבנו שהתחנה המרכזית שהיא רכושה של העיר, בה תישמר השבת כהלכתה, והרי כפי שנתפרסם בעיתונים התנתה העירייה, עם הקואפרטיבים על שמירת השבת במלואה. ולצערנו הגדול אין די מילים לתאר את גודל הכאב, מחילול השבת בתחנה. תורים ארוכים של מאות אנשים ממלאים את האוטובוסים כי לנסוע לירושלים לחיפה ולראשון לציון ולכל פינות הארץ, זמן רב אחרי הדלקת הנרות, וכמובן שהאוטובוסים באים למקומם שעות אחרי צאת הכוכבים בשבת ממש. והתנועה שם בכל תקפה, כמו בימות החול.

וכן באים לתחנה אוטובוסים מכל פינות הארץ בליל שבת בלי הפסקה, ופולטים מאות איש. וכשפנינו למנהל התחנה מטעם העירייה מר פלדמן השיב, אין בידו לעכב עליהם.

בשבת האחרונה יצאו רבני הסביבה עם קהל, כדי להשפיע על מחללי השבת,להפסיק את התנועה, וחלק מהמתפללים בהתקהלות חסם את הדרך לפני האוטובוסים כדי לאלצם שיורידו את הנוסעים לא בשטח התחנה אלא על ידה, התנפלו עליהם חברי קואופרטיב "אגד" באגרופים ופצעו אחדים מהם. יש לזכור שזה לא עניין פרטי, וגם לא עניין מקומי, אלא ארצי. כי אם שיירת אוטובוסים עוזבת כאן בשבת את התחנה מתחללת השבת בכל ערי הארץ ובכל מקום שעוברים האוטובוסים , והתחנה הרי היא רכוש ציבורי ויש בעלים, העירייה של תל אבב שבידה לעכב.

הרב יונה שטנצל

בחודש אב תשכ"ט, ביקר בארץ גיסו של רבי יונה, הרה"ג רבי שלמה זאב צווייגענהאפט זצ"ל, יחד עם בתו מרת שרה מיכלא עדעלשטיין שתחי', והם נפגשו עם יהודי אחד שסיפר להם מעשה נורא שבו היה רבי יונה מעורב.

היהודי סיפר להם שפעם אחת בשבת קודש הוא ישב מול בניין תחנת אוטבוסים בת"א שהיתה באמצע בנייה, וראה שגם בשבת הם בנו שם. פתאום הוא ראה שהרה"ג רבי יונה צעד לכיוון התחנה וצעק על חילולי השבת, והאנשים שהיו בבניית התחנה הסתכלו עליו בבוז על ניסיונו למחות על חילול השבת.

לאחר מספר דקות יצא רבי יונה ואמר:

דבר שבונים בשבת אין לו קיום!

דבר שבונים בשבת אין לו קיום!

דבר שבונים בשבת אין לו קיום!

בשבת קודש בשבוע שלאחר מכן פתאום נפל כל הבנין ונהרגו כל העובדים שם!

פטירתו

רכשראש הממשלה גולדה מאיר החליטה לפתוח את שידורי הטלוויזיה הישראלית בשבת, היה רבי יונה נסער מאד כל היום, ולאחר שחזר מבית הכנסת בליל שבת, חטף דום לב.

הלוויתו נערכה בתל אביב ובבני ברק, והוא נקבר בבית העלמין שומרי שבת, בבני ברק. נפטר י"ט תמוז תשכ"ט.

ביום א'  י"ט מנחם אב, בשלושים,  התקיים הספד  בבית חסידי רדומסק ברחוב בר כוכבא 31 בתל אביב, הספד לרבי יונה.  הספידו אותו  מרן הגאון הגדול  הרב עובדיה יוסף הרב הראשי לתל אביב יפו, כ"ק האדמו"ר  רבי מנחם שלמה בורנשטיין (זצ"ל) האדמו"ר מרדומסק סוכוטשוב, *הרה"ג רבי דוד צבי זילברשטיין חבר הרבנות הראשית לתל אביב

* הר"ר פנחס שיינמן יו"ר המועצה הדתית לתל אביב יפו

תמונה מספר  75 רבי יונה עם בנו  שלמה