פרסום:
���� �����
ברכת הרואה נר חנוכה
יט כשמדליק הנר בלילה הראשון, ידליק את הקיצוני מימין, הרחוק ביותר מהפתח, ובלילה השני ידליק הנר (הנוסף) החדש תחלה, ואחר כך הנר שהודלק אתמול, וסדר ההדלקה משמאל לימין, (כסדר כתיבת אנגלית וצרפתית). וכן בלילה השלישי יתחיל בנר החדש, הקרוב לפתח, ואחר כך הנר של אתמול, ואחר כך הנר של שלשום, וכן על זה הדרך מידי יום ביומו, עד שבליל שמיני ידליק תחלה הנר הסמוך ממש לפתח, שהוא הקיצוני משמאל, וממשיך להדליק משמאל לימין, ויסיים בנר שהודלק הראשון, ונמצא שתמיד מברך על הנר הנוסף, כי בתוספת הימים נתווסף הנס, וכן המנהג. [ילקו''י מועדים עמ' רכט. וכ''כ מרן בש''ע (סי' תרעו ס''ה). וכ''ד האר''י בשעה''כ (דף קח ע''ג). ובנגיד ומצוה (דף כו:). וכ''כ מהר''י קולון (שרש קפג). והמרדכי (פ''ב דשבת). ובשו''ת תרומת הדשן (סי' קו) הביא שכ''ה מנהג בני ריינוס, ושכן דעת מהר''ם, שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. ובני אוסטרייך מתחילים מצד ימין ומדליקים כדרך שאנו כותבים. ע''ש. והלבוש כתב שצריך להדליק מימין לשמאל כסדר כתיבה שלנו. והסכים עמו בשו''ת פנים מאירות ח''א (ס''ס צח). וכ''ד הגר''א. אבל הפר''ח (סי' תרעו ס''ה) כתב, שהוא פירוש משובש, והעיקר כמרן הש''ע. ושכן מנהגינו. וכן העלה הגאון באר שבע סוטה (טו:) שכל המפרש בענין אחר הרי הוא משבש ומהפך דברי אלקים חיים. ע''ש. וכן הסכים בנזירות שמשון שם. וכ''פ בשו''ת חתם סופר (חאו''ח סי' קפז). ואנו אין לנו אלא ד' מרן הש''ע. ובפרט שכן הסכים ג''כ האר''י ז''ל. וכן המנהג. וכן העלה בשו''ת שדה הארץ ח''ג (חאו''ח סי' לג). וכ''כ בספר נהר מצרים (הל' חנוכה סי' ז). ושכן הוא המנהג]. א גם בזמן הזה יש לברך על ראיית נרות חנוכה, באופן שיתמלאו שלשה התנאים הצריכים לזה, שהם: שהוא לא הדליק נר חנוכה, שאינו עתיד להדליק באותו לילה, ואין מדליקין עליו בביתו, שאז כשרואה נרות חנוכה, בלילה הראשון מברך שתי ברכות, שעשה נסים, ושהחיינו, ובשאר לילות ברכת שעשה נסים בלבד. ואם חסר אחד משלשה תנאים אלו, אינו מברך על הראיה. ונראה עוד שאין הרואה מברך על נרות חנוכה של אחרים, אלא בתוך זמן המצוה, שהוא תוך חצי שעה משעת ההדלקה, אבל אם עבר זמן המצוה, אינו מברך. וכן אם הוא מסופק בדבר, אם עברה חצי שעה משעת ההדלקה או לא, לא יברך. ואף על נרות של בית כנסת יש לברך ברכת הראיה, ובלבד שיהיו תוך חצי שעה. ואם ראה נר חנוכה, ולא בירך מיד ברכות הראיה, יכול לברך בתוך זמן המצוה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכז. יחו''ד ח''ד סימן לח]
ב יש מי שכתב שאין לברך ברכת הראייה עד שיראה נר השמן עם הפתילה של נר חנוכה, אבל אם ראה את השלהבת בלבד, אף שיודע שהוא של חנוכה, אינו מברך ברכת הראיה. [שו''ת עני בן פחמא סי' לב]. ולדינא אין לחוש לזה, וכל שרואה השלהבת ויודע שהוא של נר חנוכה, מברך ברכת הראייה על פי המבואר לעיל. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה].
ג לא תיקנו ברכת הראייה אלא בנר חנוכה, אבל בשאר מצוות כגון סוכה ולולב לא תיקנו לרואה לברך, והוא מפני חביבות הנס. וגם יש בני אדם שאין להם בית לקיים המצוה. [תוס' סוכה מו סע''א].
כ אם אין מזוזה בימין הפתח, שאז מניח את החנוכיה מימין הפתח, יעשה להיפך, שבליל ראשון מדליק את הנר הקרוב לפתח, ובליל שני ידליק הנר החדש שבצדו ואח''כ פונה לימין וידליק הנר שהדליק אתמול. וכן על זה הדרך. [כן כתבו האחרונים. וכן פסק בבן איש חי (פרשת וישב אות ד). ע''ש].
כא כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו, וממנה שליח להדליק בשבילו נרות חנוכה בביתו, יש לשליח לברך כנוסח הרגיל ''להדליק נר חנוכה'', ואם השליח בירך ''על הדלקת נר חנוכה'', יש לו על מה לסמוך, וכמו שנתבאר לעיל, שהרי אפילו מי שטעה ובירך ''על הדלקת נרות חנוכה'' יוצא ידי חובה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רל. יחוה דעת ח''ו סי' מד]
יז כשם שבכל המצות אין ברכות מעכבות, הוא הדין לגבי נר חנוכה, שאם הדליק נר חנוכה, ולא בירך כלל, יצא ידי חובה, ואינו רשאי לכבות הנרות ולחזור ולהדליק בברכה. [לאפוקי ממ''ש היעב''ץ במור וקציעה (ס''ס תרעב) וז''ל: שבמצות נר חנוכה ודאי שברכתה מעכבת לפי שכל עיקרה לפרסומי ניסא, וכי מדליק בלא ברכה לאו מידי עביד, שהרואה אומר לצורכו הוא דמדליק לה. ע''כ. ובמחכ''ת ליתא, אלא גם דין נר חנוכה כדין כל המצות, שאם לא בירך יצא. והרי הרב עצמו במור וקציעה (סוף סי' תרעא) פסק שאם אין עשרה בבית הכנסת בע''ש חנוכה, ידליק נרות חנוכה ''בלי ברכה'', ושלא כמ''ש המג''א שידליק בברכה. ע''ש. גם במור וקציעה (ס''ס תרעה) כתב שסומא ידליק נ''ח בלי ברכה. ואי לאו מידי עביד, למה ידליק בחנם. וכן מתבאר בשו''ת רעק''א תנינא סי' יג].
יח יש אומרים שצריך לומר ''הנרות הללו וכו''' קודם שיברך ברכת ''שעשה נסים'', אולם אין זה נכון להפסיק בין הברכות, אלא יאמר כן אחר כל הברכות ואחר שהדליק נר אחד, וכמבואר. ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית וכו'. [במס' סופרים (פ''כ ה''ו) איתא: שאומר ''הנרות הללו'' וכו', קודם שעשה נסים ושהחיינו. וכתב החיד''א בספר ככר לאדן (דף קכה.), שצריך לתקן הלשון, שמברך שעשה נסים ושהחיינו, ואח''כ אומר הנרות הללו וכו', וכמ''ש הטוש''ע (סי' תרעו). ובספרו כסא רחמים שם כתב בשם הרב נחלת יעקב אהא דמסכת סופרים דלאו דוקא הוא, וכ''פ הפר''ח].
טו מי שלא היה בביתו בלילה הראשון של חנוכה, והדליקה עליו אשתו, או אחד מבני ביתו, ובירכה כל הברכות, ובא להדליק בלילה השני, יש אומרים שלא יברך שהחיינו. [כ''ד המג''א (סי' תרעו סק''ב), ובשיורי כנה''ג, ובשו''ת מהר''ם פרובינצאל, ובשו''ת מעט מים, ובשו''ת אם לבינה]. ויש אומרים שצריך לברך שהחיינו. וכן עיקר. [כ''כ הב''ח, והפר''ח, והא''ר, ובאשל אברהם מבוטשאטש, ובבגדי ישע, ובשבט הלוי, ועוד. ואע''פ שבילקו''י מועדים עמ' רכח כתבנו לחוש בזה לסב''ל, וכ''כ מרן אאמו''ר בירחון קול סיני עמוד 210, והוא ע''פ מה שנתבאר בשו''ת יביע אומר ח''ד חאו''ח סי' נ' אות ד', שיש לחוש לסב''ל גם בברכת שהחיינו, מ''מ בחזון עובדיה על הלכות חנוכה כתב שהעיקר לדינא שיכול לברך שהחיינו, שיש כאן ספק ספיקא, דשמא הלכה כהסוברים שמברך על הראיה שעשה נסים ושהחיינו, אפילו מדליקים עליו בביתו, ושמא כמ''ש הפר''ח, שאפילו להחולקים כשידליק צריך לברך גם שהחיינו. וכ''ש שיש אומרים שבברכת שהחיינו לא אמרינן סב''ל. [וכמבואר בתשובת הריב''ש (סי' תקה). וכ''כ בערך השלחן (סי' רכג), ע''ש].