פרסום:
���� �����
ו מה שנוהגים בישיבות הקדושות להדליק נר חנוכה באולם בית המדרש, יש להנהיג בישיבות הספרדיות שלא להפסיק באמצע הלימוד להדליק נר חנוכה בבית המדרש, אלא רק לאחר סיום הלימוד. ואף שמעכבים ההדלקה לאחר שעתיים מזמן ההדלקה, מכל מקום כיון שעיקר ההדלקה בבית המדרש הוא לפרסומי ניסא, ומנהג ותיקין הוא, לפיכך אין לבטל תורה בשביל זה. [ע''פ דברי המאירי שבת כא. בצירוף הסוברים דבזה''ז א''צ להקפיד על חצי שעה]
ז מנהג בני הישיבות האשכנזים, שהבחורים מדליקין נר חנוכה בחדריהם בברכה, לפי מנהגם שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק לעצמו בברכה. ומי שנעשה בר מצוה באמצע ימי החנוכה, למנהג האשכנזים מדליק בשאר הלילות, אף שבלילות הראשונים לא היה בו חיוב בהדלקה. ויכול להוציא הגדול בהדלקת הנר, דסמכינן אחזקה דרבא שהביא ב' שערות. וכן גר שנתגייר באמצע ימי החנוכה, מדליק בשאר הלילות בברכה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, ושם חקר בדין שמונה ימי חנוכה אי הוו מצוה אחת, או לכל יום ויום מצוה בפני עצמה. ועיין בב''ח ריש סי' תרעו. אבל בשלטי הגבורים (פרק ב' דשבת אות ז') מבואר לא כן. וכ''כ רבינו אהרן מלוניל בארחות חיים (הלכות חנוכה אות י'). ועיין עוד בהגהות חכמת שלמה (סי' תרעז סעיף ב'). ובשו''ת מחנה חיים ח''ג (או''ח סי' נא). ובספר צפנת פענח (בספר כללי התורה והמצוות אות נה) נסתפק בזה. ואם כן יש לתלות בזה הדין המבואר כאן לענין קטן שהגדיל, וכמו שדנים כן לענין ספירת העומר. ומ''מ לאחר שמבואר מדברי הב''י שכל לילה מצוה בפני עצמה, פשיטא שיכול לברך.]
ז חיילי צבא נשואים, הנמצאים בקוי החזית, יוצאים ידי חובת נרות חנוכה בהדלקת נר חנוכה שמדליקות נשותיהם בביתם. וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, בזמן חופשתם, יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה, בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם. ואם ירצו להחמיר על עצמם להיות מהדרים, ולהדליק במקום הימצאם בקו החזית, ידליקו בלי ברכה, ותבוא עליהם ברכה. והדין כן גם בחיילים אשכנזים הנמצאים בשדה. [ילקו''י מועדים עמ' רלב. יבי''א ח''ה סי' יז סק''ד. יחו''ד ח''ב סי' לב. והנה בשו''ת שער שלמה זוראפה (דף לג) כתב, שאף המהלך בדרך וחונה בלילה, אע''פ שאין לו בית ולא אהל, חייב להדליק נ''ח ולברך. ע''ש. ובשו''ת מהרש''ם ח''ד (סי' קמו) כתב, שהנוסע ברכבת, הלא מי ששילם דמי נסיעתו לכל הלילה, הוי כשכר לו בית דירה, לאכול ולישן שם, וחייב בנר חנוכה, ואע''פ שהרכוב כמהלך, לא נמצא בשום מקום דבעינן בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא. ע''כ. וכ''כ בשו''ת כוכבי יצחק ח''ב (סי' טו אות ו), שכן היו נוהגים בחו''ל להדליק נ''ח ברכבת והוי פרסומי ניסא. ע''ש. ואמנם דעת הגרש''ז אוירבך, בספר שלמי מועד (עמ' ר), שחיילים (אשכנזים) החונים על פני השדה, ואוכלים וישנים תחת כפת השמים, אינם חייבים להדליק נר חנוכה במקום המצאם, ומ''מ כשנמצאים בתעלות ושוחות שאינן מקורות מלמעלה ידליקו נ''ח בלי ברכה. ע''כ. ומשמע דס''ל דמה שאמרו מצות חנוכה נר איש ''וביתו'', בעינן כעין ביתו, שהוא בית דירה מקורה. אבל בשו''ת ציץ אליעזר חלק טו (סי' כט) העלה שחיילים (אשכנזים) החונים על פני השדה, חייבים להדליק נ''ח בברכה, וישימו את הנרות בעששיות שלא יכבו. ע''ש. וכ''כ בספר אז נדברו (ח''ז סי' סז, וחי''א סי' לד אות ב). וספק ברכות להקל. וידליקו בלא ברכה].
ח בן נשוי הסמוך על שלחן אביו, ויש לו חדר מיוחד בבית אביו שהוא לן שם, אינו חייב להדליק נר חנוכה בפני עצמו, וגם אין צריך להשתתף בפרוטות, כי הוא יוצא ידי חובה בנר חנוכה שמדליק בעל הבית שהוא אביו, ואם רצה להדליק בפני עצמו, לא יברך, כי היא ברכה לבטלה. [בארחות חיים (הל' חנוכה אות יד) איתא, בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על שלחן אביו, הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף בפרוטות. ע''כ. והובא בב''י (סי' תרעז). ומשמע שאם הוא סמוך על שלחן אביו פטור מלהשתתף בפרוטות, אלא הוא בכלל בני הבית וכשמדליק בעה''ב הוא יוצא י''ח. וכ''כ בשו''ת בית דוד (סי' תעב), וכ''כ בשו''ת חסד לאברהם אלקלעי (חאו''ח סי' כד), וכן כתב בשו''ת זבחי צדק ח''ב (סי' לז השני), שהמנהג פשוט פה בגדאד, שאם הבנים נשואים, ויש להם חדרים בפני עצמם, ורוצים להדליק בפני עצמם, מדליקים בלא ברכה, אלא סומכים על ברכת אביהם. ע''ש. וכ''פ בבן איש חי (פר' וישב אות טז), והובא בכף החיים סי' תרעא ס''ק טו. והנה נודע מה שחקרו האחרונים אם חובת הדלקת נר חנוכה היא חובת הדר, או חובת הבית. ואי נימא דנר חנוכה חובת הבית, לכאורה למה אכסנאי צריך להשתתף בפרוטות, הא בבית זה מדליקין נר חנוכה וכל דיירי הבית יוצאים ידי חובתם בעל כרחם. ועיין להמהרא''י בתרומת הדשן (סי' קא) שכתב בבן נשוי הדר אצל אביו, שרשאי להדליק נר חנוכה לעצמו ולברך. ע''ש. והיינו דהוי כדין המהדרין שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת בעה''ב, ויוצאים ידי חובה בהדלקת עצמם. ונחשב כאילו כיוון בעה''ב שלא להוציאם ידי חובה. ואמנם הב''י (סי' תרעז) הביא דברי תרומת הדשן וכתב על דבריו, ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה. וע''ש בדרכי משה. והיינו טעמא דמרן הרי סבירא ליה כדעת התוס' שאין כל אחד מבני הבית מדליק לעצמו, והכל יוצאים ידי חובתם בהדלקת בעה''ב. ודברי המהרא''י הם לשיטת הרמב''ם שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק. ולפי זה החקירה הנ''ל תלויה במחלוקת התוס' (שבת כא:) והרמב''ם, אם מהדרין מן המהדרין קאי על עיקר דין ההדלקה, או דקאי על המהדרין. ודו''ק. והחקירה הנ''ל מובאת בשו''ת באר אברהם למהר''א פסלווער (סי' טז) בשם הרב גליא מסכת, ובפני יהושע (שבת כא:), ובשפת אמת (שם), ובספר זכרון שמואל להגר''ש רוזובסקי זצ''ל (סי' יט סק''ד), ובסוף ספר מעגלי צדק.]
ט חתן שבא להתארח מספר ימים אצל חמיו, ואוכל ושותה ולן אצלו, יוצא ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקת חמיו, ואינו רשאי להדליק עם ברכה בחדרו המיוחד לו ללינה, והוא הדין לבן נשוי הבא רק להתארח אצל אביו לשבת חנוכה וכדומה. [וכל שכן אם החתן או הבן סמוכים תדיר על שלחנו, כמבואר בסעיף הקודם]. ואף אם יתכוונו בפירוש שלא לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעל הבית, אינם רשאים לברך בחדרם. והוא הדין למי שמתארח אצל חבירו בימי החנוכה, ולן בביתו לילה אחד או יותר, ואוכל ושותה על חשבון בעל הבית. ואינו עושה עמו חשבון כלל, אינו צריך להשתתף עמו בפרוטות, שהרי הוא יוצא בהדלקת בעל הבית. אלא שבזה ראוי ונכון להחמיר להשתתף בפרוטות עבור השמן או הנרות. [דאף שכן המנהג שנהגו בו גדולי עולם, מכל מקום מצינו לכמה ראשונים דמשמע מדבריהם דבכהאי גוונא שאינו בן משפחה צריך להשתתף בפרוטות]. והוא הדין אם הוא משלם לבעל הבית איזה סכום מסויים, אך בעל הבית אינו עושה עמו חשבון מדויק על כל ההוצאות שמוציא עליו, שגם בזה אינו צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, ויוצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלג. יבי''א ח''ה סי' יז אות ד'. יחו''ד חלק ו' סימן מג]
י מי שנמצא בכפר שכולו גוים, ואין בו ישראל, אף על פי שמדליקים עליו בביתו, מדליק נר חנוכה בברכות. ומכל מקום טוב שיכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקת אשתו. [מרן הש''ע (סי' תרעז ס''ג), כתב בזה''ל: י''א שאע''פ שמדליקים עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל כלל, מדליק נ''ח בברכות. והפר''ח (סי' תרעז ס''ג) חלק על זה, דמכיון שהדליקו עליו בתוך ביתו, אפי' אם אינו רוצה לצאת בהדלקת בני ביתו, לא יברך. וכן עיקר. ע''כ. אבל מרן ס''ל לחלק דדוקא כשיש ישראל במקום ההוא שמדליקים נ''ח, והוא רואה את נרות החנוכה, ואיכא פרסומי ניסא, א''צ להדליק, אבל כאן במקום שהכל גוים, ואינו רואה נ''ח כלל, אע''פ שמדליקים עליו בתוך ביתו, צריך שיברך וידליק משום פרסומי ניסא, כמו שמדליקים בביהכ''נ משום פרסומי ניסא. והמאמר מרדכי (סק''ד), אחר שכתב כאמור, הוסיף: ''ואפשר דמש''ה כתב מרן הדין הזה בשם י''א, לפי שאינו ברור לו להלכה, לפי מה שפסק בב''י (סי' תרעז) דלא כהתה''ד''. והעתיק דבריו המשנ''ב בשעה''צ (סי' תרעז ס''ק כא). ע''ש. וליתא, שכל שלא הביא מרן שום חולק על זה, לא בב''י ולא בש''ע, הכי ס''ל להלכה. ובכמה מקומות כותב מרן איזה דין בשם יש מי שאומר. והוא הלכה פסוקה, כיון שלא הביא מי שחולק על זה. והחילוק בין הדין הזה לדינו של התה''ד מבואר כאמור. וכ''כ בשו''ת בית דוד (חאו''ח סי' תעג). ע''ש. חזו''ע חנוכה].
סימן תרעז - דין אכסנאי ובני ישיבה
א בעת שמדליק נרות חנוכה לכתחלה יש לו לקבץ את כל בני ביתו הסמוכים על שולחנו שיהיו נוכחים בשעת הברכות וההדלקה, כדי לפרסם הנס, ומי שלא הדליק בתחלת הלילה, והגיע לביתו בשעה מאוחרת, וכל בני הבית כבר נרדמו, אם אפשר יעיר אחד או שנים מבני הבית, כדי שישמעו ממנו ברכת ''להדליק נר חנוכה'', הנה מה טוב, ואם לאו, יברך וידליק נר חנוכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רל]
ב כל מי שהדליקו עליו בביתו, אפילו אינו נוכח בשעת ההדלקה והברכות, יוצא ידי חובתו. וטוב שיהדר לברך על נרות חנוכה שבבית הכנסת כשאפשר לו להדליקם. וראוי לבני הבית להשאר זמן מה בסמוך לנרות חנוכה אחר הדלקתם. [ילקוט יוסף מועדים עמו' רל]
ג אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית שלו להשתתף בשמן של נר החנוכה. ואם בעל הבית מקנה לו חלק בשמן במתנה שפיר דמי.
ד בחורי ישיבה הלנים בחדרי הפנימיה של הישיבה, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, וכן אינם צריכים להדליק נר חנוכה בפני עצמם, אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. וגם אם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים להדליק בחדריהם, אינם רשאים לברך על ההדלקה, משום איסור ברכה לבטלה, אלא ידליקו בלי ברכה. [ילקו''י מועדים עמ' רלא. יחו''ד ח''ו סי' מג. דחשיבי כסמוכים על שלחן הוריהם, אחר שמגיעים לבית ההורים בכל חופשות בין הזמנים, ובשבתות חופשה, ולכן יוצאים י''ח בהדלקת ההורים. ועוד, שיוצאים י''ח בהדלקת ראש הישיבה דחשיבי כסמוכים על שולחנו, מאחר שכל מחסורם עליו. ועוד, דשמא כהסוברים שיוצאים ידי חובה בהדלקה שבבית המדרש. והנה בגמ' שבת (כג.) איתא, אמר רב ששת, אכסנאי (אורח) חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב, הוינא משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזאי, לבתר דנסיבנא איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדלקי עלי בגו ביתאי. (ופרש''י, לבתר דנסיבנא, ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה). וכ''פ הטוש''ע (סי' תרעז ס''א), אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, אינו יוצא י''ח הדלקת נ''ח בשל בעה''ב, אלא צריך לתת פרוטה לבעה''ב להשתתף עמו בשמן של נ''ח. ואם מדליקים עליו בביתו אינו צריך יותר. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו. ע''כ. וז''ל המג''א (סי' תרעז סק''א): כתב בתשו' מהרש''ל, גם הבחורים צריכים להשתתף, ואפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו, אבל בסמוך על שלחן בעה''ב, הרי הוא בכלל בני ביתו, ומן הדין א''צ להדליק, אא''כ רוצה להיות מן המהדרין. ע''כ. וז''ל המחזור ויטרי (סי' רלח): ''ובחורים הבאים למקום אחר ללמוד תורה חוץ לביתם, או אורח, א''צ להשתתף בפרוטה אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקים במקומם''. ע''כ. וכ''כ בספר הפרנס. ולפ''ז צ''ל, שרבי זירא, קודם שישא אשה, לא היו לו הורים המדליקים עליו בביתם. [כמו שאמרו בירושלמי קידושין (פ''א ה''ז דף כ:), ר' זירא הוה מצטער, ואמר הלואי היה לי אבא ואמא דאוקרינון ואירש גן עדן. כד שמע אלין אולפנייא, אמר בריך רחמנא דלית לי אבא ולא אמא. ע''ש]. ובנידון שלנו שהוריהם של הבחורים מדליקים עליהם בביתם, אף הם יוצאים י''ח בהדלקת הוריהם, ואינם צריכים להדליק ולא להשתתף, כי המצוה היא ''נר איש וביתו''. ואפי' אם יש להם פתח בפני עצמם, אינם צריכים להדליק, ומ''ש מרן הש''ע הנ''ל, שאם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתח חדרו, זהו בזמן שהיו מדליקים בחוץ לפרסומי ניסא, שאם לא ידליק איכא חשדא. אבל לדידן שאנו מדליקים בפנים ממש, א''צ להדליק. וכמ''ש הרשב''א (סי' תקמא). וכן כתבו עוד ראשונים. ואף על פי שאין בני הישיבה נוכחים בעת שמדליקים הוריהם נ''ח, אין בכך כלום, וכדמוכח מהמעשה של רבי זירא לאחר נישואיו, שהיה יוצא בהדלקת אשתו אף שלא היה נוכח בשעת ההדלקה. וכ''כ הב''ח (סי' תרעז) שמן הדין יוצא אפי' אינו עומד אצלו. ויש להוסיף עוד, לפמ''ש בשו''ת גנת ורדים בקונטרס גן המלך (סי' מא), שזה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בפרוטות עם בעה''ב, ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק בפני עצמו, הני מילי באכסנאי שמשלם לבעה''ב כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, על כל דבר בפני עצמו. אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעה''ב, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, א''צ לזה כלל, כי בעה''ב מזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה כמו שכל מחסורו עליו. והובא להלכה בספר יד אהרן, ובספר שלחן גבוה, ובספר כסא אליהו ישראל. ובספר בית הרואה, ובספר קמח סולת, ובספר מזבח אדמה, ובעקרי הד''ט, והבית עובד, ושכ''ד המג''א (ר''ס תרעז), ומועד לכל חי, ובדעת תורה, וש''ע הגר''ז. ובפני יצחק, ובכף החיים. ולפ''ז נראה שהוא הדין לבחורי ישיבה שבזמנינו שאוכלים ושותים בישיבה, וכל מחסורם על הנהלת הישיבה, תמורת תשלום חדשי או שנתי מהורי הבחורים להנהלת הישיבה, לפיכך בחורי הישיבה יוצאים י''ח בהדלקת נ''ח שמדליקים בביהמ''ד, ואינם צריכים להשתתף בפרוטות, דאנן סהדי שהנהלת הישיבה מקנה להם זכות במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה. ואפי' אם הם סמוכים על שלחן הישיבה ללא כל תשלום, מ''מ הנהלת הישיבה מזכה במתנה גמורה לכל בחורי הישיבה, ללא יוצא מן הכלל. וכמ''ש בתשובת הרשב''א (סי' תקמב), שאף במתנה שפיר דמי. וכ''פ הגרש''ז אוירבך בספר שלמי מועד (עמוד רד). וע''ע בחזון עובדיה על הלכות חנוכה.].
ה בחור ישיבה בארץ ישראל שהוריו בארצות הברית, שהדבר ברור שבעת צאת הכוכבים בארץ ישראל עוד לא הדליקו הוריו נר חנוכה, מעיקר הדין יוצא ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה שמדליקין בישיבה, אך אם ירצה להדליק נר חנוכה בעצמו, רשאי לברך ''להדליק נר חנוכה''. [כדמוכח ממ''ש בשו''ת פרי הארץ ח''א (סי' ט דף ו), בהסבר דברי מרן, שאינו יכול לומר שאינו רוצה לצאת בהדלקת וברכת בני ביתו, כי בכל לילה יש לנו לחוש שמא כבר הקדימו אנשי ביתו והדליקו עליו, ויצא י''ח. א''כ איך יכול זה להדליק בברכה, ולא תהיה ברכתו לבטלה? ע''כ. ומוכח שאף לדעת מרן כשהדבר ברור שלא הקדימוהו בהדלקת נ''ח כבנ''ד, רשאי הוא להקדים ולהדליק בברכה. וכ''כ בשו''ת רב פעלים ח''ב (סי' נ), שלפי מ''ש בברכי יוסף (סי' תרעז) בדעת מרן, י''ל שאם עדיין לא בירכה והדליקה אשתו, רשאי להקדים ולברך קודם שתדליק אשתו, ואין בזה חשש לברכה שא''צ. וכן פסק במשנ''ב (סי' תרעז ס''ק טז). וכ''כ בשו''ת מנחת שלמה ח''ב (סי' נא) בד''ה גם מבואר. ע''ש. ודלא כמ''ש בשו''ת ויען יצחק בן שושן (סוף עמוד קו). ע''ש. חזו''ע שם].
ז מי שבירך את הברכות לפני ההדלקה, ובטעות הדליק תחלה את הנר הנוסף הנקרא ''שמש'', אין לו לברך פעם שניה, אלא ידליק נרות החיוב על סמך ברכתו, שאף על פי שהוא כהפסק, שנר השמש חשיב כנר של חול לגמרי, שאין לו שייכות למצוה עצמה, ושהה אם כן יותר מכדי דיבור, מכל מקום כיון שנר השמש הוא מענין הדלקת נר חנוכה, שבא לגדר וסייג של נרות חנוכה, הוה ליה קצת הפסק לצורך מצוה, ולפיכך אין לחזור ולברך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכח. יבי''א חלק ה' סימן ד' סק''א]
ה בערב שבת שצריך להדליק נרות חנוכה מבעוד יום, אלא שיש ליתן שמן בנרות כדי הדלקתם חצי שעה אחר צאת הכוכבים בליל שבת, הרואה את הנרות ההם רשאי לברך אפילו קודם צאת הכוכבים מכיון שהודלקו למצות נרות חנוכה, וזמן ממילא קא אתי. וכן יכול לברך ברכת הראייה אפילו אחר צאת הכוכבים בליל שבת, אף שבאותה שעה אינו ראוי להדליק. [פמ''ג סי' תרעט א''א סק''א. וע''ע בשו''ת קנין תורה ח''ג (ס''ס צז). וכן העלה בשו''ת אפרקסתא דעניא (ח''א סי' קלא), ואע''פ שאין ראיתו מוכרחת. ודלא כמ''ש בשו''ת שרגא המאיר (ח''ה סי' יט) שאין הרואה יכול לברך בליל ש''ק על נרות החנוכה, לפי שאין הרואה מברך אלא בשעה שהוא ראוי להדליק. וע''ע בשו''ת התעוררות תשובה החדש (סי' תסח סק''ב), ובמכתבי תורה להאדמו''ר מגור (סי' יג). ובשו''ת בצל החכמה ח''ד סי' נז אות ח].