���� �����

< ����� | ��� >

א בכל יום משמונת ימי חנוכה בתפלת שחרית גומרים את ההלל, בין יחיד בין צבור. ומברכים לפניו אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל, ולאחריו ברכת יהללוך. ומסיימים ב''אמן'' כמו בכל מקום שיש ב' ברכות שהמברך מסיים באמן. 

ב יחיד שהתחיל לגמור ההלל בחנוכה, ושכח לברך ''לגמור את ההלל'' קודם ההלל, ונזכר באמצע מזמורי ההלל, יברך במקום שנזכר, ויסיים על סדר ההלל. כי מה שמברך לגמור את ההלל אין פירושו שצריך לגומרו כולו, אלא הוא לשון קריאה. ואם טעה ואמר ההלל בדילוג, כמו שנוהגים לקראו בראש חודש, ונזכר רק לאחר שסיים את כל ההלל, יחזור לגמור את ההלל כולו, בלי ברכה. [מהר''ר יעקב מולכו בתשובה כתיבת יד, הובא בברכי יוסף (סי' תרפג). וע''ע בשו''ת קול גדול סי' לא]. 

ג כל יחיד מיחידי הקהל רשאי לברך על ההלל ברכת לגמור את ההלל, ויגמור ההלל עם השליח צבור, (ואין צורך לצאת ידי חובה הברכה מהשליח צבור). ואם סיים הברכה ''לגמור את ההלל'', ובטרם יתחיל לומר את ההלל שמע את השליח צבור שסיים גם הוא את הברכה, לא יענה אחריו אמן, דהוה ליה הפסק בין הברכה שבירך בעצמו, לקריאת ההלל. [כדמוכח בברכות (מ.). וכ''פ בשלחן ערוך יו''ד (סימן יט ס''ד), ואע''פ שאמן זה הוא על הברכה שעוסק בה, בכל זאת נחשב הפסק. וכמ''ש כיו''ב בשו''ת פנים מאירות חלק ב (סימן ה), שהמברך בורא פרי הגפן על היין, ולפני שיטעם ענה אמן אחר ברכת בפה''ג של חבירו, הוי הפסק, וברכה לבטלה בירך, וחייב לחזור ולברך כיון שהפסיק באמן, וכדמוכח ממ''ש מרן הבית יוסף או''ח (סימן נט), וראה בחזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

ד הקורא את ההלל ביום טוב, בימים שגומרים בהם את ההלל, ואחר כך נסתפק אם קרא ההלל בדילוג כמו בראש חודש, כיון שאמר חלק ממנו הוה ליה ספיקא דרבנן ואין לחזור ולקרוא מספק. ומכל מקום בדילג בודאי, ביום טוב, יש לחזור ולגמור את ההלל בלי ברכה. [ראה באורך בחזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

ה אסור להפסיק בדיבור באמצע ההלל, ומכל מקום השומע ברכה מחבירו, והוא באמצע מזמורי ההלל, יש לו לענות ''אמן''. וכל שכן שעונה קדיש וקדושה וברכו באמצע ההלל, אף כשגומרים את ההלל. אבל אמן דתתקבל אין לענות. מה שאין כן בהלל דראש חודש אפשר לענות אמן דתתקבל גם כן, הואיל ואין אנו מברכים עליו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמב. יבי''א חלק ב' סימן לב] 

ו אם סיים את ההלל עד סופו, ואמר הפסוק האחרון עד כי לעולם חסדו, ושמע דברים שבקדושה, קדיש וקדושה או אפילו אמן דברכות, מותר לו לענות הכל אף שהוא קודם ברכת יהללוך. [ואף שאין ראוי להפסיק לכתחלה בין המצוה לברכה שאחריה, אין זה לעיכובא, עיין בשו''ת יביע אומר ח''א (חאו''ח סי' ט אות ו והלאה), והואיל ואין ברכה זו אלא ברכת השבח, רשאי להפסיק לכתחלה לענות אמן וכל דבר שבקדושה. וכן מבואר ממ''ש הרשב''ץ בפירושו לברכות (יד.). וראה בחזון עובדיה הל' חנוכה]. 

ז כל היום כולו כשר לקריאת ההלל מהנץ החמה עד שקיעתה, שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (מגילה כ:), ובדיעבד אם קרא את ההלל אחר עמוד השחר קודם הנץ החמה יצא. 

באדיבות קיצור ש''ע ילקוט יוסף החדש

ח גם האבל חייב לגמור את ההלל בברכה, בכל ימי החנוכה, אף כשמתפללים בבית הנפטר. וכל שכן הצבור שמתפללים בבית האבל. ורק בראש חודש שההלל אינו אלא ממנהג, רבים נוהגים שאין האבל קורא את ההלל, מפני שאינו יכול לומר ''זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'', כי האבל אסור בשמחה. ולכן מנגינו בראש חודש שיוצאים לחדר אחר ואומרים שם את ההלל, ואחר כך חוזרים לחדר שבו נפטר המנוח. וכשאין אפשרות לעבור לחדר אחר האבל יצא לחדר אחר והם יאמרו ההלל. וכל זה כשהנפטר מת באותו בית, אבל אם נפטר בבית חולים, אומרים הלל בראש חודש בחדר שמתפללים, ורק האבל לא יאמר ההלל. אבל בחנוכה הכל גומרים את ההלל כרגיל. [ילקו''י מועדים עמ' רמב. יבי''א ח''ד חיו''ד סי' לג]. 

ט נשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה, אף על פי שחייבות בנר חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס, מן ההלל פטורות, כשם שהן פטורות מן ההלל במועדי ה'. ואם רצו לגמור ההלל, רשאות לגומרו, אך לא תברכנה, דספק ברכות להקל, וגם הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כאן לא תברכנה על ההלל בחנוכה, כיון שזו מצוה שאין בה עשייה. [ילקו''י מועדים עמ' רמב. יבי''א ח''ו סי' מה. והנה במשנה (סוכה לח.) שנינו: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו (את ההלל), עונה אחריהם מה שהם אומרים. ולמדנו שהנשים פטורות מקריאת ההלל בחג הסוכות, וה''ה לשאר ימים טובים, שפטורות מקריאת ההלל שבהם. וכתב בספר מעשה נסים (שרש א') לרבי דניאל הבבלי, שאמירת הלל בחנוכה היא מצוה מה''ת, ושלא כדברי רבינו אברהם בן הרמב''ם שחולק על זה בספר מעשה נסים שם ע''ש. ולפ''ז נראה שמאחר שקריאת ההלל בימי חנוכה, מה''ת, אין מקום לחייב הנשים בקריאתו, מטעם שהיו באותו הנס, לפי מה שביארו התוס' בפסחים (קח:), שדוקא במצוות דרבנן, כגון ד' כוסות בליל פסח, והדלקת נ''ח, חייבו חכמים את הנשים, מטעם שאף הן היו באותו הנס, אבל במצות של התורה, אין לחייבן מטעם זה, וע''ע באורך ביביע אומר הנ''ל]. 

י בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בשחרית בית יעקב לכו ונלכה באור ה', ומזמור של יום כרגיל, ואין לומר אלא ''היום כך בשבת'' ולא יותר. ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית. ויש נוהגים שלא לומר מזמור של יום רק מזמור שיר חנוכת הבית, ויש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמג]. 

יא המזמור ארוממך ה' כי דליתני שאומרים בתפלת שחרית קודם ה' מלך ה' מלך, גם בימי חנוכה מתחילים בו בפסוק ארוממך ה' כי דליתני, כמו בכל השנה. ולא ישנו בחנוכה להתחיל ''מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'', כמו שכתוב במקצת סדורים, אלא יתחילו כמו בכל השנה מפסוק ארוממך, כי מאחר שעתידים לאומרו בשלימות בסוף התפלה אין לכפלו פעמים. ורק בסוף התפלה אחר מזמור של יום מתחילים לומר המזמור הזה בפסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובראש חודש טבת אומרים אותו אחר תפלת מוסף, אחר מזמור ''ברכי נפשי'' שהוא משום ראש חודש (שנאמר בו עשה ירח למועדים), כי ראש חודש נחשב תדיר לגבי חנוכה, ולכן מקדימים ברכי נפשי ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. [הגר''מ פארדו בשו''ת שמו משה חאו''ח סי' יד]. 

א בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בפרשת הנשיאים, וכשחל יום ראשון של חנוכה בחול, מתחיל הכהן מפרשת כהנים עד ''ויקריבו אותם לפני המשכן'', והלוי קורא משם עד ''ויהי המקריב ביום הראשון'', והשלישי קורא משם עד ''ביום השני''. ויש נוהגים שהכהן קורא עד סיום ברכת כהנים בלבד, ואף על פי שיש להם על מה שיסמוכו, נכון להודיעם שיותר טוב להמשיך עד ''לפני המשכן'', ואם יסכימו לבטל מנהגם תבוא עליהם ברכה. ואין צריך לומר שאם טעה השליח צבור וסיים לכהן ''ואני אברכם''. וקפץ הכהן ובירך ברכה אחרונה שיצא, ואין מחזירין אותו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמד]. 

ב ביום השני קורא הכהן הפרשה של יום השני עד ''מלאה קטרת'', והלוי משם עד ביום השלישי. והשלישי חוזר וקורא ביום השני עד ביום השלישי. ואם טעו וקראו של יום שלישי ביום שני או להיפך, וסיימו הקריאה, יצאו ידי חובתם, ואין צריך לחזור ולקרות אפילו עדיין הספר תורה מונח לפניהם. וכן הוא הדין לשאר ימי חנוכה. וכן אם טעו וקרא הלוי ''פר אחד'' של היום שאחריו. [ילקו''י מועדים עמוד רמה]. 

ג ביום השמיני קורא הכהן עד מלאה קטורת, והלוי משם עד ביום התשיעי, והשלישי חוזר וקורא ביום השמיני, וממשיך משם הלאה, עד ''כן עשה את המנורה''. וכן פשט המנהג בארצנו הקדושה, ואין לשנות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמה. יחו''ד חלק ד סימן לט]. 

ד אם טעה השליח צבור וקרא לשלושתם ''ביום השמיני'' בלבד, כשאר הימים, אינו חוזר, ומכל מקום אם עדיין לא החזירו את הספר תורה למקומו, טוב שימשיך לקרוא השלישי בלי ברכה מ''ביום התשיעי'' עד ''כן עשה את המנורה''. [ילקו''י מועדים עמ' רמה. וכתב בספר שערי אפרים (שער ח אות עט), שהישראל קורא מפסוק ביום התשיעי עד כן עשה את המנורה, ואם סיים פרשת ביום התשיעי ובירך ברכה אחרונה יצא. ומ''מ אם לא החזירו הספר להיכל טוב שיקרא את השאר בלא ברכה. ע''כ. וכתב בכה''ח (ס''ק יב), דה''ה לפי מנהגינו שהישראל חוזר וקורא ביום השמיני, אם אחר שסיים קריאת ביום השמיני בירך ברכה אחרונה, כמו בשאר הימים, ולא סיים פרשת הנשיאים, יצא, ורק אם עדיין לא החזירו הס''ת להיכל, חוזר לקרות השאר בלא ברכה. ע''כ. והיינו טעמא משום דקי''ל אין משגיחין בחנוכה. אך בספר שלחן הקריאה (דף ק.) כתב, שהקרבת כל הנשיאים מעכבת, ולא אמרו אין משגיחין בחנוכה אלא כשחוזר לקרותה ביום שאחריו, אבל בטעה ביום האחרון דליכא תשלומין, הקריאה מעכבת, וחוזר לקרות בלא ברכה, כל עוד לא עבר יומו. ורק קריאת המנורה שבראש בהעלותך אינה מעכבת, כדמוכח בסדר רב עמרם גאון. ע''כ. אך העיקר כדברי השערי אפרים]. 

ה אם טעה החזן וסיים הקריאה בסוף פרשת נשא, ולא קרא עד כן עשה את המנורה, כנהוג, יש אומרים שצריך לחזור ולקרות פרשה זו בלי ברכה, דאמנהגא לא מברכינן. ויש חולקים ואומרים שמכיון שמעיקר הדין הקריאה היא עד סוף פרשת נשא, שהיא סיום פרשת הנשיאים, לכן אפי' עדיין לא החזירו הספר תורה להיכל, ואין כאן טירחא דצבורא אין צריך לקרות יותר. [כעין מ''ש הדבר משה (סי' יד). ע''ש. וכ''כ בספר השומר אמת סי' כז אות ד]. 

ו אם טעו וקראו שלשה עולים בימי חנוכה בפרשת השבוע, וסיימו הקריאה, יצאו י''ח. דקיימא לן (מגילה כט:) אין משגיחין בחנוכה. [שו''ת פרח שושן (כלל א סי' ח). ותירץ בזה מה שהוצרכו התוס' מגילה (כג. ד''ה חד), להביא הא שאין משגיחין בחנוכה מילמדנו, והלא ש''ס ערוך הוא במגילה (כט:). וכן העיר המהרש''א. (והב''ח הגיה בהגהותיו). אלא דבש''ס שלנו מיירי שעכ''פ קראו בחנוכה, והתוס' למדו מהא דילמדנו שאפי' לא קראו בקרבנות הנשיאים כלל יצאו י''ח. ע''ש. וכ''פ בספר השומר אמת (סי' כז אות ג), ובספר חיים (סי' טל אות ט)]. 

ז כשחל יום ראשון של חנוכה בשבת, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים שבעה עולים (לכל הפחות) בפרשת השבוע, והמפטיר קורא מברכת כהנים עד ביום השני, ומפטיר ''רני ושמחי בת ציון''. ובשבת שניה המפטיר קורא מביום השמיני עד כן עשה את המנורה, ומפטיר בנרות דשלמה, ולעולם אין מזכירים חנוכה בברכת ההפטרה. [ילקו''י מועדים עמ' רמה]. 

ח ראש חודש טבת שחל להיות בימי החול של חנוכה, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בספר תורה הראשון שלשה בשל ראש חודש, ומתחיל ''צו את בני ישראל'', ובספר תורה השני קורא העולה הרביעי בשל חנוכה, בנשיא של אותו יום. שתדיר ואינו תדיר, תדיר קודם. 

ט אם טעה החזן והתחיל לקרוא לכהן בספר תורה של חנוכה, יש אומרים שצריך להפסיק, ולקרוא בשל ראש חודש, ויש אומרים שאין צריך להפסיק, אלא יגמור קריאת החנוכה עם העולה, ואחר כך יעלו שלשה עולים לספר תורה של ראש חודש. וכן עיקר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמו. מאור ישראל מגילה כט: יביע אומר חלק י סי' כב]. 

י אם טעה החזן וקרא ארבעה עולים בשל ר''ח וכבר הוציאו שני ספרי תורה, צריך לקרוא לעולה חמישי שיקרא בשל חנוכה, כדי שלא יהא פגם לספר תורה, בראותם שהוציאוהו ולא קראו בו. [מרן הש''ע סי' תרפד ס''ג]. 

יא ראש חודש טבת שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת השבוע, ומן הדין עולים בו ששה, והשביעי משלים הקריאה בספר שני, שהוא של ראש חודש, ומתחילים מן הפסוק וביום השבת, והעולה אומר קדיש, שבזה נשלמו העולים שהם חובת היום. והמפטיר קורא בספר תורה השלישי בפרשת הנשיאים, וגם הוא אומר קדיש, ומפטיר רני ושמחי בת ציון. ואם עלו בספר תורה הראשון שבעה עולים או יותר, העולה האחרון בספר תורה הראשון, אומר גם כן קדיש. ונמצא שאומרים שלשה קדישים, קדיש אחר כל ספר תורה. וכן המנהג. וכן יש לנהוג בראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, שמוציאים בו שלשה ספרי תורה, שיש לומר קדיש על הספר תורה הראשון, רק אם עלו שבעה עולים או יותר, כגון שהעלו מוספין, שאז יש לומר חצי קדיש לכל ספר תורה, מאחר ונשלמה חובת היום בספר הראשון. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמו. יבי''א ח''ד סי' כד. וח''ט (סי' טז), יחו''ד ח''א סי' עו] 

יב בשבת וראש חודש טבת אם אחר הקריאה בס''ת הראשון, טעה וקרא תחלה בפרשת הנשיאים, וסיים, ואחר כך קרא המפטיר בס''ת של ראש חודש, אע''פ כן מפטיר בהפטרת רני ושמחי בת ציון, דפרסומי ניסא עדיף מתדיר, (כדאיתא בשבת כג:). ומכל מקום טוב שקודם הברכות שאחר ההפטרה, יאמר פסוק ראשון ופסוק אחרון של השמים כסאי, ואח''כ יברך. ובדיעבד אם הפטיר בהשמים כסאי, והתחיל לברך אחריה, יצא. [חיי אדם, ושערי אפרים (שער ח אות עו), ומשנה ברורה בביאור הלכה (ס''ס תרפד). וע' בשו''ת שואל ונשאל ח''א (סי' סג). ע''ש]. 

יד בנוסח על הנסים של חנוכה, בימי מתתיה בן יוחנן ''חשמונאי'' ובניו, היותר נכון לומר חשמונַאי, הנו''ן בפתח, והאלף נחה, ולא לבטאת את האלף בחיריק. [וכן כתב בשו''ת זבחי צדק ח''ג (סי' צד), שהמנהג הפשוט פה עירנו בגדאד, לומר חשמונאי, הנון בפתח והאלף נחה, וכן הנוסח השגור בפי כל החזנים, שהוא שם. ושלא כמ''ש בבן איש חי לומר האלף בחיריק]. והנוהגים לומר חשמונאי האל''ף בחיריק, יש להם על מה לסמוך. אך נכון יותר לומר הנו''ן בפתח והאל''ף נחה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמא]. 

טו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל. כן הנוסח הנכון. ואין לומר כשעמדה ''עליהם'', והרוצה לאומרו, צ''ל ועל עמך ישראל, עם וא''ו. [פרי חדש. ילקו''י מועדים עמוד רמא]. 

טז מלכות יון ''הרשעה'', פשט המנהג לומר הרִשעה, הריש בחיריק. [כ''כ הפר''ח (סי' תרפב) וז''ל: מלכות יון הרשעה, הריש בחיריק, ודלא כהארחות חיים שהביא הב''י. ע''כ. וכן רגילים לומר בתפלה ומלכות הרִשעה מהרה תעקר ותשבר, הריש בחיריק. וכן אנו אומרים בתפלות ימים נוראים, והרשעה כולה כעשן תכלה, הריש בחיריק. וכ''כ בספר מטה משה (סי' תשצו). וכ''כ בשלמי צבור (דף שה ע''ג) בשם הלבוש והשיורי כנה''ג שצ''ל והרשעה כולה כעשן תכלה, הריש בחיריק. וכ''כ שם במועד לכל חי (סי' לג אות ב). וה''ה כאן. אע''פ שיש לחלק. ואע''פ שבשו''ת יביע אומר ח''ח (סי' יא אות כ) נתבאר שיש לומר הרשעה, הריש בשוא והשין בקמץ, אין העולם נוהגים כן. אלא אומרים הריש בחיריק. ויש להם על מה שיסמוכו. וכ''כ במועד לכל חי סי' כז אות סח. וכן מבואר בחזון עובדיה על הלכות חנוכה. 

יז לשכחם ''תורתך'' ולהעבירם מחקי רצונך. כן צריך לומר, ולא לשכחם ''מתורתך''. [פרי חדש. וכ''ה בסידור רב סעדיה גאון (עמוד רנה), ובסדר רע''ג (עמוד פב). וכ''כ בארחות חיים (הל' חנוכה סי' כב), שכן הנוסח הנכון. וכ''כ ר' דוד אבודרהם (דף נד ע''ד), שאין לומר לשכחם מתורתך, עם אות מ', אלא תורתך בלי מ'. ושכ''כ מהר''ם מרוטנבורג. ע''ש. וכ''כ בשלטי הגבורים סביב הגהות מרדכי (פ''ב דשבת), וז''ל: יש אומרים לשכחם מתורתך, אך הקריאה הנכונה בלי מ' לשכחם תורתך. וכ''כ במנחת אהרן כלל טז אות מה]. 

יח צריך לומר וקבעו שמונת ימי חנוכה ''אלו'' בהלל ובהודאה. [ר' דוד אבודרהם. וכן הוא במחזור ויטרי (עמוד קצח), ובסידור הרוקח עמוד תשיט]. וכתב המגן אברהם שהוא כמו שאנו אומרים במועדים את יום חג פלוני הזה. וכן המנהג. [כ''כ בבן איש חי פרשת וישב אות כה]. 

יט ''לך'' עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כן צ''ל. [ר' דוד אבודרהם. וכ''כ בסדר רע''ג ח''ב (עמוד פב), ובמחזור ויטרי עמוד קצח]. 

כ ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן ''כהיום הזה''. [ואף שבסידור רס''ג (עמוד רנו) ליתא כהיום הזה, במחזור ויטרי (עמוד קצח), ובסדר רע''ג (עמוד פב) ישנו. וכתב הכנה''ג, שכן הוא הנוסח השגור בפי כל]. 

כא צריך לומר: ועשית עמהם ''נסים ונפלאות'', בלשון רבים, והיינו נס הנצחון על מלכות יון הרשעה, וגם נס השמן. וכן בפורים [שיש סידורים שכתבו שם הנוסח ''נס ופלא'', וכ''כ הכנה''ג], צ''ל''נסים ונפלאות'', נס מפלתו של המן, והעמלקים, ונס גדולתו של מרדכי הצדיק. [ובלאו הכי מבואר במדרש אסתר, שהרבה נסים נעשו על ידי אסתר]. [יפה ללב ח''ב. וכן הוא בשו''ת יביע אומר חלק ח' (סי' יא אות כא). ע''ש. ילקוט יוסף מועדים עמוד רמב. ילקוט יוסף תפלה כרך ב' קונט' הנוסחאות. ירחון קול תורה תשרי תשס''ד עמוד מו, מח]. 

יא גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר על הנסים בהודאה, לפני ''על הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך''. ואם שכח לאומרו, כל זמן שלא הזכיר ''השם'' בחתימת הברכה חוזר. ואם הזכיר שם ה' אינו חוזר. [כ''ד מרן הש''ע שם. ודלא כהב''ח שסובר דבבהמ''ז אם לא אמר על הנסים מחזירין אותו. וכ''פ הפר''ח כמרן ז''ל, שהדבר ברור שא''צ לחזור. וכ''כ השיורי כנה''ג והישועות יעקב והפמ''ג ושאר אחרונים. ואמנם הראבי''ה מגילה (סי' תקסג עמ' רפד) כתב שכיון דנהגו להזכיר על הנסים בברכת המזון שויוה כחובה וחוזר. ע''ש. אנן לא קי''ל הכי]. וטוב שאם שכח על הנסים בברכת המזון, שבאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו'. [הרמ''א בהגה (סי' קפז ס''ד וסי' תרפב ס''א). ילקו''י מועדים עמ' רמ. והנה בגמ' (שבת כד.) איתא, איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בבהמ''ז, אמר רב הונא, אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר. וכתבו התוס', שאף שבתפלה פשיטא שי''ל על הנסים בהודאה, שהרי קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה, והכי איתא בתוספתא (פ''ג דברכות הי''ד), כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל י''ח ואומר מעין המאורע בהודאה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו, התם משום שהתפלה בצבור, ואיכא פרסומי ניסא, אבל בברהמ''ז שהוא בבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי. ע''ש. וכתב הלחם משנה (בפ''ב מהל' ברכות ה''ו), שהטעם שרבינו הרמב''ם פסק שם שמזכיר על הנסים בבהמ''ז, סמך רבינו על הירושלמי שצריך להזכיר של חנוכה בבהמ''ז]. 

יב מי שהתחיל לסעוד ביום השמיני של חנוכה, והמשיך בסעודתו עד אחר צאת הכוכבים, שהוא מוצאי חנוכה, אף על פי כן יאמר על הנסים בברכת המזון. אבל אם התפלל ערבית באמצע הסעודה, ואחר כך מברך ברכת המזון בלילה, אין לו להזכיר על הנסים בברכת המזון, אף שעיקר סעודתו סעד ביום פורים. 

יג אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה (ובפורים) בברכה מעין שלש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. [ילקו''י מועדים עמ' רמא. יבי''א ח''ג סי' לו. והוא לפי מ''ש התוס' (ברכות מד.), שאף דמשמע בירושלמי שיש להזכיר מעין המאורע בברכה מעין ג' י''ל שזהו רק בימיהם שהיו רגילים לקבוע על היין והפירות, אבל האידנא דלא קבעי, לא. ע''כ. ונהי שבזמנינו אנו נוהגים להזכיר מעין המאורע של שבת ויו''ט במעין שלש, מ''מ בחנוכה ובפורים דהוו מדרבנן, לא הצריכו להזכירם בברכה מעין שלש]. 

< ����� 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 ��� >