"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה” וגו' (בראשית כג,א). התורה מאריכה מאוד בסיפור קניית מערת המכפלה, מדוע? אומר הראב"ע: '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" – ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע; פס' יט). יוצא שהסיפור כאן בא להדגיש את מעלת א"י ואת העניין שהארץ היא הנחלה שה' נתן לנו (וממילא גם שיש לפעול לנחלת הארץ, כמו אברהם, ולא לחכות שיגיע אלינו משמים). נראה שגם חז"ל רמזו לזה, בהקשר לקניית שכם, שהתורה מספרת שיעקב קנה את חלקת השדה שבשכם וכמה שילם (וגם שם אומר הראב"ע על מעלת הארץ: 'חלקת השדה — חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא' [ראב"ע; בראשית לג,יט]), אומרים על זה חז"ל: '"וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ" וְגוֹ' "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה". א"ר יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות שאין או"ה יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה, וביהמ"ק וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג): "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון". בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א כא): "ויתן דוד לארנן במקום" וגו'. וקבורתו של יוסף (בראשית לג): "ויקן את חלקת השדה", יעקב קנה שכם' (ב"ר עט,ז). שנראה שבאו לומר בזה מעבר לפשט שאלו שלושה מקומות שנקנו, גם רמזו בזה שהתורה באה לספר על חיבור חזק לארץ, שלכן היה חשוב לתורה לספר שנקנו לגלות שהארץ היא נחלתנו (שלכן האומות לא יכולות להונות ולטעון שזה שלהם), שזה הסיבה שנאמר ופורט להדגיש שאברהם קנה את המקום כקיום דבר ה' לנחלתנו. והנה יש כאן גילוי של שלושת האבות, שאברהם ויעקב קנו בעצמם, ואת מקום המקדש אמנם קנה דוד אבל זהו מקום העקידה כך שכעין דוד בא להשלים את מעשי יצחק, שהוא נעשה מחובר לארץ ע"י העקידה, שלכן נאסר עליו לרדת מהארץ בשל קשרו לארץ בשל העקידה: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב”ר סד,ג), כך שזה כגילוי של נחלת הארץ ע"י שלושת האבות שלהם הובטחה הארץ לתת להם ולזרעם, ועל גבי זה הם קנו (או יצחק שנעקד והתגלה בהמשך הדורות הקניה) כגילוי מעשי לנחלת הארץ בידנו; וזהו כמעשה אבות סימן לבנים, שננחל את הארץ. נראה ששלושת המקומות רומזים לתיקון העולם, שלכן זהו מערת המכפלה שבהקשר לקנית מקום הקבר אמרו לאברהם: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג,ו), שהודגש אברהם כמגלה שם ה'. מקום המקדש נקנה ע"י דוד שהוא היה מלך בכל העולם, כך שהפיץ בכך את שם ה' בכל העולם, וכן ממנו משיח בן דוד שאצלו יתגלה תיקון העולם. וקבר יוסף שהוא היה מלך במצרים ששלטה על כל העולם, כך שגילה בעולם את שם ה'. (אצל יצחק שזה התעלות שהאדם כקרבן, זו דרגה גבוה ולכן מרמז על תיקון שלם, ולכן אצלו זה מתגלה בדוד שמרמז לתיקון עולם השלם שלעתיד, ולכן כיון שזה דבר קשה שלוקח זמן לכן מתגלה הקניה רק לאחר שנים רבות, אצל דוד). וכל אלו בגילוי של נחלת הארץ, שתיקון עולם יכול להיות רק ע"י בנ"י ששולטים בא"י, שכך מקיימים את מצוות ישוב הארץ כראוי, ואז מגיעים למעלת קדושה גדולה ביותר שכך יכולים לתקן את העולם ע”י קיום תו”מ שמגלים בעולם את שם ה' בשלמות. וזהו שמעלת הארץ חשובה 'לחיים ולמתים' בשל מעלת הקדושה שבה. לכן כאן ניתן לעפרון שקלים שמתקבלים בכל מקום: '"וישקל אברהם לעפרן" - (בכורות נ) חסר וי"ו לפי שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה (ב"מ פז) שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר: "עובר לסוחר”, שמתקבלים בשקל בכל מקום, ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין' (רש"י; פס' טז), כרמז שהמעשה הזה משפיע לכל מקום בעולם, לתיקון כל העולם. אברהם קונה את המקום מבני חת, ומופיע כמה פעמים שזה קשור לבני חת, כדי להדגיש כעין רמז שזה הוצאה משבעת העממין, שבני חת היו אחד מהם, כמעשה אבות סימן לבנים לכיבוש א"י. וזה נאמר בהקשר למיתת שרה, כרמז שא"י נקנית ביסורים (ברכות ה,א), ובמסירות נפש – שיוצאים למלחמה כדי לכבוש את הארץ. כשאברהם קונה מעפרון נאמר: “וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פס' טז), כתוב "עפרון" חסר ו' (ראה הסברים ברש”י, וב"ר נח,ז [ובכלי יקר], ובבעל הטורים), אולי כרמז שכמו שאברהם קנה, שזהו שהחליף את המקום בכסף שנתן, כך גם נעשה בכיבוש הארץ, שהגרגשי יצאו מהארץ ובכך קיבלו מקום טוב שהוא כנגד א"י: 'דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה, והלך לו לאפריקי (מלכים ב יח): "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם", זו אפריקי. גבעונים השלימו (יהושע י) "וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל". שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו' (יר' שביעית ו,א). וזה רמוז בתורה בפס': “ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי" (שמות לג,ב). '"וגרשתי את הכנעני" וגו' - ששה אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו' (רש"י). כך שנרמז על הגרגשי בכך שנאמרו ששה עממין, וכך כאן כרמז חסר ו' כרמז שהששה מרמז שחסר עם אחד, שזהו הגרגשי שפינו ולכן קיבלו מקום אחר שהוא כמותו, כעין החלפת הכסף בשטח של א”י ע”י אברהם; וכן חסר ו' כרמז שאת ה-ו' היו צריכים להוציא במעשה, לחסרם מהארץ, כעין שאברהם עשה מעשה כדי שא"י תהיה שלו. אולי לכן שילם אברהם ארבע מאות שקלים כרמז שכשיגמרו ארבע מאות שנות גלות מצרים שנאמרו לו בברית בין הבתרים יחזרו ישראל לארץ, והם יהיו אז ששים ריבוא שזהו גם כרמוז בסכום שאברהם שילם שזה מחיר שמרמז על מקום לששים ריבוא (כמו שמובא בשם הגר"א, שבית כור נפדה בחמישים שקל, כך שבארבע מאות שקל נפדה שמונה בית כור, שהם ששים ריבוא אמות מרובעות, וכל אדם עומד באמה על אמה, כך שיוצא שהמקום הוא לששים ריבוא), כרמז ליציאת מצרים שהיו ששים ריבוא ואז היו ראויים להיכנס לכבוש את א"י (אלא שחטאו במרגלים ולכן התעכב עוד ארבעים שנה). בנתינת הכסף נאמר: “באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר” (פס' טז), כעין רמז לשמיעה, כרמז שכיבוש הארץ הושפע מהשמיעה שישראל יצאו ממצרים ונקרע להם הים (ובים סוף עבר אליהם כסף רב ממצרים [רש”י; שמות טו,כב], שזהו כעין רמז “כסף עבר” שמרמז שזה מה ששמעו בארץ – על קריעת הים), כמו שנאמר בקריעת הים: "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך" וגו' (שמות טו,טו-יז). וכן אמרה רחב: “ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים" וגו' (יהושע ב,ט-י). הגיל של מיתת שרה רומז עליה: '"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו: בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא; ובת כ' כבת ז' ליופי' (רש”י פס' א). אולי יש בזה רמז לנחלת הארץ (שאברהם קנה בעקבות מיתתה), שבארץ מתקנים את העולם כראוי, שמביאים אותו לקדושה גדולה עד תיקונו, שזהו שמגלים עולם 'בלא חטא' (גיל מאה כעין עשרים), שכך גם המציאות הפיזית נעשית קשורה לקודש ולכן לא מחטיאה, שזהו כרמז שהיופי בגיל עשרים כעין גיל שבע, כעין שגם מרמז (ביחד) שבגיל עשרים התגלה היופי בלא חטא (שזהו רמז שבעשרים – ללא חטא). וזהו כרמז שמתה בשל העקידה (רש”י פס' ב), כגילוי של קדושה גדולה בעולם, וקשר לא”י – שהתגלה חיבור שלם בין יצחק לארץ (ב”ר סד,ג), וכן בעקבות זה מתה שרה ואז התגלה קניין הארץ (מערת המכפלה) ע”י אברהם. אולי נרמז בגיל מות שרה על החזרה לארץ, שזהו 127 כרמז שבגיל 120 של משה שהוא היה הדור השביעי (7) מאברהם (אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם ומשה), אז יחזרו לארץ. אולי גם רומז שכשבאו ישראל לארץ נתנו שלוש אפשרויות לעמי הארץ – פינוי הארץ, השלמה עם ישראל או מלחמה (יר' שם); אולי זהו רמוז בשנותיה: "מאה” כרמז למלחמה, שגיל מאה מרמז על כעין מוות: 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם' (אבות ה,כא). “עשרים” מרמז על כניעה לישראל, להיות תחת ידנו, כעין שבגיל עשרים נענשים בידי שמים, שזה כעין שאז מתגלה שהם תחת יד השמים, שכך כעין הגוים נמצאים תחת ידנו שאנו מייצגים את השמים (את הקדושה). "ושבע" כרמז לארץ שבעת העממין, כרמז שיצאו מכאן לחו”ל. (גם כשיעקב קנה את שכם יש בכך כעין רמז – שנאמר שזה נעשה כשיעקב חזר ארצה: “ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" [בראשית לג,יח], כרמז לאפשרות שיצאו העממין לחו"ל. "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה" [שם, יט], כרמז שיהיו תחת ידנו, שזהו שנתנו לו את המקום שרצה לקנות, כעין עושים את רצונו. והמתת אנשי העיר שכם ע"י בני יעקב זהו כמו מלחמה). נאמר כשאברהם קנה: "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב" (פס' יז), אולי רומז שקנה גם את "העץ", כרומז לתורה ("עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג,יח]), כרמז שהתורה קשורה לנחלת הארץ, שעיקר התורה היא כאן בא"י (ספרי "עקב”, מג); וכן בקיום תו"מ בארץ מביאים לתיקון עולם שלם, וזהו “אשר בשדה”, כרומז לקדושה בעולם, כעין הנאמר שדה אצל יעקב ("ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'” [בראשית כז,כז] '"כריח שדה אשר ברכו ה'" - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כן דרשו רז"ל' [רש"י]). לכן זהו "חברון" לשון חיבור – שמחבר שמים וארץ. וזהו "קרית ארבע" (פס' ב), שמרמז על ארבעת הענקים או על ארבעה שנקברו שם איש ואשתו, שאלו אדם וחוה והאבות ונשיהם, כעין במקום גילוי של הענקים כגילוי של גשמיים גסים, מתגלה גילוי של קדושים. נאמר על השדה שעברה לאברהם: “ויקם שדה עפרון" וגו', '"ויקם שדה עפרון" – תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא: ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו'' (רש"י). שעבר לאברהם ובכך נעשה לו תקומה, אולי גם רומז בתקומה שעלה לקדושה, שהתעלה מהחומריות, ממה שהיה קודם של "עפרון" לשון עפר; וזהו כרמז שעבר למלך, שע"י העברה לאברהם (כמייצג ה', וכן לבנ"י אחריו שמגלים את שם ה' בעולם) נעשה שעבר לחזקת גילוי שם ה', מלך מלכי המלכים. וזהו מערת המכפלה: '"המכפלה" – בית ועליה על גביו. ד"א: שכפולה בזוגות (עירובין נג)' (רש"י; פס' ט). שבית ועליה עליו, כעין רומז לעולם ולשמים מעליו, שמחוברים יחד (כעין בית ועליה, שהעליה מחוברת ועומדת על הבית), חיבור שמים וארץ, שהארץ עושה בשביל גילוי שמים בה, שבכך מתקדש העולם. וזהו גם זוגות שקבורים בה, שמתגלה חיבור שלם בבני הזוג (שאף קבורים יחד) שמרמז על שם ה' שיש בחיבור איש ואשתו ('דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' [סוטה יז,א]. 'שכינה ביניהם – שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה' [רש"י]). שכך המקום מרמז על תיקון עולם.