התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת ראה

יא,כט: והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ: ש: מדוע דווקא 'יביאך' (ביחיד) ולא 'יביאכם' (ברבים, כמו שני הפסוקים הקודמים וכמו 15 פסוקים רצופים שאחרי פסוק זה, עד יב,יב)? ת: כל הפסוק הנוכחי בא ביחיד (יביאך, אתה בא שמה, ונתתה את הברכה) והוא חריג בתוך רצף של צורת רבים לפניו ולאחריו, להורות כי רק עם ולא יחידים יכולים לבוא לארץ ולתת את הברכה והקללה כטקס המוכתב מאת ה'.  לשון היחיד כאן דווקא מורה על עַם שלם ומאוחד, ולא על אוסף אנשים פרטיים, לכן דווקא ביחיד, כפנייה אל עם. כל הפניות בצורת רבים לפני ואחרי פסוק זה, מכוונים אל העם, כאוסף של פרטים, כלומר גם אם אחדים לא יקבלו עליהם לשמוע ולקיים את המצוות, עדיין יתר הפרטים מצווים לשמעם ולקיימם. במקום שבו מדובר על עם כעַם שלם, זה נכתב בלשון יחיד ("ובאת שמה"; יב,ה).

יב,יב: ועבדיכם ואמהותיכם: ש: מדוע דווקא 'ואמהותיכם' ולא 'ואמותיכם'? ת: 'אמהותיכם' משמש בתורה לשפחות היולדות לבעל ונחשבות כנשותיו המשניות (וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו—וַיֵּלֵדוּ; בראשית כ,יז, וכן: וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת; בראשית לא,לג), לעומת 'אמה' היולדת לבעל אך נחשבת זרה לו (וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ; בראשית כא,י). כאן מדגיש הפסוק שנשים יולדות הנחשבות כנשות הבעל חייבות לשמוח לפני ה' במקום אשר יבחר, וכן נשים יולדות שאינן נחשבות כנשותיו (אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ; פסוק י"ח, וכן נזכר עניין שמחת האמה בחג השבועות, טז,יא, וכן בחג הסוכות, טז,יד), ואילו הנשים המשמשות כשפחות לעזרה בלבד, הן לא תבואנה למקום ההוא, וזאת בניגוד לעבדים, המחויבים לבוא ולשמוח, כחלק מחובת עבדותם לאדונם.