"כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,ז-י). בפס' מופיע שבע פעמים המילה "ארץ" בהקשר לגילוי טובה של הארץ. טובה של הארץ זהו גילוי הקדושה שנשפע בה (ראה בהרחבה 'בשערי הארץ', 'טובה האמתי של הארץ', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). נראה שלכן נאמר שבע פעמים כאן המילה ארץ לרמז שא"י היא היסוד של כל העולם וממנה משפיעים תיקון לכל העולם (שעיקר קיום התורה זה בא"י [ראה ספרי עקב, מג]). לכן נאמר שבע פעמים "ארץ" כנגד שהעולם נברא בשבוע הבריאה (ונברא מא"י ['מציון נברא העולם' (יומא נד,ב)], שנברא בשביל לקדשו ולכן יסודו ושורשו קשור לא"י), ואותו אנו מתקנים מא”י. לכן גם שבע מרמז לספרי התורה (למ"ד שיש שבעה ספרים): 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה", אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א), שבהם מקדשים את העולם שיסודו בשבוע הבריאה; שגם זה נרמז בפס': “חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה” (משלי ט,א). '"חכמות בנתה ביתה" – בחכמה בנה הקב"ה את העולם. "חצבה עמודיה שבעה" – שבעה ימי בראשית. ד"א, שבעה ספרים שיש בתורה, "ויהי בנסוע הארון" ספר לעצמו; במסכת שבת' (רש"י). זהו שמתגלה טובה של הארץ, כגילוי שמעלתה השפעת הטוב בכל העולם, שהטוב הכי גבוה זהו הדבקות בקב"ה, שזה מושפע מא"י שמגלים את שם ה' בכל העולם, מכח גילוי התורה (ומצוותיה) שבא"י. בארץ הראשון נאמר: "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה", שזה כנגד יום ראשון בו ה' ברא את העולם, שיצר יש מאין, ולכן זהו שה' מביא אל הארץ, כרמז שגם מביא לארץ – לעולם, שזה ע"י שברא את העולם. וכן ברא ביום הראשון את האור, שהאור מסמל טוב, ולכן נאמר כללית גילוי של טוב – "ארץ טובה". בארץ השני נאמר: "ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר”, שזה כנגד יום שני בו הופרדו שמים ומים תחתונים, ולכן נאמר כאן על המים שבארץ. בארץ השלישי נאמר: “ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" שאלו הם צמחים, שנבראו ביום השלישי, ולכן מרמז על יום שלישי שבבריאה. הארץ הרביעי: “ארץ זית שמן ודבש", שזה כנגד יום רביעי בו נטלו המאורות, שהשמש חשובה ביותר בשביל התמרים, שצריכים הרבה מאוד שמש כדי שיצמחו כמו שצריך. וכן בזיתים יש חשיבות לתאריכים (שזה קשור לחשבון השמש), מתי מוסקים, שיש תאריך של מסיק שבו מהזיתים מפיקים שמן בשיא איכותו, ויש תאריך מאוחר יותר שאז בזית יש כמות שמן גדולה יותר; לכן זה קשור ל"זית שמן”. הארץ החמישי: “ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה", שלחם זהו עיקר מאכלו של האדם, וגם נאמר שלא יחסר כלום לאדם, כך שמרמז לאדם, כך שרומז ליום שישי בו נברא האדם. הארץ הששי: “ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת", שההרים הם גבוהים, כך שרומז לעוף שעף גבוה, שזה מרמז ליום חמישי בו נבראו העופות. (ואולי רמז גם לדגים בברזל, שצריך להוריד את הקשקשים מהדג, וכן לחתוך אתו, שזה נעשה בסכין מברזל, וכך גם רומז לחמישי). הארץ השביעי: “ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך", שזהו גילוי של ברכה לה' על הארץ, שזה רומז לקדושה שמתגלה בעולם, ולכן רומז ליום שבת שמתגלה אז העולם בקדושה; וכן ה' ברך את השבת (“ויברך אלקים את יום השביעי" [בראשית ב,ג]), ולכן הברכה מרמזת ליום שבת. ונראה שהשבעה גם מרמזים לספרי תורה: “כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה", ביאתנו לארץ זה בזכות האבות, שה' נשבע להם לתת לנו את הארץ, ולכן זה רומז לספר בראשית, ספרם של האבות. "ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר", זה יחודה של א"י על פני מצרים, כמו שאומרת התורה: “כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים” (דברים יא,י-יא), לכן זה רומז לספר שמות שבו יצאנו ממצרים כדי ללכת לא"י. "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון", רומז לספר ויקרא שהוא ספר הקרבנות, שהמנחות עשויות מחיטה, ויש קרבנות (סוטה ומנחת העומר) משעורים, ועל המזבח מנסכים יין בקרבנות. (ותאנה ורימון כרמז לטוב הארץ, היפך מהמרגלים שהוציאו דיבה בגפן רימון ותאנה [במדבר יג,כג]; ולכן גם בביכורים שהם התחלת גידולי הארץ [שבזה ביטוי לשבח גידולי א"י וחיבורו לה'] יש מעלה במיוחד בהם, ולכן נאמר במשנה בדגש עליהם: 'כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים' [משנה; ביכורים ג,א], ולכן מתגלה כקשור למקדש, אליו עולים עם הביכורים). "ארץ זית שמן ודבש", שזה רומז לתורה, ששמן עוזר לזכירת הלימוד (הוריות יג,ב), ודבש רומז לתורה: "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד,יא), שכך רומז לספר הראשון שבבמדבר, שהם היו במדבר סיני (והסיום הוא שנסעו משם [במדבר י,לג]), שם קיבלו קודם את התורה. "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה", כנגד הספר השלישי בבמדבר, שבו מסופר על חטא המתלוננים שהתלוננו על המן – הלחם השמימי (שהוא יבש; שזהו כעין שאמרו שנאכל במסכנות, שמסכנות זה בדלות ועניות [ראב”ע]): "ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו” (במדבר יא,ו) [התלוננו שחסר להם דגים בחינם וקישואים וכו', ולכן נאמר שלא תחסר כל בה]. "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת" רומז לספר האמצעי בבמדבר, שבו נאמר על המלחמה באויבים: ”ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך” (במדבר י,לה), שזה רומז לברזל ונחושת שמהם עושים כלי מלחמה. "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" רומז לספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ, שאז יתגלה בפועל שה' נתן לנו את הארץ.