[1]  ג,ד: וַיְצַפֵּהוּ מִפְּנִימָה, זָהָב טָהוֹר: ש: כמה סוג זהב היו בשימוש הבונים? ת: זהב טהור, זהב טוב (ה, ח), זהב פרוויים (ו), זהב "רגיל" (ז, ט, י), זהב סגור (ד,כ, ד,כב), זהב שחוט (ט,טו).

[1]  ה,א: וַתִּשְׁלַם, כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית יְהוָה: ש: מדוע לא מוזכר תאריך להשלמת הבנייה, כפי שהוזכר בתחילתה: וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּשֵּׁנִי, בִּשְׁנַת אַרְבַּע, לְמַלְכוּתוֹ (ג,ב), וכפי שהוזכרו תחילה וסיום בספר מלכים? ת: נראה שספר דברי הימים מעונין יותר לספר את ענין השימוש בבית, כגון התפילות בו (וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ, וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ ; ו,יט) והשראת השכינה: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים (יד). הענין הטכני של תאריך הסיום מובע במובלע יחד עם סיום בנין בית המלכות: וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת-בֵּית יְהוָה--וְאֶת-בֵּיתוֹ (ח,א).

[1]  ה,ט: וַיַּאֲרִיכוּ, הַבַּדִּים, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן-הָאָרוֹן עַל-פְּנֵי הַדְּבִיר, וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה; וַיְהִי-שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ש: מתי נכתב ספר דברי הימים? ת: בדברי הימים ב' יש ארבעה מופעים של הביטוי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, בפרקים ה, ח, י, כא. המופעים מלמדים על אירועים המגיעים עד לסוף תקופת הבית הראשון, עד צאצאי המלך יהויכין: בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ (לו,ט), ובסוף הספר נוספה פסקה על הצהרת כורש, שכנראה נכתבה מאוחר יותר על ידי עזרא, שהרי אז כבר לא היה ארון הקודש בבית המקדש, אלא גלה ממנו.

[1]  ו,ו: וָאֶבְחַר, בִּירוּשָׁלִַם, לִהְיוֹת שְׁמִי, שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִיד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל: ש: מדוע מציין זאת שלמה, הרי הקהל מודע לכך שה' בחר בירושלים ובדוד? ת: שלמה מספר לעם שבתורה כתוב שתים-עשרה פעמים בצורות שונות שה' טרם בחר במקום המקדש, כגון: בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (דברים יב,יח), והנה עתה המקום נבחר, והמלך נבחר, ובכך הושלמה הבטחת ה' לעמו.

[1]  ז,יז: וְאַתָּה אִם-תֵּלֵךְ לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְלַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ; וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי, תִּשְׁמוֹר: ש: וכי דוד שמר את אשר ציווה אותו ה', הרי הוא חטא והודה בחטאו מספר פעמים? ת: הכוונה היא ששלמה ילך לפני ה', כלומר ידבק בדרכי ה', כמו שדוד דבק בדרכי ה'. אמנם אין אדם שלא חוטא, כפי שאמר שלמה בתפילתו לה': כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יֶחֱטָא (ו,לו), אך מה שה' מבקש הוא לא שלא יחטא, אלא שילך לפני ה', כלומר בדרכיו.

[1]  ח,יא: וְאֶת-בַּת-פַּרְעֹה, הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד, לַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה-לָהּ: ש: האם העובדה ששלמה בנה בית מיוחד לאשתו בת פרעה היא לכבוד לה? ת: לא, שלמה הכיר בנוכריותה ובטומאתה של בת פרעה, ולא רצה לאפשר לה לגור בבית דוד המלך, כי חלה קדושה על בית זה: כִּי-קֹדֶשׁ הֵמָּה, אֲשֶׁר-בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהוָה (יא). לשם כך בנה לה שלמה בית אחר לגור בו, לא משום יחסו המיוחד והאוהד אליה.

[1]  ח,יד: כִּי כֵן, מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ-הָאֱלֹהִים: ש: במה זכה דוד לכינוי השמור למשה, 'איש האלוהים'? ת: כינוי זה שמור לאיש הנאמן לה' באופן מלא, גם לנביא: וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ-הָאֱלֹהִים, לֵאמֹר (יא,ב). דוד הכין את החומרים ודאג למשמרות הכהונה והלוויה, וכן השוערים, והכל על פי ציווי ה': וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת-תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת-בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו ... וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם ... הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה (דברי הימים א כח,יא-יט), על כן זכה לכינוי הנכבד 'איש האלוהים'.

[1]  ט,ד: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם: ש: מה הכוונה ב'וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם'? ת: כנראה על שולחן המלך שלמה אפילו בקבוקי המשקה היו עטופים במלבוש מלכותי. ודאי אין הכוונה למלבושי המשרתים, כי אלה כבר הוזכרו: מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם.

[1]  י,א: כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ: ש: מדוע באו לשכם ולא לירושלים, שם היה בית המלך? ת: רחבעם שידר חולשה מראשית דרכו במלוכה. הוא נגרר אחרי העם ולא הנהיג אותו. הם באו לשכם, כנראה בגלל מרכזיותה הגיאוגרפית של העיר, והוא, רחבעם, הלך אליהם, במקום להזמינם לירושלים. הם יזמו ובאו אליו בדרישה להקלת העול, והוא לא רק שלא התנגד, אלא היסס וביקש אורכה של שלושה ימים לתת להם תשובה (ה).

[1]  י,טז: וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי: ש: מהו 'מַה-לָּנוּ'? ת: הפירוש: אין לנו. 'מה' כאן היא אין, לא, כמו בערבית של היום: מה-פיש, אין-יש, כלומר, אין. וכן הדבר במלכים א יב,טז: מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

[1]  יא,ד: כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא-תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ עִם-אֲחֵיכֶם, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ--כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: ש: מדוע ה' עצר את רחבעם מלהילחם בירבעם? ת: ה' מוסר את דבריו לרחבעם, לא ישירות אלא דרך נביאו הנאמן שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ-הָאֱלֹהִים (ב), ובכך בוחן את רחבעם אם הוא מציית לנביאי ה'. ה' מוסר דרך שמעיהו כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר יש לה' כוונות בנושא. מלבד רצונו שרחבעם יציית לה', ומלבד רצונו למנוע מלחמת אחים, ה' מאפשר בכך לאוהבי ה' שבשטחי שבטי ישראל, להוכיח את נאמנותם לה': וְאַחֲרֵיהֶם, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הַנֹּתְנִים אֶת-לְבָבָם, לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאוּ, יְרוּשָׁלִַם, לִזְבּוֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם (טז).

[1]  יב,א: וַיְהִי, כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ, עָזַב, אֶת-תּוֹרַת יְהוָה; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עִמּוֹ: ש: האם אפשר לזהות תהליכים בעבודת ה' של רחבעם ושבטי יהודה? ת: כן, הכתוב מציין שרחבעם עזב את תורת ה' כאשר מלכותו הוכנה והוא התחזק, והעם עזב את תורת ה' בהולכו אחר מעשיו של המלך רחבעם. לאחר ששישק מלך מצרים כבש את ירושלים וערי יהודה, רחבעם נכנע לה', ואז: וּבְהִכָּנְעוֹ, שָׁב מִמֶּנּוּ אַף-יְהוָה, וְלֹא לְהַשְׁחִית, לְכָלָה; וְגַם, בִּיהוּדָה, הָיָה, דְּבָרִים טוֹבִים (יב). כניעה זאת לה' גרמה לתהליך נוסף: וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִַם—וַיִּמְלֹךְ (יג). בהמשך, בעת מלכותו של אביה, ניכרת ההתחזקות והנאמנות לה' במלחמתם בשבטי ישראל: וַיֶּאֶמְצוּ, בְּנֵי יְהוּדָה, כִּי נִשְׁעֲנוּ, עַל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם (יג,יח).

[1]  טז,יא: הִנָּם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר הַמְּלָכִים, לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: ש: כמה סוגים של ספרי זיכרונות היו בתקופת המלוכה? ת: כאן מסופר על סֵפֶר הַמְּלָכִים, לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. כן היו ספרי זיכרונות שנקראו: סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (כ,לד), סֵפֶר מַלְכֵי-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה (כה,כו). וכן ספרי נביאים: כְּתוּבִים, עַל-דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא, וְעַל-נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יעדי (יֶעְדּוֹ) הַחֹזֶה  (ט,כט), בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ (יג,כב).

[1]  יז,י: וַיְהִי פַּחַד יְהוָה, עַל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹת יְהוּדָה: ש: ממה נבע פחד ה' על ממלכות הארצות סביב ליהודה? ת: פסוק זה בא לאחר הפסוק המספר על לימוד התורה בכל ערי יהודה: וַיְלַמְּדוּ, בִּיהוּדָה, וְעִמָּהֶם, סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה; וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה, וַיְלַמְּדוּ בָּעָם (ט). ניתן להסיק מכאן שלימוד התורה ההמוני בערי יהודה הפיל את מורא ה' עם האומות סביב.

[1]  יח,ו: וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, עוֹד; וְנִדְרְשָׁה, מֵאֹתוֹ: ש: מדוע שואל יהושפט 'האין פה', הרי הוא רצה לדעת אם 'יש פה'? ת: יהושפט חשד במחותנו אחאב שהוא מסתיר את נביא ה', כי ראה שכל ארבע מאות הנביאים כולם אומרים רק את מה שאחאב רצה לשמוע.

[1]  כא,ג: וְאֶת-הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי-הוּא הַבְּכוֹר: ש: מדוע יהושפט מינה את הבן הבכור למלך ולא את הטוב מבין בניו? ת: כל ששת בניו האחרים היה בהם את שם ה': עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ, וּמִיכָאֵל, וּשְׁפַטְיָהוּ, וגם אליהו הנביא העיד שהם היו טובים מיהורם: וְגַם אֶת-אַחֶיךָ בֵית-אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ, הָרָגְתָּ (יג). אך יהושפט נאמן לציווי ה' ולתורה כי הבכור יורש פי שניים, וכי רק הוא ראוי לרשת את המלוכה.

[1]  כב,ב: בֶּן-אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ: ש: איך יכול להיות שמלך אחזיהו בן 42 מיד אחרי שאביו יהורם נפטר, הרי אביו היה רק בן 40 במותו: בֶּן-שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, הָיָה בְמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם (כא,כ)? ת: אפשר לחשוב שכיוון שהיה קטן במות אביו: וְלֹא נִשְׁאַר-לוֹ בֵּן, כִּי אִם-יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו (כא,יז) המתינו לו שיגדל, וכשנהיה בן 42 – הומלך. ומי מלך כל השנים שבין מות יהורם למלכות אחזיהו: היועצים של אחאב: : כִּי-הֵמָּה הָיוּ-לוֹ יוֹעֲצִים, אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו--לְמַשְׁחִית לוֹ (ג). כן עשתה יהושבעת בת יהורם שהחביאה את יואש בן אחזיהו במשך 6 שנים, עד שהיה מסוגל למלוך: וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת-הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ (יא).