'חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא, ועל חילול השם' (אבות ה,ט). למה על שבועת שווא וחילול השם באה חיה רעה? ראה כמה הסברים שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'אבות לבנים' למשנה זו. אולי אפשר להוסיף שבשבועת שווא האדם נשבע על דבר שאינו לצורך, כיון שכולם יודעים שאין זו המציאות או שכולם יודעים שזו המציאות, או שאין כל ערך לשבועה כי אין לו היתר או כח לעשות זאת. ממילא כשנשבע על כך בשם ה' הוא מכריז שאין לשם ה' משמעות ח"ו, אלא זה כסתם שם שווא כעין שה' ח"ו לא מתגלה כלל בעולם ואין לו כלל השפעה על העולם. ששם ה' מגלה על גילוי ה' בעולם, שכל שם מגלה התגלות של ה' בצורה מסויימת בעולם, כגון שאלקים זה שם שמתגלה במידת הדין, ושם הוי"ה מתגלה במידת החסד וכדו'. לכן כיון שחטאו זהו שכעין מכריז שאין גילוי שם ה' בעולם כלל, אז כנגד זה באה חיה ופוגעת בו, שהסיבה שחיות רעות נמצאות בדר"כ רחוק מיישוב אדם זה בשל שכך ה' קבע שיחול בעולם, וכיון שהוא טוען שאין גילוי לה' בעולם אז כנגד זה מבטלים את הקביעה הטבעית שה' קבע בעולם, שזהו גילוי שה' קבע וע"פ טענת הנשבע לשווא אין גילוי כזה, ולכן זה בטל והחיה הרעה באה ופוגעת בו (וכך בדומה נעשה בחילול השם). או שבשבועת שווא האדם מגלה בשבועתו שכביכול ה' מנותק מהעולם, ולכן אין בשם ה' חשיבות בעולם. ולכן הדברה של לא לישבע לשווא באה לאחר הדברה של איסור ע"ז, כיון שדומים בזה שבע"ז האדם טוען שכעין אין חשיבות לה' ח"ו במציאות אלא מה שיש זה רק כוחות הטבע ששולטים ולכן עובד להם, כך גם הנשבע לשווא מגלה בזה שחושב שה' לא מתגלה ושולט בעולם, כעין שבמציאות רק כוחות הטבע שולטים (וכך מתגלה גם בחילול השם). לכן העונש על כך זהו שחיה רעה תבוא ותפגע בו כיון שע"פ המציאות הטבעית החיה הרבה יותר חזקה מהאדם ולכן היתה צריכה לשלוט בו; לכן ע"פ גילויו שטוען שהמציאות הטבעית היא השולטת, אז כך גם מתגלה כנגדו שהמציאות הטבעית שחיה רעה חזקה ושולטת על האדם חל עליו, כמו תפיסתו. אולי גם הנשבע לשווא חוטא בדיבור שבפיו, וחטאו זה בגילוי על המציאות הטבעית, ולכן כיון שחוטא בדיבור מתגלה שהדיבור לא ראוי לו, ולכן היה ראוי שיהיה בו רק השמעת קולות כמו שנעשה בטבע החי, שבעלי החיים עושים קולות. לכן כיון שמתגלה כנגד חטאו גילוי של חיה בהקשרו, והוא חטא כך שזה גילוי של עשיה רעה, אז לכן מתגלה עונשו בחיה רעה (שזהו גילוי של חיה ועשיתה רעה). אולי אפשר שבאדם יש נר"ן ברוחניותו; הנפש זהו כח החיות לקיום הפיזי החומרי, רוח מתגלה בדיבורו של האדם, ונשמה מתגלה בצד השכלי של האדם. כאשר אדם חוטא בדיבורו, וזה בדבר שכולם יודעים (בשכל) את המציאות (שהיא כך, או שמשנה, או שלא יכול לעמוד בזה), אז מתגלה שחטא בגילוי הצד שמתגלה בדיבור ובשכל (רוח ונשמה), ולכן כעין נשאר בו רק הגילוי של הנפש שזהו חלקו הגשמי, ולכן עונשו שתבוא החיה הרעה שחלקה הגשמי הרבה יותר חזק ממנו ותשלוט בו כעין עונש שיתגלה כמה חלש חלק האדם ללא גילוי הרוח והנשמה שבו (ובשבועתו בא לשכנע אחרים שיקבלו את דבריו, כעין שהוא מעליהם בתפיסתו את המציאות שלכן ראוי שיקבלו דבריו, וכך כנגד זה מתגלה שהחיה היא שמעליו, היא השולטת עליו ומנצחת אותו [כמו שניסה לנצח את האחרים בדבריו]). עוד נראה שהעולם שלנו קיים ע"פ המאמרות שה' ברא בהם את המציאות בעולם, ובזה גם הפריד בין בני האדם לחיות הרעות שלא יבואו ויתקפוהו (אלא ישארו במרחק), והמאמרות הם דיבורו של ה' שאמר את המאמרות והם עומדות ומקיימות כל רגע את המציאות שבעולם. כשאדם נשבע לשווא הוא חוטא בדיבורו, וזה בדבר שמכוון למציאות שבעולם (שנשבע על דבר שכולם יודעים את המציאות וכדו'), לכן כעין משפיע בזה פגיעה בגילוי של המאמרות הקדושות, שהם גילוי של דיבור קודש (כמו שהוא נשבע בדיבורו, ונשבע בשם ה' שזהו גילוי של מקור הקודש) והמציאות. לכן כנגד זה מתגלה בעולם ביטול של הקביעה האלוקית שחלה במאמרות שהחיה הרעה תתרחק מהאדם ולא תפגע בו, ולכן אז החיה הרעה באה ופוגעת (וכן בחילול השם הוא כמנתק את גילוי ה' מקיום המציאות שבעולם). אולי בפשטות, שבועת שווא זה חטא שחטא שנשבע על המציאות הקבועה וידועה בעולם, ולכן כנגד זה בטל המציאות הקבועה בעולם שהחיה הרעה מתרחקת מהאדם, וכך היא באה ומזיקה. אולי מעלת מעמד האדם בעולם שכל הבריות נכנעות כלפיו זה משום שתפקיד האדם לגלות את גילוי שם ה' בעולם, שזה שייך רק באדם ולא בבע"ח, ולכן הם תחתיו כדי שישמשו כעזר לו בגילוי שם ה' בעולם (וכך יתוקנו). לכן: 'דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו"' (שבת קנא,ב), שהחיה כנועה לפני האדם בשל מעלתו כאדם שקשור לתיקון העולם, שלא כבהמה שהיא רק לעזר לאדם, ולכן כשאדם מאבד את גילוי תיקונו בעולם הוא נשאר רק כעין בהמה ולכן אז החיה מזיקה לו כי לא רואה עצמה כתחתיו לעזר לתיקון העולם. לכן כשנשבע לשווא שבזה פוגם בגילויו בתיקון העולם, שבמקום שיגלה את שם ה' בעולם הוא מבטל את גילוי שם ה' בעולם (שמראה שבעיניו אין חשיבות לשם ה' בעולם; ובזה נעשה גרוע אף מבהמה שלפחות לא מזיקה לגילוי שם ה'), אז החיה לא כנועה לו אלא באה ומזיקתו (וכך גם נעשה בחילול השם). וכן בפרט שהעולם נברא ע"פ התורה (ב"ר א,א), ולכך תיקון העולם נעשה ע"פ התורה, והתורה נלמדת בפה ("ודברת בם"), ולכן קלקול בפה שבו לומדים תורה, ובמיוחד כשחוטא בשם ה' שזה כנגד התורה שכולה שמות ה', אז מביא לעונשו שהבריאה (שנבראה ע"פ התורה) נעשית נגדו, שזהו שהחיה הרעה באה להזיקו (שבה אין גילוי של לימוד תורה, כמו שהוא פגם בגילוי לימוד תורה). אולי גם האדם מיועד לגלות שם ה' בעולם, ולכן חל בו גילוי של חלק ה' שזהו גילוי נשמתו חלק אלוק, כך שזהו גילוי שם ה' שחל באדם. לכן כשחוטא בשם ה' כעין מראה שמוציא את גילוי שם ה' מהעולם, לכן עונשו שתבוא החיה רעה ותפגע בו וכך תוציאו מהעולם, שזהו כעין הוצאת שם ה' מהעולם שמתגלה בו; וזה בחיה רעה כעין שפגם בגילויו הקדוש, שבזה שונה מהחיה, ולכן כעין שהוא נשאר רק כחיה. (וכן כשחוטא מתגלה בו שהוא חי בגילוי רע). (וכך נעשה גם בחילול השם).