מעשה בכוס חלב

הוא היה ילד עני שנהג למכור סחורה מדלת לדלת כדי לממן את לימודיו בבית הספר.

להוריו לא היה כסף אפילו למזון עבור ילדהם הקטנים.

יום אחד כאשר הסתובב בין הבתים, תקף אותו הרעב.

הוא גילה כי חסר לו רק מטבע אחד קטן של 10 אגורות, והוא היה רעב.

הוא החליט לבקש ארוחה בבית הבא.

משהקיש באחת הדלתות דעתו נתבלבלה עליו כאשר אישה צעירה פתחה את הדלת.

במקום לבקש ארוחה הוא ביקש לשתות מים.

היא חשבה לעצמה שהוא נראה רעב, ולכן הביאה לו כוס חלב גדולה.

הוא שתה באיטיות ואז שאל: "כמה אני חייב לך?"

היא ענתה: "אתה לא חייב לי דבר.

אמא למדה אותנו שלא לקבל תשלום תמורת חסד."

הוא ענה: "אם כך, אני מודה לך מעומק לבי."

כאשר הווארד קלי עזב את הבית, הוא חש חזק יותר מבחינה פיסית ונפשית.

אמונתו באלוקים ובאדם התחזקה.

שנים רבות לאחר מכן, אותה אישה צעירה חלתה באופן אנוש.

הרופאים המקומיים היו מתוסכלים.

לבסוף, הם שלחו אותה לעיר הגדולה, שם ביקשו ממומחים לחוות דעה על מחלתה הנדירה.

ד"ר הווארד קלי נקרא לחדר המומחים.

כאשר הוא שמע מאיזו עיר היא הגיעה, אור משונה נדלק בעיניו.

הד"ר קם מייד והלך אל חדרה בבית החולים.

הוא הלך לראות אותה כשהוא לבוש בחליפת הרופאים שלו, וזיהה אותה מייד.

כשחזר הד"ר לחדר המומחים היה נחוש בדעתו לעשות כמיטב יכולתו להציל את חייה.

מאותו יום והלאה, הוא ייחס תשומת לב מיוחדת למקרה שלה.

לאחר מאבק ממושך, הם ניצחו במאבק.

ד"ר קלי ביקש מהמשרד להעביר אליו את החשבון הסופי לצורך אישור.

הוא הסתכל בו, רשם משהו בצד, והחשבון נשלח אל החדר שלה.

היא חששה לפתוח אותו, משום שהייתה בטוחה שהיא תיאלץ לשלם אותו עד סוף חייה.

בסופו של דבר היא הסתכלה, ומשהו משך את תשומת ליבה בצד החשבון.

היא קראה את המילים הללו: "שולם במלואו באמצעות כוס חלב אחת".

על החתום, "ד"ר הווארד קלי."

דמעות של שמחה זלגו מעיניה, וליבה השמח התפלל ואמר: "תודה לך, אלוקים, שאהבתך התפשטה

בליבותיהם ובידיהם של האנשים."

ישנו פתגם שאומר: "שלח לחמך על פני המים." המעשה הטוב שאתה עושה היום, עשוי להועיל לך או

למישהו שאתה אוהב בזמן הכי פחות צפוי. אם לא זכית לקבל את גמולך על המעשה הטוב שעשית,

לפחות הפכת את העולם למקום טוב.

האם אין זו משמעות החיים כולם !!!

ברכות הנהנין

מהפסוק בפרשת עקב: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך" [דברים י, יב], למדו חכמים, ש"חייב

אדם לברך מאה ברכות בכל יום" [מסכת מנחות דף מג, ב].

הספרים הקדושים חשפו לפנינו, כי המספר מאה מסמל שלמות מוחלטת. עשר הוא מספר המורה על

שלימות. לאחר הספרה עשר קיימת חזרה, המספרים שאחריו מורכבים מעשר הספרות הראשוניות.

מתוך כך עולה, שהמספר מאה, המורכב מעשר כפולות של עשר, מציין את השלימות המוחלטת.

משמעות הדרישה שנברך מאה ברכות בכל יום היא, שהקב"ה מבקש מאיתנו שנהיה מושלמים בתחום

הברכות. השלימות בנושא הברכות מהווה מפתח לשלימות הכוללת של האדם.

עולמנו, עולם מורכב הוא. כל הישג כרוך בהשקעת מאמצים. משאבים ואמצעים שונים נדרשים

מהאדם, כדי שבעזרתם יוכל להשיג את מבוקשו. עם זאת, בתוך סבך הפעולות והמעשים חייב האדם

לזכור תמיד את היעד שאליו הוא שואף להגיע. פעמים רבות, בעיצומו של המירוץ הבהול אחר

האמצעים, התכלית עצמה נשכחת ונזנחת. במרוצת הזמן, האמצעים נראים כאילו הם המטרות.

כדוגמה מרכזית נציין את רדיפת הממון, שהפכה למוטיב מרכזי בחיי חלק ניכר של האנושות, בעוד

שלמעשה, הרכוש והממון אינם אלא אמצעי בלבד.

על היהודי מוטל לזכור כל העת את עבודת ה' ולא להסיח את הדעת ממנה. אמנם חייב הוא להקדיש

זמן ומשאבים להשגת מזון וכסות, אולם אלו הם אמצעים בלבד, ואין להופכם למטרה העומדת בפני

עצמה.

כאשר ההתעלות הרוחנית, שהיא המטרה העיקרית של החיים, נשכחת, עלול האדם למצוא את עצמו

שקוע בנטיות חומריות וברדיפה אחר הנאות ומותרות. כדי למנוע משבר זה אנו מברכים את הברכות

בכל יום.

כאשר אנו מקדימים לצעד החומרי ברכה המביעה אמונה בה', שכל השפע וההטבה באים ממנו,

הופכות האכילה, השתיה ושאר ההנאות לדרך שבאמצעותה אנו מעמיקים בנפשנו את הבטחון בה'.

הדגשת אמת זו בכוונה ובתשומת לב, מכוונת תדיר את האדם ליעדים רוחניים.

על כל נברא להזכיר את רוב הטובה שהאלוקים מיטיב עמו, להעריך נכונה את הטובות הללו, ולא

להמעיט בערכן. כל אדם מכיר טובה ומודה למי שגמל עימו טובה. קל וחומר שחייב האדם להודות

לבוראו המשפיע עליו ללא הרף טובה וברכה.

עדים אנו לתופעה, שלפעמים ילד מביע חוסר שביעות רצון, למרות שקיבל זה עתה משחק או ממתק.

את חוסר שביעות רצונו הוא ינמק באמצעות בכיות וצעקות על כך שלא קיבל ממתקים שרצה, או על

כך שאחיו קיבל יותר ממנו. תחושת הקנאה או החסר, האמיתית או המדומה שיש לו, מאפילה על

ההנאה, עד שאינו חש במחוייבות להודות.

מצב דומה קיים בעולם המבוגרים. בתחום החומר שולט הכלל של "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".

האדם אינו מסתפק לעולם במה שבידו, אלא תמיד עיניו נשואות אל מה שעדיין אין לו.

למטרה זו נועדו הברכות. מטרתן לרכז את תשומת לב האדם לטובה שהוענקה לו בשפע מאת הבורא,

ועל ידי כך לפתח את תחושת הכרת הטובה כלפיו. כאשר אנו מברכים בכל יום ברכות רבות מתוך

כוונה ותשומת לב, חודרות ללבנו הידיעה וההכרה, שבמשך כל שנות חיינו מעניק לנו הבורא שפע

ברכה, והוא מעוניין בטובתנו ובאושרנו התמידיים