חג השבועות – מתן תורתנו הקדושה, קבלת התורה הקדושה, כמה שמחה

גדולה יש לפני ה' יתברך מקבלת התורה הקדושה. אמרו בגמרא הקדושה

מלאכי השרת אמרו לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, חמודה גנוזה לפניך

תתקע"ד )974( דורות לפני בריאת העולם", התורה הקדושה "משוש כל הארץ".

כמה התורה מיוחדת, התורה שייכת לכל עם ישראל. למשל, להיות 'כהן' זו

מעלה מאוד גדולה, אבל זה רק אהרן ובניו, זרעו וזרע זרעו, אבל מי שלא

מ'זרע אהרן הכהן', אפילו אם יהיה אדם גדול מאוד מאוד כמו דוד המלך, הוא

לא ]יכול להיות[ כהן. להיות 'מלך' גדול וקדוש בעם ישראל, זו מעלה מאוד

גדולה, אבל בשביל זה צריך להיות מ'זרע דוד המלך', מי שהוא לא מ'זרע דוד

המלך', לא יכול להיות מלך.

התורה הקדושה, מה התנאים שצריכים להיות? אולי מאיזו עדה מסוימת או

מאיזו מפלגה או מאיזו שכונה, מה הקריטריונים כדי להיות חלק מהתורה

הקדושה? כדי להיות חלק מהתורה הקדושה, רק תנאי אחד צריך: להיות

יהודי! זהו, לא משנה מה אתה, לא משנה מאיזו שכונה באת, לא משנה

באיזו עיר גדלת, לא משנה לאיזו משפחה נולדת, לא משנה מה העדה שלך

ושל ההורים שלך. לא משנה כמה אתה מרוויח, לא משנה איפה אתה עובד

או שאתה בכלל לא עובד, צריך רק תנאי אחד כדי שתהיה שותפות בתורה הקדושה -להיות יהודי.

התורה הקדושה זו המתנה שהקב"ה הנחיל לכל עם ישראל. אדם שרוצה

באמת להצליח בתורה הקדושה, צריך התמסרות על זה ַַמשכּיל ַעַל דָּבָר

ִיְִמְָצָא טֹוֹב )משלי טז, כ(, כשאדם מתמסר על התורה, התורה שמחה בו בלי גבול,

וזה שוה הכל, אבל בשביל זה צריך רצינות. אבא עט"ר הרב יורם אומר, אם

אדם יפתח איזו מכולת שכונתית והוא חרוץ – כל יום ב05:45- בבוקר הסופר

פתוח, יאלה מגיע 'אנג'ל' – לחם חם, מגיע 'תנובה' – שוקו וחלב טובים, יש

שם איזו פינה של ירקות טריים, על הבוקר הכל מתקתק, ב06:00- הכל עובד

והלחם חם, הבן אדם הזה בעזרת ה' יעבוד, הקב"ה יתן לו ברכה ולאט לאט

אנשי השכונה יתרגלו לבוא לקנות אצלו, רק שיעשה מחירים הוגנים, לא חייב

זול מאוד, אבל מחירים נורמליים, שלא 'יעוף על עצמו' מה שנקרא, ותהיה לו ברכה מרובה.

אבל תתארו לכם שביום אחד הוא יבוא ב05:00- בבוקר, יום אחד ב06:00-

ויום אחד הוא יבוא ב11:00- בבוקר, יגיד לו: "אדוני, מה קרה? הבוקר נתקענו

בלי לחם! הסופר היה סגור", "אל תשאלו, אתמול באתי מאיזו חתונה בלילה,

ישנתי וקמתי ב11:00- בבוקר", מה יגידו לו האנשים: "אתה עייף? אפשר

להבין, אבל תשים עובד, אנחנו סומכים על זה", "תשמעו, אתם לא תגידו לי

מה לעשות, מי שרוצה שיקנה, ומי שלא רוצה שלא יעשה לי טובות!". אם

הוא ידבר ככה עם אנשים, יכול להיות שיבוא לו לקוח פעם ב5- שעות לקנות

קופסת סיגריות, ירוויח 90 אגורות. יכול להיות שאיזו אשה שנתקעה, תקנה

'פסטה' משם או איזה 'שמרים' או 'שמנת', אבל זהו, תהיה לו קופה ביום של 55

,₪ ואז הוא יגיד: "איזו אכזריות זאת, אנשים לא מתחשבים, עד שבאתי, פתחתי

להם סופר בשכונה שלהם, כדי שיהיה להם "קל", ובמקום שיקנו אצלי, הם

קונים בכל מיני מקומות אבל לא אצלי". אבל כל אחד מבין שאלה 'שטויות

במיץ עגבניות', ולמה? כי בשביל לקנות בסופר, אם אתה סתם לקוח מזדמן,

אין בעיה. אבל אם אתה לקוח קבוע, אתה כל יום קונה ב100- ,₪ זה לא הרבה

מאוד, אבל זו קביעות, אז הוא חייב שיהיה פתוח בזמן.

על זה אומרים חז"ל הקדושים והטהורים, אדם תמיד צריך להסתכל

"השקעה", אתה משקיע בתורה הקדושה, לפעמים אדם עייף, לפעמים הוא

בא לשיעור ודוקא בגלל זה הוא מפסיד איזו ארוחת ערב טובה. לפעמים יש לו

גם איזו 'בר מצוה' באותו ערב, וחבל, הוא גם נותן מתנה, אז למה שיגיע ב'מנה

שניה'? למה שיצא אחרי 'מנה ראשונה'? למה שיפסיד את השניצל או את

האסאדו של האולם הזה, דווקא יש להם אסאדו טוב. כל זה נכון, אבל לכבוד

התורה הקדושה, אז פה הוא הפסיד אסאדו, פה הפסיד איזה דג מטוגן ופה

איזה 'על האש', אבל אתה יודע מה הוא הרוויח? הוא הרוויח את ה' יתברך!

התורה הקדושה, היא הנחלה של כל עם ישראל, זו השמחה של ה' יתברך שעם ישראל כולם, שותפים לתורה הקדושה.

בחג השבועות נוהגים מנהג מאוד יפה: פעם אחת בשבועות לאכול 'מאכלי

חלב', אבל לא בכל החג לאכול רק מאכלי חלב, כי יש מצוה לאכול 'מאכלי

בשר'. הגמרא אומרת )פסחים, קט עמוד א( 'אין שמחה אלא בבשר ויין' שנאמר

)דברים כז, ז( ''וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני השם אלוקיך'' אתה רואה שהבשר משמח את הלב, בפרט בשר קודש –''ואכלת שם ושמחת לפני השם אלוקיך'', גם היין כתוב בתהילים ''ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן'', אז יין זה משמח ובשר זה משמח. אבל נהגו פעם אחת בחג לאכול חלב.

המנהג המקורי היה לאכול חלב בבוקר אחרי 'תפילת שחרית'. בחג יש שתי

סעודות – סעודה ראשונה וסעודה שניה. סעודה ראשונה היא בערב וסעודה

שניה היא ביום. אז מה עושים? אדם בא אחרי הלימוד של הלילה, מתפלל

תפילות 'שחרית ומוסף', עושה קידוש ואוכלים מאכלי חלב, וזה מנהג מאוד יפה ולמה ?

 על 'חלב' נאמר )שיר השירים ד, יא ''דבש וחלב תחת לשונך'' 'חלב' זה רמז לקבלת

התורה הקדושה. התוספות שואלים שאלה מעניינת: מנין לנו שמותר לשתות

חלב? מה השאלה בכלל, למה שיהיה אסור? כי הגמרא אומרת )סנהדרין, נז

עמוד א( שאחד הדברים שה' ציוה אותנו עוד לפני קבלת התורה 'שלא לאכול

אבר מן החי', לא לאכול כלום מהבהמה כשהיא חיה. אמנם עכשיו אנחנו לא

מבינים את השאלה, מרוב שהתרגלנו לשתות חלב, אבל אם נבדוק לעומקם

של דברים, באמת, מנין לנו שמותר לשתות חלב, הרי החלב בא מבהמה חיה,

אז למה שזה לא יהיה נחשב 'אבר מן החי' ויהיה אסור לשתות אותו?!. 

התשובה היא: אומרים התוספות דבר מעניין )והביא את זה רבינו עובדיה(: אם

התורה שיבחה את ארץ ישראל שיש בה חלב, שנאמר )דברים ח, ז ''ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש", ''ארץ זבת חלב ודבש'' ש'זב' חלב מהדדים של העיזים והיה מתערבב בדבש של הפירות, הגמרא

אומרת )כתובות, קיא עמוד ב( שהיתה 'בריכה' בגודל 16 ק"מ על 16 ק"מ )זה בערך

הגודל של כל אשדוד( שכולה דבש וחלב. איך היתה הבריכה הזאת? העיזים היו

אוכלים פירות משובחים, יוצא מהם חלב מתוק ומהעצים היה נוטף דבש

ישירות מהפירות. עכשיו, אם היה מצב שאסור לשתות חלב, התורה לא

היתה משבחת את ארץ ישראל שיש בה חלב, כמו שהתורה לא משבחת

את ארץ ישראל על שיש בה גמלים, סוסים וחמורים, כי זה לא אכיל, התורה

לא שיבחה את ארץ ישראל על דבר שאסור לאכול, אז זה שהתורה שיבחה

את ארץ ישראל ' ֶֶאֶר ֶ ץ ָזַָבַ ת ָחָָלָב ְּוְּדָבָׁשׁ ', זה מראה שמותר לשתות חלב, וארץ

ישראל מלאה ברכה. 

ב.התוספות שם אומרים, מנין לנו שמותר ]לאכול[ 'ביצה', הרי הביצה היא גם

'אבר מן החי', ועוד מ]ימי[ 'נח' התורה ציותה אותנו 'לא לאכול אבר מן החי',

כי ביצה היא משהו שבא מתוך התרנגולת כשהיא בחיים, לא שחטו אותה,

אז איך מותר לאכול ביצה?! אומרים תוספות, הגמרא אומרת בשחיטת

חולין, התורה אומרת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול, אז התורה אמרה

את העופות הטמאים: )דברים יד, טז-יז-יח ''ואת הינשוף והתנשמת והקאת והחסידה והעטלף''  שם התורה הזכירה בין כל העופות שהם לא טהורים ''ואת הבת היענה''

שימו לב, בכל העופות התורה לא הזכירה את הילדים של העופות, אלא

הזכירה רק את העוף: 'ואת הינשוף והתנשמת. והקאת, והרחם והחסידה',

לא כתוב 'ואת בת החסידה. ואת בת האנפה', לא, כתוב רק את העוף

כמות שהוא. אנחנו רגילים לקרוא ל'בת יענה' ככה, בגלל שהתורה אמרה

'בת היענה', אבל באמת השם שלה הוא לא 'בת יענה', אלא 'יענה'. זה כמו

שכתוב ב'מגילת איכה' )ל"ע( בקינות, בפסוקים של 'איכה' )איכה ד, ג( ''בת עמי לאכזר כיעינים במדבר'' יש עיר אחת בנגב שנקראת אופקים, 2 ק"מ אחרי

,1 אז ביומיום זה נקרא 'יענה',

העיר הזאת יש חווה שנקראת 'חוות היענים'

וכשהתורה הזכירה את זה, התורה לא אמרה 'יענה', התורה אמרה 'בת

היענה'. מה זה 'בת היענה'? אומרים תוספות, ומביא רבינו עובדיה, 'בת

היענה' פירושו: ביצת היענה – הביצה של היענה, שאסור לאכול את הביצה של היענה. 

לכאורה יש שאלה לפי זה: יש לנו כלל שאומר 'היוצא מן הטהור – טהור,

היוצא מן הטמא – טמא', לפי הכלל הזה, יענה היא עוף טמא, וממילא הביצה

שלה טמאה. אם כן, למה התורה טרחה לכתוב את זה שהביצה של היענה

טמאה - 'ואֵת בת ַַהיעָנָה' – ואת ביצת היענה? שמע מינה שאם זו ביצה של

עוף טהור, היא מותרת, ולכן מותר לאכול ביצה של עוף טהור.

על כל פנים, עכשיו 'חג השבועות', למדנו מ- �ְּד ַ ַּבׁשׁ ְְוָחָָלָב �ַּתַּחַ ת ְְל ֹׁשֹׁוֵֵנ ְְך שמותר

לאכול חלב, וזה דבר גדול וחשוב לאכול חלב בחג השבועות. אבל איך?

]הרי[ בצהריים צריך לאכול בשר, וגם בערב, נוהגים רוב העולם לאכול בשר,

שתהיה שמחה של חג בבשר?

בדור שלנו נהייתה איזו אופנה חדשה של הרבה משפחות לאכול חלבי

בערב. באמת, חלבי זה דבר שרוב הגברים לא שבעים ממנו – לא בגוף, לא

בנפש ולא בנשמה, הם מצטערים ממנו מאוד. אבל לפעמים יש גברים שלא

אוהבים חלבי כל-כך, והאשה שלהם לא אוהבת להכין בשר, היא אומרת לו:

"מה אתה מרוקאי של פעם? תהיה קצת אשכנזי, תאכל גבינה ותקבל את זה

באהבה!". אבל זה לא נכון, למה צריך ככה?! אדם צריך לעשות מה שהכי טוב

לאשתו, אם אשתו תשמח ככה שיאכלו חלבי בערב וזה מה שיעשה לה טוב,

"אבל אני לא אהיה שבע, אני ארגיש כאילו לא אכלתי כלום", "מה אתה צריך

להיות שבע? היום קצת תתנזר מהאוכל, זה לא טוב לאכול יותר מדי בשר".

כל מיני הסברים למיניהם.

יש כאלה שרוצים להבדיל את זה כאילו, להגיד: כמו שחלב ובשר זה שני

הפכים, כמו שחור ולבן, היום עברנו ממצב למצב, כמו שמקודם לא היה לנו

תורה ועכשיו קיבלנו את התורה, אז רצינו להרגיש את זה שעברנו מהחושך

לאור. זה דבר ראשון.

דבר שני: הזמן הכי נכון לאכול חלבי, זה לא בלילה, וגם לא בצהריים, כי

בצהריים צריך לאכול בשר, כי 'אין שמחה אלא בבשר'. אז מתי יאכל? יאכל

בבוקר, אחרי תפילת שחרית. כתוב בחז"ל הקדושים שבבוקר זה היה הזמן

שאכלו חלבי. עם ישראל באו אחרי קבלת התורה הקדושה, והיו צריכים

להכשיר את כל הכלים, כי עד עכשיו היינו מבשלים להם בשר, חלב וכל

מיני דברים, הסירים האלו צריכים הכשרה, כי עכשיו זה מאכלות אסורות,

לדוגמא, אסור לאכול ֵֵחֶלֶב – שומן מסוים שיש בכמה גידים בעיקר בחלק

האחורי של הבהמה, ואת זה אסור לאכול כמו חמץ בפסח, ולכן הבהמה,

כששוחטים אותה, מנקים אותה וזה נקרא 'ניקור', שמנקים את מה שאסור

לאכול בבהמה. אבל כל זה עד מתן תורה היה מותר. אתה עכשיו הולך להכין

חמין לשבת בסיר שנתבשל בו ֵֵחֶלֶב בבשר בָחָָלָב, והרבה צרות היו שם, אז

באותו הזמן זה לא היה אסור, אבל עכשיו )אחרי קבלת התורה( זה נהיה אסור.

אז באו הביתה בבוקר, אחד אמר לאשתו: "בחייך, תעשי לי חביתה", "איזו

חביתה?! המחבת הזה חייב הגעלה!", "טוב אז תעשי איזה תבשיל..", "אבל

כל הסירים חייבים הגעלה!!". אומר המדרש הדבר הכי נגיש שמצאו

אנשים לאכול, זה היה מאכלי חלב. וממילא כשאנחנו אוכלים בבוקר של חג

השבועות מאכלי חלב, זה גם המנהג שהיה שם.

יש אנשים שמשמח אותם לאכול חלבי בערב, יאכלו בערב, רק אם זה באמת משמח אותם, כל אחד יודע אם זה משמח אותו או לא. אבל יש אנשים שזה

לא משמח אותם, אפילו לשמוע את זה, זה לא משמח אותם.

אומרים לנו חז"ל הקדושים והטהורים זיע"א, אדם שרוצה לאכול חלבי,

יאכל בסעודה אחת, אם בערב יאכל חלבי, גם אפשר. המנהג של אבא עט"ר

)שגם ככה בכל השנה היה אוכל מעט( שלכבוד שבועות היו אוכלים בשרי גם בערב

וגם בצהריים, וחלבי היו אוכלים בבוקר אחרי תפילות 'שחרית ומוסף', באים

הביתה, עושים קידוש ואוכלים חלבי.

היו חלק מיוצאי טריפולי שהיו ממש נגד החלבי לגמרי - כל השנה, אבל היום,

הדור החדש שלהם, חלק מהם אוכלים אותו. אצל המרוקאים היו אוכלים

חלבי, רק המרוקאים הקדמונים היו מפחדים מבשר וחלב. אני זוכר אצל

סבתא רינה ע"ה )אמא של אבא הרב יורם( חלבי לא היה נכנס לבית, היו אוכלים

חלבי מחוץ לבית, כי היא פחדה מבשר וחלב, היא לא ידעה מה זה כיור חלבי

וכיור בשרי, היה רק כיור אחד. היו מדרגות מאחורי הבית במושב, של יציאת

חרום, חוץ מכבשים ועיזים, אף אחד לא יכול היה לעבור שם, אבל מי שרצה

לאכול חלבי, היה צריך לשבת שם ולאכול חלבי. זה כמו חמץ – שעה לפני זמן

האיסור שלו.. כי היו נזהרים בזה מאוד.

היום, ברוך ה' בדור שלנו החלב תפס מעמד חשוב. פעם חלב היה מראה על

עניות, אבל היום זה עשירות. פעם אדם שהיה עושה אירוע חלבי, היו אומרים

לך: "תשמע, מסכן, אין לו כסף לבשרי אז עשה חלבי", אבל היום קייטרינג

חלבי לוקחים על מנה כמו קייטרינג בשרי, וזה פלא פלאים, הרי בקייטרינג

בשרי יש שפע גדול, אבל בחלבי מה יש לך, כמה פסטות, כמה בורקס גבינה,

איזה פיציות לא מוסברות כל-כך, כמה פוקאצ'ות שעבר עליהן הפסח והיו

ברשות הנכרי, כמה חצילים ממולאים במשהו לא מובן כזה, ואנשים עושים

את זה כמו שאתה אוכל איזה סטייק, 100-150 ₪ למנה, אין בהם מאומה. אבל

יש כאלו שאוהבים את זה.

אז בקיצור, מה שמשמח את האנשים בחג זה הכי מצוה, אבל לפחות

בצהריים צריך שיאכל בשר.

השנה יש איזשהו 'פטנט' שטוב לדעת אותו: זכינו השנה שיוצא חג השבועות

צמוד עם שבת קודש, וכיון שיוצא צמוד עם שבת קודש, יש 'עירוב תבשילין',

כי החג יוצא ב]יום[ חמישי בערב, בשישי זה חג השבועות, ומיד מחג השבועות

נכנסים לקדושת שבת קודש. עכשיו, תראו משהו מעניין: בחג השבועות, יש

אנשים שהם רגישים, אם אכלו לחם בצהריים, הם לא יכולים לאכול בערב,

כי הם שבעים מאוד. יש אנשים שאין להם בעיה, הם יכולים בכל שעה לאכול.

אני זוכר כשהייתי ילד קטן, באיזה יום הייתי עם אבא עט"ר אצל בבא סאלי הקדוש זי"ע. בא

איזה מישהו קרוב שהיה שם, הוא היה תמים כזה, ובבא סאלי ע"ה ידע שהאיש הזה לא אוהב

לאכול הרבה. היו שם אולי 7 לחמים עגולים )כמו 'פרנות' קטנות( ויש לאפה של דגים, בבא סאלי

אמר לו )אני לא אגיד את השם של האיש הזה, כי זה שם פלאי שלא מצוי הרבה, אז שלא יפגעו

אם יש איזה קרוב משפחה או משהו( "תעשה נטילה, שב שם ותאכל הכל". רבותי, הבן אדם

ישב שם איזה חצי שעה ו'פירק' הכל לגמרי, וחוץ מכבודכם הוא עשה איזה 'גרפס' ובבא סאלי

שמח. בבא סאלי קרא לרבנית סימי וביקש ממנה להביא עוד כמה דברים ונחה דעתו )של אותו

אדם( ברוך ה'.

יש אנשים שאם ביום שישי בצהריים הם יאכלו ב13:00- או 14:00

כיכר לחם

בצהריים סעודה כבדה עם לחם, בערב הם לא יוכלו לאכול לחם בתיאבון,

ויש מצוה לאכול את סעודת שבת בתיאבון.

בדרך כלל בשנה רגילה, בחג השבועות בבוקר אוכלים עוגות וחלבי,

ובצהריים עושים סעודה גדולה עם לחם ובשר. מי שרוצה השנה הזאת,

יעשה כזה פטנט: בבוקר כשאוכל חלבי, יכול לעשות נטילת ידים, יקח שני

לחמים 'המוציא', יכוין לסעודה, יעשה ברכת המזון וילך לישון אחרי לילה

שלם של לימוד, ואז גם אכל חלבי וגם אכל סעודה עם לחם. בצהריים יעשה

עוד סעודה בלי לחם, יאכל צלחת עם בשר וכמה דברים טובים, ואז יהיה

לו יותר קל, וגם קיים את המצוה לאכול בשר, ''ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'', 'אין שמחה אלא בבשר ויין',

ובליל שבת שוב פעם יהיה לו תיאבון לאכול, וזו מצוה גדולה לכבוד שבת.

אבל זה נאמר לאנשים שהם רגישים ועדינים. אבל לא כולם ככה, יש אנשים

שזאת לא בעיה בשבילם. הגמרא אומרת על רבי יהודה הנשיא שהיה בערב

פסח בצום כל היום, כי אם היה אוכל משהו בבוקר, בערב לא יכול היה לאכול

מצה לתיאבון. לכן, כתוב בהלכה שביום שישי בצהריים אנשים ישתדלו לא

לאכול לחם, כדי שבשבת יהיו תאבים לאכול. אבל אם יאכלו כמו שצריך

ביום שישי בצהריים, אחר-כך בשבת לא יהיה להם תיאבון לאכול, וחבל, כי

זו מעלה גדולה שאדם אוכל בתיאבון, זו המצוה של השבת. 

גם, יש כאלה מהמרוקאים שיהיו בריאים, שעושים 'בואי כלה' – קבלת שבת,

עושים כמה פיוטים, שותים כוסית של וויסקי או ערק, אוכלים כמה תחתיות

של ארטישוק ממולאים. אוכלים ביצי דג שנקראים 'אדמחוט'. אוכלים כמה

זיתים מרים מאוד ועוד קצת קוניאק. כל זה, אם זה משהו קליל, בסדר, הוא

עכשיו מקבל השראה של שבת. אבל יש כאלו שמטוב ליבם, העונג שבת שהם

אז האיש הזה, רבותי, יותר טוב היה אם היה ישן מהתחלה, בא בבוקר

לתפילה, יותר טוב. זה כל הלילה מסכן היה בחוץ, מפצח גרעינים, ובתפילה

ישן. יותר טוב היה הולך לישון בלילה, מגיע לתפילה מתפלל. לכן אומר הבן

איש חי הקדוש: האיש הזה מי עשה לו את זה? הגרעינים? לא, החמצוצים?

לא, מי עשה לו ככה? היצר שבלבל אותו. בגלל זה אומר הבן איש חי: אדם

הגיע לבית הכנסת - ישתדל מאוד מאוד, חוץ מאם צריך להתפנות, חוץ מזה

לא יקום בכלל, ישב ילמד תורה. ככה הביא אבא עט"ר, כי זה יום קבלת

התורה הקדושה.

אם אדם ממש מרגיש לפעמים שאם לא 'יעלה קצת עשן'.. מסכן, אין לו ישוב

,4 לא יעשן בכניסה לבית

הדעת, ממש מצטער מזה, אסור להצטער בחג

הכנסת, זה ימשוך עוד אנשים, חבל, ילך רחוק רחוק, יברח שם אחרי איזה

מקום שאף אחד לא יראה אותו, ממש כ'גנב הנתפס במחתרת', יעשן מהר

ויחזור ללימוד, אבל אם יביא איתו כמה חברים ויתחיל להסביר להם כל מיני

הסברים ודרשות, "עכשיו יש בחירות, מי מתחבר עם מי, המפלגה הזאת,

המפלגה הזאת, אצביע לזה אצביע לזה"... במקום זה תגיד "מתי יבוא משיח

צדקנו", זה יותר טוב.

יותר טוב שאדם ישתדל כל השנה שלא לעשן, אבל הוא ישתדל בזה בהמשך, נכון לעכשיו זה לא המצב. 

רבותי, גם בשבועות, אפילו שזה יום אחד, גם בחג הזה יש את המצוה הנפלאה

מן התורה: � ְוְָׂש ַ ַׂמ �ְּחְָּת �ְּב ַ ַּח �ֶּג ָ ָּך.. ְָוְָהִיִיָתָ ַַאְךְ �ָׂש ֵ ֵׂמ ַַח )דברים טז, יד-טו(. מצוה לשמח את

האשה באיזה תכשיט יפה או כסף לבגדים גם בחג הזה, אפילו שזה רק יום

אחד, אבל ההארה שלו כל השבוע, אדם משפיע שפע על אשתו, הקדוש ברוך

הוא נותן לו, אדם מתקמצן, לא נותן כלום לאשתו - אז גם באותה מידה ככה

.5

מודדים לו. 

פני 20 שנה, אבא עשה שיעור במושב שדה עוזיהו, בחודש אלול )או אולי בזמן אחר, לא

זוכר(. היה שם גדולי הדור, כמו רבי גדעון ]חכמון[ היה שם, אתם יודעים כמה גדולי הדור בלי

עין הרע יש בשדה עוזיהו, השם בירך אותם, יש להם שפע גדול שם, לאחינו הטריפוליטאים

שם איזה מושב שיש לו שפע גדול, יש שם אנשים יש להם לב טוב, ויש קצת אנשים... פעם היה

בדור הקודם, היה קצת קשה להם... אז כמה אנשים פנו לאבא עט"ר שיש להם ברוך השם,

אבל אין התחדשות של ממון. אז אבא עשה להם דרשה, אמר להם: "אני רוצה להגיד לכם מה

קרה שנה שעברה בראש השנה: הקדוש ברוך הוא עשה סיבוב בכל הארץ והגיע לשדה עוזיהו,

רצה להשפיע פה שפע במושב, הסתכל בחשבונות בנק שלכם, ראה הכל מלא 'פול', אין איפה

לשים, אז השם המשיך למושבים הבאים, אז אם אתם רוצים שהשם ישפיע עליכם, תרוקנו קצת..

לצדקות ולחסדים ומעשים טובים, והשם ישפיע לכם שפע גדול"... ככה שמחו מהדרשה. 

אם האשה שמחה בבית - אז יש ברכה, יש פרנסה. בפרט, רבותי, מי שזוכה

ללמוד תורה, אשתו שותפה מלאה ללימוד התורה של בעלה, לכן קנו

תכשיטים טובים.

עכשיו בזמן הזה, מה שקרה, התכשיטים נעשו יקרים מאוד

ה גם בגלל המלחמה, המלחמה היא מייקרת אוטומטית את המחיר של הזהב בעולם, הסיבה

לזה, כי אנשים בעולם, כל אלה שיש להם כספים מזומנים, בארצות שהן בסכנה, ממירים את זה

מכספים מזומנים למטבעות של זהב, קוראים לזה 'אונקיות', אונקיית זהב כזאת, מטבע כזאת,

שוקלת 31 גרם, היא נמכרת ב16,000- שקל, זה אומר שכל גרם עולה 500 שקל, וזה גרם מזוקק,

האונקיות הן 21 קראט, זה מאוד מזוקק, זהב גבוה.

פורטים את זה, וכשמייצרים את התכשיטים עושים אותו 14 קראט, 14 קראט זה אומר שמכניסים

בתוך הזהב קצת ברזל או נחושת, ואז הזהב הוא לא מזוקק כל כך, יש לו יתרון ויש לו חיסרון:

היתרון שיש לו – ]כיון ש[הזהב מאוד רך, הוא יכול להימעך, אבל כששמים בו ברזל זה מחזק

אותו, עושה אותו חזק יותר, מצד שני זה לא 100% זהב. יש עכשיו זהב חדש 10 קראט, יש 9

קראט, הוא יותר חזק, כיון שיש בו יותר מתכת, יותר ברזל יש בו, גם הוא זהב טהור אבל לא

לגמרי. אתה אומר "זה 14 קראט" - מזוקק. אתה אומר "18 קראט" - יותר מזוקק. אבל המטבעות

האלו הן יותר מ21- קראט.

עכשיו, זה כמו שאדם מפחד דוגמה על הכסף שלו, דוגמא למשל: אם מטבע כזאת זה 16,000

שקל, יש לו נגיד 100 מטבעות כאלו, יש לו מיליון ו600- אלף שקל למשל, יותר קל לו לסחוב את

זה, לסחוב מיליון שקל זה מזוודה גדולה בטח, לא יודע אף פעם לא ראיתי איך זה מיליון שקל

ככה, אבל זה בטח איזה ארגז גדול, אבל אם זה 100 מטבעות - יותר קל כאילו, ואז מה קורה?

המחיר של הזהב עולה כי יש ביקוש לזהב.

פעם היה עולה גרם זהב 200-250 שקל, היום אצל הצורפים הרגילים גרם זהב - 500 שקל,

זה כבד לאנשים, מה שפעם אנשים היו קונים תכשיט לאשה ב1,000- שקל,

,1,500 ,2,000 היום זה עולה 6,000 שקל, זה כבד לאנשים המחיר הכספי הזה,

אז בכל זאת, אם אדם יכול, לפי היכולת שלו, אם יתן לאשתו קצת כסף מה

שהוא יכול, שתקנה בגדים יפים, בגמרא אמרו בגדים, הרמב"ם הוא הוסיף

תכשיטים, אם יכול לקנות לה תכשיט - זה מצוין.

אחד שאל אותי היום: יש תכשיטים מאוד יפים, אבל לא זהב, אפילו לא גולדפילד. יש תכשיטים שהם עולים שקלים בודדים, כל מיני צמידים יפים,

יפים יותר מן הזהב. יש אשה יכול להיות לה צמיד דוגמה משובח כל כך

מזהב, עולה 10,000 שקל, צמיד יפה מאוד, אבל יש לה צמיד עוד יותר יפה

עולה 15 שקלים, 20 שקל, יש היום כל מיני דברים שהם דומים לזהב, היום זה

כבר לא כמו פעם, אתה רואה גומיה כזאת וזה לא 20 שקל אלא 6,000 שקל,

המראה של זה מאוד מטעה כי עושים את זה מאוד מאוד מקצועי, אז אחד

שאל אותי אם יוצא בזה ידי חובה או לא?

"אני שמה צמידים של 20 שקלים"

אמרתי לו, "תלוי בהרגשת הלב של האשה: יש אשה שמחה מזה מאוד", אשה

אחת בנתיבות כתבה לי מכתב, כתבה לי: "יש לי זהב בעשרות אלפי שקלים,

אני שמה צמידים של 20 שקלים". למה? היא אומרת: "הצמיד הזה יותר יפה".

אבל זה צריך שהנפש תהיה שמחה מזה, תלוי בהרגשה שלה, אם היא שמחה

מזה - מצוין, אם לא - ישתדל שתהיה שמחה כמה שהוא יכול, כשהוא קונה

בשפע, קונה ברוחב לב, זה הכי טוב. כל דבר שאדם עושה לחג השבועות

יעשה ברוחב לב.

החמצן של העולם

באמת רבותי, באמת באמת, ]התורה[ זה החמצן של העם, זה החמצן של

העולם, כל עם ישראל מחובר בזכות התורה הקדושה, זה החיבור שיש

בינינו, בין כל העם, וזה התורה הקדושה. אתם יודעים, עכשיו זה החג שבו

ניתנה תורה, לכן מצוה להשקיע בחג הזה, אפילו שזה רק יום אחד, אבל

המצוה להשקיע בו, כי האור שלו זה כל השבעה ימים.

"איך נעשיתי רב יוסף?"

הגמרא אומרת על רב יוסף, שהוא היה שוחט לכבוד החג הזה עגל שלישי

לבטן, וגם שגדל שליש גידולו, )הביא אבא בשם האר"י הקדוש(, מגיע פסח - הולך

שם לחנות של הבשר, קונה כמה בשר. סוכות אותו דבר. מגיע שבועות - שוחט

עגל הכי משובח. אומר: "אם לא היום הזה, מה הייתי? סתם איזה בן אדם.

איך נעשיתי רב יוסף? הכל זה מהתורה הקדושה", מהיום הזה, חג השבועות.

"מה קרה, 3.5 שקל?! גנבים!"

בגלל זה רבותי, כמה חשוב, אדם שאשתו אוהבת חלבי - יעשה קנייה יפה

של חלבי. "תשמע מה המעדנים האלה?! מה קרה, 3.5 שקל?! גנבים! פעם

היו עולים 90 אגורות!". בסדר, מה נעשה? פעם וילה בנתיבות היתה 100,000

שקל, מה נעשה? היום עולה 6 מיליון, אז מה נעשה? דור הולך ודור בא.

העיקר שבסופו של דבר הכל יהיה טוב. אדם יקנה בשמחה, אשתו שמחה

- השם שמח. וזו רבותי הצדיקים, המעלה הכי גדולה. הכספים האלו מאוד

חשובים, אבל חשובים בשביל להשתמש בהם לדברים של שמחה.

לא על החשבון הרגיל

וגם, אדם לא יחשוש, הגמרא אומרת )ביצה, טז, א(, ראיתי במסכת בבא בתרא

וגם במסכת שבת, גם אבא הביא את זה בשיעור: כל מה שאדם מוציא

הוצאות והכסף לכבוד שבת וחגים - הכל הקדוש ברוך הוא מחזיר לו את זה

עוד בעולם הזה, לא על החשבון הרגיל, וגם לא על חשבון שכרו לעתיד לבוא,

מה שאדם מוציא לכבוד שבת - יקבל בחזרה בשפע גדול.

צריך 16 בני אדם להרים אותו

הגמרא אומרת במסכת שבת דף קיט )עמוד א(: אמר רבי אבא בר חייא, פעם

אחת התארחתי אצל בעל הבית אחד בלודקיא, )יש עיר אחת נקראת לודקיא(,

התארחתי שם אצל מישהו, המישהו הזה היה לו שפע גדול, היה יושב על

הכיסא, ופתאום אני רואה 16 אנשים, גיבורים, לא בכיתה א', כל הגיבורים

בני ,30-40 16 אנשים מרימים שלחן כולו זהב טהור, מניחים אותו לפניו ככה,

שלחן גדול במשקל שצריך 16 בני אדם להרים אותו, ויש בו צלחות מזהב,

כוסות מזהב, יהלומים, כסף טוב, שרשראות מזהב, יש שם כאילו כמויות של

כסף וזהב, אתה יודע, כמה עשרות מיליארדים עולה השלחן הזה.

אני מבין בזה

אמרתי לו: "בני, במה זכית לכך? יש אנשים עשירים אבל כזה דבר לא ראיתי

אף פעם". אמר לי: "רבי, קצב הייתי, היתה לי חנות של בשר, היינו קונים את

הבהמות, מביאים את השוחט, הוא שוחט, בודק שיצא ָחָָלָק, מה שחלק -

חלק, מה שלא - לא. אבל מה הייתי עושה? בגלל שאני עובד בזה הרבה, אז

אני מבין בזה, אני מסתכל עכשיו דוגמא על איזה כבש, אני יודע על הכבש

הזה אם הוא משובח או לא, אני מסתכל על איזה עגל, אני יודע אם זה בשר

משובח או לא". אומר: "כל בהמה שהיתה נאה, אמרתי "זו תהיה לשבת",

הייתי רואה איזו פרה טובה, עגל טוב, כבש טוב - הייתי שומר את זה לשבת,

כל יום יש שחיטות, )כי בזמנם לא היה מקרר, אז כל יום בשר טרי לאותו יום(, אבל מה

שהייתי רואה בהמה יפה - הייתי אומר "זה לשבת".

יש לו את כל הדרכים

שמעתם רבותי? מאיפה הוא זכה לכל השפע הזה? אמרתי לו: "אשריך

שזכית, ברוך המקום שזיכך לכך". בגלל זה רבותי מה שאדם מוציא הוצאות

על שבת קודש, על החגים, זה הוצאות שחוזרות אליו, והקדוש ברוך הוא

ישתבח שמו לעד, יש לו את כל הדרכים איך להחזיר לבן אדם את זה בשפע

גדול. ובזה רבותי, ִאִ יׁשׁ ֶאֶ ת ֵֵרֵעֵ ה ּוּ ַַיְעְֹזֹר ּוּ ּוְּלְָא ָּוְּלְָאִחִ יו ֹיֹאַמַ ר ֲֲחָזָק )ישעיהו מא, ו(, כל אחד

מה שיכול, ישמח את אשתו היקרה, ישמח את הבית, ישמח את מי שצריך.

ובחג הקדוש הזה זה קבלת התורה הקדושה, נזכה כולנו לקבל את התורה

באהבה ובשמחה אמן כן יהי רצון.