chiddush logo

פסח

נכתב על ידי ישראל דן, 13/8/2014

 

1

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

בס"ד

כתובת האתר של ישיבת "אשרי האיש" – ההרצאות של הרב יוסף צ. בן-פורת

www.emuna.info

שיחתו השבועית של

ראש הישיבה - הרב יוסף צ. בן-פורת

שבת הגדול על שם שבו התאגדו והתקשרו ישראל זה לזה

ערב פסח, שנת תשע"ד

שבת הגדול נקראה על שם הנס שנעשה בו

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" בשו"ע יש סימן מיוחד ובו רק סעיף

אחד שבו נאמר: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו"

)או"ח תל, א(. רואים אפוא, מדברי מרן ז"ל שהשם של שבת זו יש לו חשיבות מרובה

ביותר. וצריך הסבר למה?

אמנם, כבר שאל פעם הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל בעל "שפע חיים", למה היה

צריך מרן לכתוב סעיף זה בסימן מיוחד? וכי לא יכל להבליע זאת באחד מהסימנים

האחרים? והתשובה שנתן היא משמעותית ביותר! מרן רצה ללמדנו, שכדי לתת ליום

כלשהו בשנה שם מסוים, צריך שתהיה על כך הלכה בשו"ע, ולא כל הרוצה 'ליטול את

השם יבוא ויטול'. לא כל אחד יכול לקרוא לימות השנה בשמות כעולה על דעתו.

ההסבר המקובל הוא על פי הנאמר בספר האורה לרש"י )ח"ב, סי' סב(:

שבת שלפני הפסח נהגו בני אדם לקרוא אותה שבת הגדול, ולא ידעו על מה

שהוא גדול מכל שבתות השנה, אלא לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי

בשבת היה, כדאמרינן בסדר עולם, ומקחו של פסח מבעשור היה בשבת שלפני הפסח,

אמרו ישראל: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַּת מִצְרַּיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ"?! )שמות ח, כב(, אמר

להם הקב"ה, עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם. הלכו ולקחו איש איש את פסחו

להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום, כשראו כן המצריים היו רוצים לקום

2

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

ולנקום מהם, והיו מעיהם מחותכין ובאש נדעכין, ונדונין ביסורים וחליים רעים

ומרים, ולא הזיקו לישראל! ועל שם שנעשו בו ניסים לישראל באותו שבת שלפני

הפסח נקרא שבת שלפני הפסח שבת הגדול. מפי ר' אברהם נ"ע.

והובאו הדברים בטור או"ח, סי' תל.

והתוספות כתבו )שבת פז, ב ד"ה ואותו(: ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה

בו נס כדאיתא במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שעה נתקבצו בכורות אומות העולם

אצל ישראל ושאלום למה היו עושים כך? אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי

מצרים! הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו. ועשו

הבכורות מלחמה והרגו מהם הרבה, הדא הוא דכתיב )תהלים קלו, י( "לְמַּכֵה מִצְרַּיִם

בִבְכוֹרֵיהֶם " )בית יוסף, סי' תל(.

החזקוני כתב: יום שבת היה ולפי שעשו בו ישראל מצוה ראשונה, כגון מקח

הפסח בעשור נקרא שבת הגדול )שמות יב, ג(. וכ"כ במחזור ויטרי )אבודרהם, חודש ניסן(.

לכלל ישראל שני צירים ומוקדי עשייה: בין אדם למקום ובין אדם לציבור

אבל, נראה לי שניתן לתת הסבר נוסף, על פי רוח הדברים שכתב רבינו מאיר

שמחה הכהן זצ"ל מדווינסק בספרו "משך חכמה" )ויקרא כג, כא(:

"דע, דבדת האלקי יש מצות המקשרין ישראל לאביהן שבשמים,

ויש מצות המקשרים ישראל זה לזה. כמו ציצית ותפילין ומזוזה הם

מצות המקשרים ישראל להשם יתברך. וגמילות חסדים ותרומות

ומעשרות המה מקשרים זה לזה. וכמשל זה יש בין שבת ליו"ט, שבשבת

הלא לא יצא איש ממקומו, והוצאה אסורה, ומלאכת אוכל נפש אסורה,

וא"כ כל איש ואיש בפני עצמו הוא, לבדו הוא יושב ועוסק בתורה, שהמה

מקושרים אל השי"ת המרכז האמיתי, אשר כל ישראל המה קוים נפרדים

המגיעים למרכז אחד, הוא השי"ת. ולסיבת זה המה קשורים יחדיו, כמו

שאמרו במד"ר בני יעקב שעובדים לאל אחד נקראין נפש. אבל יום טוב

הוא מהמצות המקשרים האומה זה לזה. לכן מלאכת אוכל נפש מותר,

ואם יבואו אלף אורחים יאפה להם. עד כי אמרו )פסחים מו, ב( האופה מיו"ט

לחול אינו לוקה כו' הואיל וחזי לאורחים, וכולן חייבין לעלות לרגל

ולשמוח ולשמח, לכן הותרה הוצאה והבערה, )ביצה יב, ב( שאל"כ לא יהיו

מקושרים ומאוגדים זה לזה כאחד".

3

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

רבינו התכוון לדברי חז"ל במדרש: "... בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו

נפשות הרבה, דכתיב: 'וַּיִקַּח עֵשָׂו אֶת נָׂשָׂיו וְאֶת בָׂנָׂיו וְאֶת בְנֹתָׂיו וְאֶת כָׂל נַּפְשוֹת בֵית ו'

)בראשית לו, ו(. 'וביעקב שבעים נפש' )שמות א, ה( וכתיב בו נפש אחד, דכתיב: 'וַּיְהִי כָׂל נֶפֶש

וגו' ' )שם(. אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה. אבל יעקב

שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת וכו' " )ויק"ר ד, ו(.

בדבריו חידש רבינו ז"ל, שהטעם שהתורה התירה את מלאכת הבערה ומלאכת

הוצאה ביום טוב היא, כדי להרבות אהבה ואחווה בתוך כלל ישראל, בין איש לרעהו

ובין משפחה למשפחה. לעומת זאת, השבת תכליתה לקשר בין ישראל לאביהם

שבשמים ולכן, נאסרה כל מלאכה שהיא. אין לו לאדם, ביום השבת, אלא עבודת ה'

בלבד, תוך התרחקות מכל דבר שיש בו גשמיות ויצירתיות.

יוצא אפוא, שלכלל ישראל שני קטבים, האחד – בין האדם לאלוקיו, והשני –

בין אדם לציבור. יתכןשניתן להכניס דברים אלה לתוך אמרתו המפורסמת של הלל

הזקן: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶאֲנִי לְעַּצְמִי מָׂה אֲנִי" )אבות א, יד(. כלומר, ראשית חייב

האדם לבנות את ה'אני' הפנימי שלו, שמשמעותו חיבור נשמתו שהיא חלק אלוק'

ממעל, אל בורא עולם. כמו שאמר אדוננו דוד ע"ה: "צָׂמְאָה לְךָ נַּפְשִי כָׂמַּהּ לְךָ בְשָׂרִי"

)תהלים סג, ב(. ברם, אסור לו לאדם שייעצר כאן, אלא עליו להמשיך ולהתחבר עם כל

כלל ישראל.

רצון הבורא ית' היה שתהיה לו אומה שתייחד את שמו בעולם

והנה בעוד שהדרישה הראשונה ברורה ומובנת לכל בר-דעת, שהרי זו תכלית

ירידת הנשמה לגוף, להתחבר אל בוראה, לתקן ולהעלות את עצמה ולהיות צינור

להורדת הקדושה לעולם. הרי, שהדרישה השניה צריכה הסבר, וכי למה לו לאדם

להתחבר עם אנשים אחרים? וכי לא מוטב שיתבודד, יתרחק מחברת בני אדם, יהיה

פרוש ויעסוק כל העת בעבודת ה'? כמו שעושים, להבדיל אא"ה, כהני ונזירי אומות

העולם? וביאור הדבר הוא, שרצון ה' שתהיה לו אומה, שתהיה כל כולה שלו, ותייחד

את כל מעשיה ואורחות התנהגותה לעבודתו ית'. והדברים נאמרו מפורשות בשעה

ששלח השי"ת את משה רבינו לשאול את עם ישראל, האם הם מוכנים לקבל את

התורה ובכך להיות " מַמְלֶכֶת כֹהֲנִים וְגוֹי קָׂדוֹש "? )שמות יט, ו(. ורק משקיבלו על עצמם

תפקיד חשוב וכבד זה, ניתנה להם התורה. ואמנם, הנביא אמר זאת מפורשות: " עַם

זוּ יָׂצַּרְתִּי לִי תְּהִלָׂתִי יְסַּפֵרוּ:" )ישעיה מג, כא(. לכן, דווקא שבט לוי, הכהנים והלווים, לא

זכו בדיור מרוכז כמו שקיבלו שאר השבטים, אלא התגוררו בארבעים ושתיים ערי

הלווים ובששת ערי המקלט, שהיו מפוזרות בכל רחבי הארץ, כדי שישפיעו מקדושתם

ומתורתם לכל י"ב השבטים.

4

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

הפסח נשחט על ידי כולם בזמן אחד ונאכל דווקא בתוך משפחה ועדה

והנה, מצוות הקרבת קורבן הפסח, היא המצוה הראשונה שנצטווה כל אחד

ואחד מישראל. אמנם, ישנה מצוה קודמת, והיא מצוות קידוש החודש – "הַּחֹדֶש הַּזֶה

לָׂכֶם רֹאש חֳדָׂשִים רִאשוֹן הוּא לָׂכֶם לְחָׂדְשֵי הַּשָׂנָׂה" )יב, ב(, ברם, מצוה זו הוטלה על כתפי

בית הדין, שעליהם לקבל עדות מתי נראתה הלבנה בהתחדשותה ולקדש את החודש.

הפסוק העוקב הוא: "דַּבְרוּ אֶל כָׂל עֲדַּת יִשְרָׂאֵל לֵאמֹר בֶעָׂשר לַּחֹדֶש הַּזֶה וְיִקְחוּ לָׂהֶם

אִיש שֶה לְבֵית אָבֹת שֶה לַּבָׂיִת". כאן החיוב הוא על כל אחד ואחד מישראל להקריב

קורבן פסח ולאכול ממנו לפחות כזית. אף האדם שמנוע מלהגיע לטכס ההקרבה, חייב

למנות שליח שילך עבורו לבית המקדש וישחט את הקורבן. מכאן למדו חז"ל, ששלוחו

של אדם כמותו )מכילתא, פ' ג(.

ברם, כשנתבונן בפרטי המצוה נראה בה דבר ייחודי שלא מצאנו כמותו בשום

אחת מתרי"ג המצוות. כל כלל ישראל צריכים לעשות מצוה אחת בו זמנית: "וְשָׂחֲטוּ

אֹת ו כֹל קְהַּל עֲדַּת יִשְרָׂאֵל בֵין הָׂעַּרְבָׂיִם" )שמות יב, ו(. ושאלו חז"ל "וכי כל הקהל כולם

שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד...

שליח בקדשים מנא ליה מיניה" )קידושין מב, א(. כלומר, הרי לא יתכן שכל כלל ישראל

ישחט קורבן אחד, אלא מכאן ראיה, ששלוחו של אדם כמותו ועל כל אחד למנות

שליח שישחט עבורו קורבן. יוצא אפוא, שכולם הקריבו בזמן אחד אותו קורבן.

אבל בכך לא נסתיים העניין. "וְיִקְחוּ לָׂהֶם אִיש שֶה לְבֵית אָבֹת שֶה לַּבָׂיִת ", כל

המצוות שבתורה עושה אותם כל יחיד ויחיד לעצמו ובפני עצמו, בין אם זה הנחת

תפילין ובין אם זה מתן צדקה. ברם, כאן ציוותה התורה לאכול את קורבן הפסח,

לכתחילה, דווקא בתוך ציבור בין אם זו משפחה אחת ובין אם אלה כמה משפחות.

ונשאלת השאלה, למה דווקא מצוה זו נצטוו לקיימה דווקא 'בציבור'?

ייתר על כן, כשנביט אל עבר השלב הראשון שבהבאת קורבן הפסח הראשון

נראה, שהציווי היה: " בֶעָשׂר לַּחֹדֶש הַּזֶה וְיִקְחוּ לָׂהֶם אִיש שֶה לְבֵית אָבֹת שֶה לַּבָׂיִת".

כלומר, ביום אחד כולם קנו את הקורבן. ביום אחד כולם הביאו אותו לביתם, קשרו

אותו לכרעי המיטה וסיפרו לשכניהם הנוכריים שהנה, הטלה הזה עתיד להישחט

בעוד ארבעה ימים לשם קורבן. בו ביום הם קוממו כנגדם את כל בני האומה המצרית

וגרורותיה, מפני שהטלה היה אלוהיהם. ברור ששום אומה לא תסכים שישחטו את

אלוהיה! אם כן, באותו יום, שהיה שבת, נותרו שני מעגלים בעם ישראל, האחד –

שקישר בין כל היהודים שצייתו לדבר ה', מילאו את מצוותו ופקודתו, קנו את הטלה

5

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

והביאו לביתם, לבין היהודים שסירבו לקיים את דבר ה', מפני שפחדו מפני איומי

שכניהם הגויים. המעגל הזה יצר מעגל נוסף, שכל הגויים מסביב שאיימו על היהודים

לחסלם, באם אכן ירצו לשחוט את 'אלוהיהם' ולאוכלו כקורבן.

יוצא אפוא, לפי דברינו, שגדולתה של שבת זו היתה שבה גובש העם הישראלי

ל"יחידה אחת" – "גוי אחד בארץ" – שמעתה ואילך "ערבים זה בזה" ו"ערבים זה

לזה".

סיכום: שבת הגדולקיבל את ייחודיותו בזה שכלל ישראל

התאחדו כולם וקנו את הטלה שהיו אלוהי מצרים ובכך, קשרו את גורלם

זה לזה, לטוב ולרע. גם המשך קורבן הפסח מתבטא באופן זה: כולם

שוחטים אותו בזמן אחד וכולם אוכלים אותו בזמן אחד, בתוך קהל ועדה

ובייחוד בתוך בני המשפחה, מתוך הלל והודיה!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה